אומרים המון אנשים, להיות בנוכחות, לאנשים שעברו טראומות זה לא קל בכלל כי המוח תופס אותנו המון פעמים, למחשבות לא רצויות. אז היכולת להיות כאן ועכשיו, להתחבר למה שקורה ולהיתפס על זה בכל הכוח, עוזר גם ליצירתיות וגם להחלמה. לזכור שאנחנו כאן, לא בעבר, אלא בהווה. ואם כבר להיות בהווה אז עם מילקשייק מושחת ביד וחברה טובה מולך. / מאת: שיר אלוני, מתוך המיוזלטר 8.8.24 אני מדברת אתכם על נוכחות כשכרגע כותרות העיתונים ממשיכות להפחיד מפני מתקפה איראנית צפויה, בלי שממש קורה משהו. בעיניי חלק מהח

צריכים לתפקד, להתקדם ולנוע גם עם הכאב. אבל מה עושים כשהכאב לא מניח לנו? כשהכאב ממש מפריע לתפקוד וכבר בלתי נסבל? כדאי, לעצור, לשאול שאלות, לח

כשאני יוצאת להופעה חיה במקום רחוק בארץ, הרבה פעמים זה מסע אל הלא נודע, משהו מפתיע כמעט תמיד קורה. השבוע ההופעה במודיעין הייתה הפתעה מעולה ומרגשת. אבל גם, מאתגרת. ותכף תבינו למה. על הבמה עם יוסי מארגון "קול נפשי", בשיחה עם הקהל על המופע, שיחה שיצרה מרחב בטוח לביטויים חשובים. אחד ממנגנוני ההישרדות ש(עלולים) להיות פעילים מאוד חזק אצל פוסט טראומטיים, זו הנטייה להיות על טורבו, “פורמולה 1”, לא לעצור לרגע ולנוח. הקושי להוריד את הנשקים, יהיו אלו אשר יהיו. השבוע אחרי ההופעה, התארחתי

עבודה שעשיתי מול שאלות מהספר של מארק מנסון, "האמנות העדינה של לא לשים זין" (בעברית תורגם ל: "חכמת האדישות"). מוזמנים לקחת את השאלות ולשאול את עצמכם. קודם כל, מה הדברים שאני כל כך בטוחה לגביהם בחיים? -אני בטוחה בזה שהרגלים טובים עוזרים להרגיש טוב יותר עם השיט שמגיע בחיים. -אני בטוחה בזה שיצירה ויצירתיות עוזרים מאוד להתמודד עם מה שקורה בחיים. -אני בטוחה ביכולת שלי להתמודד עם כל צרה שלא תבוא, ואם משהו גדול עליי אני יודעת לבקש עזרה -אני בטוחה שכל מה שאני עוברת או עברתי הביא א

תכף מתחילה שנה חדשה, והתחיל היום חודש חדש, ומחר בערב יש לי הופעה חיה שבא אני עומדת לעשות ניסוי עם אלתורים חופשיים על המקום בשימוש עם לופר. זו הולכת להיות הפעם הראשונה שאני עושה את זה לייב. אז עולה המחשבה, מאיפה מתחיל האלתור ועד כמה אפשר לתכנן את האלתור? ומה המשמעות של המשל הזה לשנה החדשה? | מאת שיר אלוני, 1.9.21 כשמאלתרים קטע מוזיקלי, במיוחד כשיש לופר, יש לפחות איזו מחשבה ראשונית של נקודת פתיחה מוכרת. נקודת עוגן שממנה התחלנו ואולי גם נחזור אליה, איזה רעיון קטן, בדרך כלל מתחיל

