תכף מתחילה שנה חדשה, והתחיל היום חודש חדש, ומחר בערב יש לי הופעה חיה שבא אני עומדת לעשות ניסוי עם אלתורים חופשיים על המקום בשימוש עם לופר. זו הולכת להיות הפעם הראשונה שאני עושה את זה לייב. אז עולה המחשבה, מאיפה מתחיל האלתור ועד כמה אפשר לתכנן את האלתור? ומה המשמעות של המשל הזה לשנה החדשה? | מאת שיר אלוני, 1.9.21 כשמאלתרים קטע מוזיקלי, במיוחד כשיש לופר, יש לפחות איזו מחשבה ראשונית של נקודת פתיחה מוכרת. נקודת עוגן שממנה התחלנו ואולי גם נחזור אליה, איזה רעיון קטן, בדרך כלל מתחיל

בבלוג האישי שלי אני משתפת תובנות מהחיים, בעיקר את הדברים שעוזרים לי עם תהליכי היצירה שלי והדברים שאני מקווה שיועילו גם ליצירה שלכם. או לפחות, דברים שיהיו כמו נקודות למחשבה. והפעם בבלוג משתפת את המחשבות על פינוי מקום כדרך להגברת המוזה והיצירתיות. | מאת: שיר אלוני | 22.9.21 פינוי מקום (תמונת אילוסטרציה) הרבה פעמים אנחנו נוטים לשמור בחיים דברים ישנים, שתופסים מקום פיזי אבל גם אנרגטי ורוחני.אלה לא רק חפצים אלא גם התחייבויות, רעיונות שאנחנו מחכים להגשים אותם, משימות שעוד לא עשינו,

המסר לחגוג את מה שיש לי ואת ההישגים, כדבר שמושך את השפע לחיים, זה מסר שדופק על הדלת שלי שוב ושוב. אבל קשה לי לפתוח את הדלת. משתפת אתכם את המסע שלי לעבר השמחה הכנה ועמוקה שאני כמהה להרגיש. | מאת: שיר אלוני | 24.10.21 בתמונה: רגע של אושר כנה אחרי התקדמויות משמעותיות. יש משהו אחד, שכבר הרבה זמן יושב עליי ואני רוצה לפרוק אותו החוצה מהסיסטם שלי. להיות פתוחה וכנה לגבי זה. יש לי וידוי: אני רוצה להצליח למשוך יותר קהל לעשייה שלי בשדה, למוזיקה, לכל הטוב שאני משקיעה בו כל כך הרבה. הכל ת

השבוע הזה היה לי מלא בעליות וירידות בלב. המון נקודות של מצד אחד להעריך את עצמי על מה שאני מצליחה לעשות ולהשיג, האיכות שהולכת ומשתפרת ומצד שני הכאב והאכזבה על תוצאות שהן עדיין לא מה שהייתי מקווה לקבל אחרי כל העשייה והמאמץ שלי. אני רוצה להתמודד רגע בכנות עם הרגשות האלה. אשמח לשמוע מה אתם חושבים. ויכול להיות שזה יועיל לכם גם. | מאת: שיר אלוני | 12.12.21 צילום: אלכס מורוזוב הרבה מדריכים ומאמנים עסקיים מנסים לכוון אותי ובכלל את כולם לעניין הזה של "מחשבה בוראת מציאות", אחד הקונספטי

רבים מאתנו מתחילים שנה חדשה עם רצון לפתוח דף חדש ומחליטים מה שנקרא "החלטות של שנה חדשה": להפסיק עם משהו, להתחיל עם משהו, לעשות יותר, לעשות פחות, למשל לאכול פחות לחם, לעשות יותר ספורט... אבל סטטיסטית ההחלטות האלה לא מחזיקות מעמד הרבה זמן. יודעת. מניסיון. אז איך נצליח להתמיד עם ההחלטות האלה? ולמה בעצם אנחנו טורחים? | מאת: שיר אלוני | 2.1.22 מה שטוב בהחלטות של שנה חדשה, זה שהן דרך לעשות חשבון נפש עם עצמנו ולנסות לשפר או לתקן את המצב הנוכחי. זה הרצון: לקחת את המצב הקיים ולהגיד שא

