דווקא כשהתותחים רועמים: המרחב הדיגיטלי של עמותת מש"ה הופך לבית עבור מי שהכאב השקוף שלו לא עוצר לרגע. הכיוון החדש של קבוצת הפייסבוק , פוסטים אישיים, כלים פרקטיים ו-"סיירת של מילים טובות", מבקש להבטיח שאף אחד לא יישאר לבד עם החושך. | מאת: שיר אלוני פגישת צוות הכותבים והכותבות של מש"ה- מילים שעושות הבדל. מתוך הקבוצה בימים שבהם המדינה כולה שרויה בטראומה לאומית, קל מאוד לכאב האישי להידחק הצידה. הנטייה הטבעית של רבים היא להשתיק את המצוקה הפרטית אל מול האירועים הדרמטיים בחוץ. אבל בע

על היצירה המוזיקלית ככלי להתבוננות פנימית, ויסות רגשי ובניית יציבות בעולם משתנה | טור אישי מאת: אבירם אור איתן, מוזיקאי מתמודד מקצרין אבירם אור איתן, מוזיקאי יוצר ומתמודד. צילום: עדה סימוניץ' כמוזיקאי יוצר ומתמודד נפש, המוזיקה משמשת עבורי כלי לוויסות רגשי ופיזי. היא מסייעת בהפחתת מתח, בעיבוד חוויות ובהתמודדות עם כאב.  הקשר שלי אליה ישיר ונגיש - דרך האזנה, שירה ונגינה. כשאני שר אני חש כיצד נוצרת תחושת תנועה ורטט בגוף, שמגבירה מודעות פנימית ומאפשרת שחרור של מתחים. במהלך הנגינה

הייתה לי אתמול שיחה מעניינת מאוד עם חבר יוצר, שבמשך כמה שנים עובד על אלבום הסולו שלו. דיברנו על כל הדברים שגורמים לו לדחיין ולעשות כל מיני תרגילים לעצמו כדי לא לעשות את הצעד הזה שמפחיד אותו. יכול להיות שגם לכם זה קורה או קרה בצורה כזו או אחרת, אז ריכזתי לכאן כמה מהדברים שאמרתי לו ואני רוצה לומר גם לכם. | מאת: שיר אלוני עיבוד AI לקלף 2 המטבעות מהטארוט , המייצג התלבטות מדומה ואינסופית בין אפשרויות ששתיהן טובות באותה מידה. לפני הכל אני אגיד, שהסיבות לדחיינות יכולות להיות מאוד מ

דימוי AI- נולה ולנה אני יושבת עכשיו בבית של משפחתו של בעלי. ביד אחת עוגייה מלוחה (כמו עבאדי אבל לא), מולי כוס קפה שחור שמתקרר לאיטו, ובאוזניים פופ צרפתי מרים משנות ה-60. התלבשתי יפה, ישנתי טוב, ואני אחרי יום עמוס ומוצלח. ​אז למה הקול הפנימי שלי עדיין מנסה להתלונן? ​הכירו את נולה . היא המרטירית שבי. זו שמקריבה את עצמה לטובת כולם, גם כשאיש לא ביקש. היא נוטה להתלונן בלחש, והאמת? היא די משוכנעת שסבל הוא הדרך היחידה להיות ראויה לאהבה. לאחרונה הבנתי שנולה היא מנגנון הישרדות ותיק, א

רשמים מיוזמות רחוב פתאומיות שהוקמו לכבוד יום המשפחה על ידי בחורות צעירות ומקסימות, שנתקלתי בהן ברחובות הסמוכים לביתי בחדרה | מאת: שיר אלוני הלכתי השבוע לקנות סביח ולי ולבעלי, ואיך שירדתי למטה, ממש מתחת לבניין שלי, היה דוכן של בחורה צעירה עם מקום לכתוב פתקים של "משהו שעשה לי טוב היום" ו-"משהו טוב שיש לך להגיד לאדם אהוב", ובפינת רחוב אחרת נתקלתי בעוד בחורה כזו עם משהו דומה, גם לכתוב פתק אוהב. הן לא רצו להצטלם, רק אחת מהן הרשתה לי לצלם את הדוכן המקסים שלה. כנראה מתוך צניעות וח

