בתקופה הזו אני מנקה הרבה רעש מהחיים, שקלטתי שמציף לי את התודעה ומונע ממני להתרכז במה שחשוב לי באמת. אז כאן בכתבה אני מרכזת את הדרכים והשיטות, לא לפי סדר חשיבות או משהו, פשוט שמה את הדברים על השולחן ומקווה שזה יועיל גם לכם. הפעם- על הצמצום של הרשתות החברתיות מהחיים שלי. | מאת: שיר אלוני המטרה היא להגיע למצב שבו אני נכנסת, עושה את המשימה הנדרשת ויוצאת. בלי להיות מוסחת. וגם זה- תוך צמצום מראש של המשימות שאני בכלל צריכה ורוצה לעשות שם. הכלי האהוב עליי כבר שנים הוא News Feed

בתקופה הזו אני מנקה הרבה רעש מהחיים שמציף לי את התודעה ומונע ממני להתרכז במה שחשוב לי באמת. אז בכתבה הזו בהמשכים אני מרכזת את הדרכים והשיטות, לא לפי סדר חשיבות או משהו, פשוט שמה את הדברים על השולחן ומקווה שזה יועיל גם לכם. והשבוע- ניקוי פעילויות שחושפות אותי לרעש מנטלי | מאת: שיר אלוני העולם הנשקף מהחלון הענק במרכז פרס, בו הייתי בשישי האחרון, להרצאה של י. קוטנר על י. בנאי. סימנתי לעצמי מה הפעילויות שאני עושה שמייצרות לי את הפוטנציאל הגבוה ביותר לסטרס, הצפה מנטלית, הסחות דעת

מוכר לך המצב הזה, של להיות באותו מקום, אחרי שסיימת משהו או סתם בגלילה אינסופית, בלי להצליח להרים את עצמך לדבר הבא, למרות שהמוח מלא בדיבור פנימי של משימות ו-"יאללה נו כבר"? קוראים לזה שיתוק אופרטיבי. מרוב דברים לעשות, המוח נכנס ללופ, והדופמין – הדלק שאנחנו צריכים כדי להתניע – פשוט לא מגיע. אז הנה טיפ שעוזר לי להרים את עצמי בכל פעם מחדש. | מאת: שיר אלוני קפה וכתיבת בוקר ב-"יומן שיר השנה". אבל... מתי? אחד הדברים שממש קורים לי המון כמי שיש לה אחלה מוח פופקורן, זה שיש לי המון דבר

קצת תקווה ואור בימים חשוכים: אחרי תקופה מאוד ארוכה של התמודדויות שיש לכולנו, היה מרענן לעזוב הכל וללכת ליום שכולו הוקדש לתמיכה ביוזמות טכנולוגיות חדשות שכל מטרת לסייע לבריאות הנפש. אמנם הגעתי לשם מאוחר אבל דגתי משם כמה יוזמות מעניינות ששווה לשמוע עליהן ואולי לדמיין את היוזמות הבאות שיעזרו לנו להתמודד | מאת: שיר אלוני אליק אלמוג, מנהל HIL- HAIFA INNOVATION LABS אתמול התקיים אירוע מיוחד באוניברסיטת חיפה שהפגיש את עולמות הטכנולוגיה והנפש. העולם הטכנולוגי יכול להיתפס לעיתים כמנו

הטור האישי שלי, ממני אליך, לשבוע הזה. בתהליך היצירה, הגיוני שנגיע גם לרגעים של טריגר, במיוחד כשהתכנים נוגעים במשהו אמיתי שקרה לנו ואולי אנחנו עדיין מעבדים ברמה כזו או אחרת. השבוע, עבדתי על המיקסים מחדש לאלבום הרביעי "ערווה" עם מישהו שמאוד יפתיע אותך לשמוע מי זה ובינתיים אני לא מגלה… מנסה לשמור את זה בסוד. אחד השירים שעבדנו עליו הוא "נקבים נקבים", שיר מאוד טעון שאומר את האמת על מה שעברתי וגם עברו רבים ורבות אחרים שנפגעו מינית. למען האמת, עזר לי מאוד להתחיל לעבוד עם מיש