אחת הבעיות הגדולות של פרפקציוניסטים, או אפילו מקצוענים ששואפים למצב הכי מושלם של היצירה שלהם לפני שהיא יוצאת, זה להבין מתי מגיעה הנקודה שבה השאיפה הזו הופכת למכשול שמונע מהם להתקדם ולהצליח. או לפעמים, יש קושי לזהות שההתעקשות על שלמות היא מסווה לפחד להוציא את היצירה לאור, הפחד מדחייה או פחדים אחרים אפשריים. הפתרון: חוק ה-80%, לצאת עם היצירה לאור כשהיא לפחות 80% מוכנה. לא מושלמת לכאורה. | מאת: שיר אלוני | 9.3.22 צילום לעטיפת הספר האוטוביוגרפי החדש שלי "טריגר". צילום: אלכס מורוז

אני עובדת תהליך של דיוק העשייה שלי, גם בשדה, גם במוזיקה, גם בהכל. שאלתי את עצמי לאחרונה שאלה שאולי אף פעם לא שאלתי את עצמי- מה יעשה לי טוב בלי שזה יהיה תלוי בלעשות טוב לאחרים סביבי. בלי מדדים חיצוניים. יש מאמן אישי שאמר לי- "את תומכת קיצונית"- כלומר אני טיפוס שנוטה לבטל את עצמו ואת מה שאני צריכה העיקר שכולם סביבי יהיו מרוצים. בשבילי זה מסע ומחקר, לגלות מה באמת יעשה לי טוב ולא תשובות אוטומטיות כמו לדוגמא "השמעות ברדיו", כי כן כבר היו לי כאלה, וגם הן מבוססות על מדד חיצוני לעצמ

הייתה לי השבוע שיחת ייעוץ מרגשת ומרתקת עם מוזיקאי בוגר, שרוב חייו עבד בעבודה הרגילה שלו וכעת אוכל לעצמו את הלב ואת הראש על זה שעד היום הוא לא התקדם עם המוזיקה ומרגיש כאילו הוא נשאר מאחור... אני פוגשת הרבה צורות של השוואה שאמנים עושים, גם אני לפעמים חולה בזה- אז מה הפתרון למחלת ההשוואה? | מאת: שיר אלוני | 18.5.22 מתוך פגישת ייעוץ בשדה, צילום: אריאל שוסטק קל להגיד- לכל אחד ואחת יש את הדרך שלהם בחיים, כל אחד ואחת מאיתנו ייחודיים ואין באמת מקום להשוואה. אבל אחד מהמנגנונים הביולו

ברוב שנותיי עד כה, נלחמתי באמירה שחייבים להתמקד. למה מה קרה? למה שאצטרך לבחור במה לעסוק, מה הייעוד שלי, מה המוצר העיקרי או אפילו היחיד שיש לי להציע? למה שלא אוכל ליהנות מכל העולמות? אבל אני רואה דרך העסק המיוחד שלנו "שדה", שלפעמים החגיגה נגמרת ואני כן צריכה להתחיל לנכש עשבים שוטים. משתפת איתכם את המחשבות שלי ומדריך למציאת המיקוד. | מאת: שיר אלוני | 19.11.21 אחד הכוחות המניעים של חיי הוא הסקרנות, בשילוב עם רצון עז להיות עצמאית ולא תלויה באף אחד. מכאן, שלמדתי המון דברים שונים

איך למצות את המיטב מהיום שלך? יש פוקוס אחד, ברור מאוד, שהובן לי אחרי טראומות קשות שעברתי בחיי, במיוחד מותם של אחי, אמי ואבי. הסיבה שלי לחיות היא יצירה. בשביל זה אני חיה ושום דבר אחר לא באמת קריטי. מתוך זה מובן לי היטב שמטרת חיי היא לייצר יצירות וכמה שיותר מהן, באיכות הכי טובה שאני יכולה ועם הכי הרבה משמעות מבחינתי- מה שהייתי רוצה בכנות ובאהבה להשאיר אחריי לדורות הבאים. אז איך אפשר להפוך את היום ממשהו שאנחנו פשוט מתגלגלים מדבר לדבר ליום שכולו פוקוס, כוונה ומשמעות? ניסיתי לענ