המוזיקה כעוגן: יצירה כוויסות, חיבור והחזקה פנימית בעת המלחמה ובכלל

על היצירה המוזיקלית ככלי להתבוננות פנימית, ויסות רגשי ובניית יציבות בעולם משתנה | טור אישי מאת: אבירם אור איתן, מוזיקאי מתמודד מקצרין

אבירם אור איתן, מוזיקאי יוצר ומתמודד. צילום: עדה סימוניץ'

כמוזיקאי יוצר ומתמודד נפש, המוזיקה משמשת עבורי כלי לוויסות רגשי ופיזי. היא מסייעת בהפחתת מתח, בעיבוד חוויות ובהתמודדות עם כאב.  הקשר שלי אליה ישיר ונגיש - דרך האזנה, שירה ונגינה. כשאני שר אני חש כיצד נוצרת תחושת תנועה ורטט בגוף, שמגבירה מודעות פנימית ומאפשרת שחרור של מתחים. במהלך הנגינה אני חווה מיקוד, ריכוז ורצף, שמייצרים תחושת איזון ובהירות.

כעת בזמן המלחמה, אני מתמודד עם האזעקות, הפחד, החרדה, המועקה, קוצר הנשימה ותחושת חוסר האונים.

רגשות כואבים מציפים ומכאיבים.

בין האזעקות לחדשות, פעם ביום מכריח את עצמי לעשות חצי שעה של מדיטציית שירה ונגינה.

יושב עם הגיטרה מול חלון פתוח או בגינה, שם על סטנד התווים שירים מעודדים ושר, מנגן, משחרר, נותן לכאב מקום מחבק בלב, עד שמתפרק או לפחות מתרכך קצת. וכך מתפנה מקום בחזה להכניס אויר חדש ונקי. היצירה המוזיקלית עבורי היא תהליך של התבוננות פנימית, הדומה במובנים מסוימים לתהליכים טיפוליים שאני עובר. לעיתים היא מסייעת בניסוח תשובות, בהבנת מצבים ובהכוונה אישית. היצירה מלווה אותי מאז ילדותי, ותמיד הייתה מקור יציב בתקופות שונות, כולל מצבי משבר. היא משמשת עבורי ערוץ ביטוי, חיבור ומשמעות, ועוגן של יציבות בעולם דינמי ולעתים כאוטי.

כיוצרים, אנחנו יודעים שהיצירה לא נולדת רק מהשראה, אלא גם מהצורך להחזיק את עצמנו. לפעמים היא הדרך היחידה לסדר את הפנים, כשבחוץ הכל רועש.

מותר ליצור גם בלי יעד, בלי תוצאה, בלי קהל. עצם היצירה כבר משמעותית.  ואם נבחר לשתף את היצירה שלנו עם הסביבה, אולי נגלה שהיא לא רק מספרת את הסיפור האישי שלנו, אלא נוגעת במקומות דומים אצל אחרים, ויוצרת בינינו מרחב של הבנה, אנושיות, ריפוי וחיבור. לגעת עם הסיפור והשירים שלי ולהגביר את המודעות, זה נוגע, זה חי, זה אמיתי, זה כל כך משמעותי! וזה מרפא גם אותי.

לאתר של אבירם

* לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם

להצטרפות כחברים באתר