בבלוג האישי שלי אני משתפת תובנות מהחיים, בעיקר את הדברים שעוזרים לי עם תהליכי היצירה שלי והדברים שאני מקווה שיועילו גם ליצירה שלכם. או לפחות, דברים שיהיו כמו נקודות למחשבה. והפעם בבלוג משתפת את המחשבות על פינוי מקום כדרך להגברת המוזה והיצירתיות. | מאת: שיר אלוני | 22.9.21 פינוי מקום (תמונת אילוסטרציה) הרבה פעמים אנחנו נוטים לשמור בחיים דברים ישנים, שתופסים מקום פיזי אבל גם אנרגטי ורוחני.אלה לא רק חפצים אלא גם התחייבויות, רעיונות שאנחנו מחכים להגשים אותם, משימות שעוד לא עשינו,

המסר לחגוג את מה שיש לי ואת ההישגים, כדבר שמושך את השפע לחיים, זה מסר שדופק על הדלת שלי שוב ושוב. אבל קשה לי לפתוח את הדלת. משתפת אתכם את המסע שלי לעבר השמחה הכנה ועמוקה שאני כמהה להרגיש. | מאת: שיר אלוני | 24.10.21 בתמונה: רגע של אושר כנה אחרי התקדמויות משמעותיות. יש משהו אחד, שכבר הרבה זמן יושב עליי ואני רוצה לפרוק אותו החוצה מהסיסטם שלי. להיות פתוחה וכנה לגבי זה. יש לי וידוי: אני רוצה להצליח למשוך יותר קהל לעשייה שלי בשדה, למוזיקה, לכל הטוב שאני משקיעה בו כל כך הרבה. הכל ת

השבוע הזה היה לי מלא בעליות וירידות בלב. המון נקודות של מצד אחד להעריך את עצמי על מה שאני מצליחה לעשות ולהשיג, האיכות שהולכת ומשתפרת ומצד שני הכאב והאכזבה על תוצאות שהן עדיין לא מה שהייתי מקווה לקבל אחרי כל העשייה והמאמץ שלי. אני רוצה להתמודד רגע בכנות עם הרגשות האלה. אשמח לשמוע מה אתם חושבים. ויכול להיות שזה יועיל לכם גם. | מאת: שיר אלוני | 12.12.21 צילום: אלכס מורוזוב הרבה מדריכים ומאמנים עסקיים מנסים לכוון אותי ובכלל את כולם לעניין הזה של "מחשבה בוראת מציאות", אחד הקונספטי

רבים מאתנו מתחילים שנה חדשה עם רצון לפתוח דף חדש ומחליטים מה שנקרא "החלטות של שנה חדשה": להפסיק עם משהו, להתחיל עם משהו, לעשות יותר, לעשות פחות, למשל לאכול פחות לחם, לעשות יותר ספורט... אבל סטטיסטית ההחלטות האלה לא מחזיקות מעמד הרבה זמן. יודעת. מניסיון. אז איך נצליח להתמיד עם ההחלטות האלה? ולמה בעצם אנחנו טורחים? | מאת: שיר אלוני | 2.1.22 מה שטוב בהחלטות של שנה חדשה, זה שהן דרך לעשות חשבון נפש עם עצמנו ולנסות לשפר או לתקן את המצב הנוכחי. זה הרצון: לקחת את המצב הקיים ולהגיד שא

אחת הבעיות הגדולות של פרפקציוניסטים, או אפילו מקצוענים ששואפים למצב הכי מושלם של היצירה שלהם לפני שהיא יוצאת, זה להבין מתי מגיעה הנקודה שבה השאיפה הזו הופכת למכשול שמונע מהם להתקדם ולהצליח. או לפעמים, יש קושי לזהות שההתעקשות על שלמות היא מסווה לפחד להוציא את היצירה לאור, הפחד מדחייה או פחדים אחרים אפשריים. הפתרון: חוק ה-80%, לצאת עם היצירה לאור כשהיא לפחות 80% מוכנה. לא מושלמת לכאורה. | מאת: שיר אלוני | 9.3.22 צילום לעטיפת הספר האוטוביוגרפי החדש שלי "טריגר". צילום: אלכס מורוז