אלה השירים שלרוב, מצליחים לעזור לי להשקיט את הנטיות האובדניות שלי כשהן קופצות. וכן, אני מודה, יש פה לא מעט קלישאות של הז'אנר האובדני. לא איכפת לי. אולי חלקם יעשו לכם טוב, אולי לא. זאת התרופה שלי, עכשיו כשאני על הקצה ועושה כמיטב יכולתי לצאת מזה. זה לא באמת קל בשבילי להצביע על השירים הספציפיים האלה, בתור השירים שאני יכולה פשוט להקשיב להם והם ישר מחזירים אותי לאיזון. כי זה לא בהכרח נכון. יש עוד המון שירים וגם- לא תמיד השירים האלה מצליחים להיות ממש מה שאני צריכה באותו רגע. אבל

חשוב לומר כבר בהתחלה: לא כל אדם שמתמודד עם קושי נפשי או משבר הוא אדם אובדני, ולא כל סימן שברשימה הזו חייב להעיד על סכנה מיידית. יש גם מקרים מיוחדים. ובכל זאת, מדובר בתבניות נפוצות, שחוזרות על עצמן שוב ושוב אצל מי שמצאו את עצמם על סף תהום. הקשבה, תשומת לב, ואומץ לגשת ולשאול, יכולים להציל חיים. 1. תחושת בטן לפעמים זה מתחיל מתחושת בטן שאומרת שמשהו לא בסדר. אולי זה מבט בעיניים, אולי משפט שהם זרקו כבדרך אגב או אפילו הודעה קצרה בוואטסאפ שנשמעת קצת “שונה”. אל תזלזלו בתחושה הזו. הרבה

בתור מי שאיבדה אח, אם ואב, סבא וסבתא, 4 דודים, את כולם איבדתי עד גיל 35, יש לי מה לומר ולתת על הנושא הזה. 1. המשמעות של היצירה אחרי אובדן בגדול, יצירה היא דרך להמשיך את השיחה שהופסקה באמצע. לומר את הדברים שרצינו להגיד ולא הספקנו. לספר את הדברים שקורים עכשיו והם מפספסים. לנסות ולהמשיך לצייר את הקווים שהיו שלהם. לתת להם מקום בעולם במקום זה שאבד. לנסות ולעבד את הכאבים מהיחסים שהיו. אם היו כאלה. לכעוס עליהם. לסלוח להם. להתגעגע אליהם. לאהוב אותם. להתמודד גם עם הרגשות שיש לי

תובנה מהדרך שלי כמוזיקאית בדרך להחלמה היום קיבלתי הכרה מחודשת במצב שלי, אבחנה מדויקת. פוסט טראומית עם תעודות. זאת כדי שאוכל לקבל תמיכה מסל שיקום של ביטוח לאומי. זו לא בושה לקבל תמיכה, לדבר על ההתמודדות ולקבל את הסיוע הנדרש. אם משהו מרגיש לכם לא תקין, בקשו עזרה. בשבילי, השקט הנפשי של קבלת תמיכה מביטוח לאומי עוזר ממש ליצירה, כי אני הרבה פחות לחוצה על להתפרנס כשיש לי קצבה שתומכת בי. רמות הסטרס יורדות ואני יכולה ליצור הרבה יותר בקלות.

אומרים המון אנשים, להיות בנוכחות, לאנשים שעברו טראומות זה לא קל בכלל כי המוח תופס אותנו המון פעמים, למחשבות לא רצויות. אז היכולת להיות כאן ועכשיו, להתחבר למה שקורה ולהיתפס על זה בכל הכוח, עוזר גם ליצירתיות וגם להחלמה. לזכור שאנחנו כאן, לא בעבר, אלא בהווה. ואם כבר להיות בהווה אז עם מילקשייק מושחת ביד וחברה טובה מולך. / מאת: שיר אלוני, מתוך המיוזלטר 8.8.24 אני מדברת אתכם על נוכחות כשכרגע כותרות העיתונים ממשיכות להפחיד מפני מתקפה איראנית צפויה, בלי שממש קורה משהו. בעיניי חלק מהח