רשמים מיום מרגש וטעון בו אלפי אנשים התכנסו בבנייני האומה, באירוע מושקע מאוד שהפיק אגף ההנצחה של משרד הביטחון, כדי לבחון כיצד האמנות, השירה והרחוב הופכים למרחב של החלמה רגשית ועיבוד אבל. על האתגר הכלכלי של הנגשת התקציבים, השאלות על היכולת שלנו לסמוך על יציבותם של פתרונות טכנולוגיים והזעקה מהשטח שמבקשת סיוע לעבד את האובדן הפרטי. | בכתה, כתבה וצילמה: שיר אלוני שער הכניסה לאירוע. ועידת ההנצחה הלאומית הראשונה של מדינת ישראל, שהתקיימה ביום רביעי, ב-17 ביוני 2026, בבנייני האומה בירו

רשימות משימות ארוכות יוצרות לפעמים שיתוק כבד ועומס מנטלי, במיוחד למי שיש להם ADHD או CPTSD. במאמר זה אני משתפת בניסוי יומיומי שבו העברתי את ניהול סדר היום שלי לבינה המלאכותית (הפעם של ג'מיני מבית גוגל), ואיך שיטת המשימה הבודדת הפכה לגלגל ההצלה שלי מפני הצפה רגשית ותקיעות בעשייה. | מאת: שיר אלוני מלכודת הטאבים הפתוחים והרשימות האינסופיות כולנו מכירים את הרגעים האלה שבהם הראש מלא ברעיונות, המחשב עמוס בעשרות לשוניות פתוחות, וברקע מחכות משימות פיזיות פשוטות כמו סידור הבית, שטיפת

בצל הנתונים הקשים של משרד מבקר המדינה על קריסת מערך הטיפול הנפשי הציבורי בישראל, התקיים השבוע הכנס מעורר התקווה לסיום "חממת הנפש"- פרויקט מיוחד שהעניק תמיכה וכלים ליוזמות נבחרות הפועלות לתת מענה לציבור הרחב בזוויות ודרכים מגוונות. מפגש טעון של כאב פרטי שהפך לשליחות לאומית, המציב אלטרנטיבה של רוח וקהילה מול מערכת משותקת. | מאת: שיר אלוני (בתמונה הראשית: כבוד הרב יובל שרלו) חממת הנפש (כאן תפסו אותי מספרת על המיזם שלי) ראשית גילוי נאות: נתקלתי מתישהו לפני שנתיים, בקול קורא ל-"חמ

בעקבות עותק נדיר של "ההוביט" שצץ השבוע בפייסבוק, בתרגומם של טייסים שהיו בשבי המצרי, ישבתי לשיחה מטלטלת עם מוטי בבלר (אחד מהשבויים) על תרגום הספר בתנאי השבי, הפוסט-טראומה שהמדינה השתיקה במשך 25 שנה, והמעגל המשפחתי הפרטי שלי שנשאר פתוח מאז שאחי אורי התאבד | מאת: שיר אלוני תמונת העותק החתום בידי המתרגם פיר. צילום: בן יהודה השבוע התגלגל לפייסבוק שלי פוסט של בחור בשם בן יהודה, שהעלה תמונות של פריט אספנות יוצא דופן: עותק ישן של "ההוביט" משנת 1977, עם הקדשה אישית של הספר מ-"איציק",

הסיפור של יבגני טרטיאקוב, מכור ודר רחוב לשעבר, על מלכודת הדופמין הזול, והדרך להחזיר את הצבע לחיים בעזרת עשייה שמפעילה את הנפש | סיכום מדבריו של יבגני טרטיאקוב ותוספות ממני- שיר אלוני הרבה אנשים בטוחים שהתמכרות היא רק הסיפור הקיצוני של מי שאיבד הכל ומצא את עצמו ברחוב. אבל האמת פשוטה בהרבה: אם קשה לכם לקום בבוקר, אם אתם חייבים בירה או ג'וינט בכל ערב כדי להירגע, או אם אתם פשוט שורפים שעות מול המסך ולא מצליחים להביא את עצמכם להתחיל להתאמן, לבשל, או להעז לכתוב – המוח שלכם עובד ב