קצת תקווה ואור בימים חשוכים: אחרי תקופה מאוד ארוכה של התמודדויות שיש לכולנו, היה מרענן לעזוב הכל וללכת ליום שכולו הוקדש לתמיכה ביוזמות טכנולוגיות חדשות שכל מטרת לסייע לבריאות הנפש. אמנם הגעתי לשם מאוחר אבל דגתי משם כמה יוזמות מעניינות ששווה לשמוע עליהן ואולי לדמיין את היוזמות הבאות שיעזרו לנו להתמודד | מאת: שיר אלוני אליק אלמוג, מנהל HIL- HAIFA INNOVATION LABS אתמול התקיים אירוע מיוחד באוניברסיטת חיפה שהפגיש את עולמות הטכנולוגיה והנפש. העולם הטכנולוגי יכול להיתפס לעיתים כמנו

הטור האישי שלי, ממני אליך, לשבוע הזה. בתהליך היצירה, הגיוני שנגיע גם לרגעים של טריגר, במיוחד כשהתכנים נוגעים במשהו אמיתי שקרה לנו ואולי אנחנו עדיין מעבדים ברמה כזו או אחרת. השבוע, עבדתי על המיקסים מחדש לאלבום הרביעי "ערווה" עם מישהו שמאוד יפתיע אותך לשמוע מי זה ובינתיים אני לא מגלה… מנסה לשמור את זה בסוד. אחד השירים שעבדנו עליו הוא "נקבים נקבים", שיר מאוד טעון שאומר את האמת על מה שעברתי וגם עברו רבים ורבות אחרים שנפגעו מינית. למען האמת, עזר לי מאוד להתחיל לעבוד עם מיש

רשמים מיום מרגש וטעון בו אלפי אנשים התכנסו בבנייני האומה, באירוע מושקע מאוד שהפיק אגף ההנצחה של משרד הביטחון, כדי לבחון כיצד האמנות, השירה והרחוב הופכים למרחב של החלמה רגשית ועיבוד אבל. על האתגר הכלכלי של הנגשת התקציבים, השאלות על היכולת שלנו לסמוך על יציבותם של פתרונות טכנולוגיים והזעקה מהשטח שמבקשת סיוע לעבד את האובדן הפרטי. | בכתה, כתבה וצילמה: שיר אלוני שער הכניסה לאירוע. ועידת ההנצחה הלאומית הראשונה של מדינת ישראל, שהתקיימה ביום רביעי, ב-17 ביוני 2026, בבנייני האומה בירו

רשימות משימות ארוכות יוצרות לפעמים שיתוק כבד ועומס מנטלי, במיוחד למי שיש להם ADHD או CPTSD. במאמר זה אני משתפת בניסוי יומיומי שבו העברתי את ניהול סדר היום שלי לבינה המלאכותית (הפעם של ג'מיני מבית גוגל), ואיך שיטת המשימה הבודדת הפכה לגלגל ההצלה שלי מפני הצפה רגשית ותקיעות בעשייה. | מאת: שיר אלוני מלכודת הטאבים הפתוחים והרשימות האינסופיות כולנו מכירים את הרגעים האלה שבהם הראש מלא ברעיונות, המחשב עמוס בעשרות לשוניות פתוחות, וברקע מחכות משימות פיזיות פשוטות כמו סידור הבית, שטיפת

בצל הנתונים הקשים של משרד מבקר המדינה על קריסת מערך הטיפול הנפשי הציבורי בישראל, התקיים השבוע הכנס מעורר התקווה לסיום "חממת הנפש"- פרויקט מיוחד שהעניק תמיכה וכלים ליוזמות נבחרות הפועלות לתת מענה לציבור הרחב בזוויות ודרכים מגוונות. מפגש טעון של כאב פרטי שהפך לשליחות לאומית, המציב אלטרנטיבה של רוח וקהילה מול מערכת משותקת. | מאת: שיר אלוני (בתמונה הראשית: כבוד הרב יובל שרלו) חממת הנפש (כאן תפסו אותי מספרת על המיזם שלי) ראשית גילוי נאות: נתקלתי מתישהו לפני שנתיים, בקול קורא ל-"חמ

בעקבות עותק נדיר של "ההוביט" שצץ השבוע בפייסבוק, בתרגומם של טייסים שהיו בשבי המצרי, ישבתי לשיחה מטלטלת עם מוטי בבלר (אחד מהשבויים) על תרגום הספר בתנאי השבי, הפוסט-טראומה שהמדינה השתיקה במשך 25 שנה, והמעגל המשפחתי הפרטי שלי שנשאר פתוח מאז שאחי אורי התאבד | מאת: שיר אלוני תמונת העותק החתום בידי המתרגם פיר. צילום: בן יהודה השבוע התגלגל לפייסבוק שלי פוסט של בחור בשם בן יהודה, שהעלה תמונות של פריט אספנות יוצא דופן: עותק ישן של "ההוביט" משנת 1977, עם הקדשה אישית של הספר מ-"איציק",

הסיפור של יבגני טרטיאקוב, מכור ודר רחוב לשעבר, על מלכודת הדופמין הזול, והדרך להחזיר את הצבע לחיים בעזרת עשייה שמפעילה את הנפש | סיכום מדבריו של יבגני טרטיאקוב ותוספות ממני- שיר אלוני הרבה אנשים בטוחים שהתמכרות היא רק הסיפור הקיצוני של מי שאיבד הכל ומצא את עצמו ברחוב. אבל האמת פשוטה בהרבה: אם קשה לכם לקום בבוקר, אם אתם חייבים בירה או ג'וינט בכל ערב כדי להירגע, או אם אתם פשוט שורפים שעות מול המסך ולא מצליחים להביא את עצמכם להתחיל להתאמן, לבשל, או להעז לכתוב – המוח שלכם עובד ב

למעלה משנתיים חלפו מאז שהיימנוט קסאו בת ה-9 נעלמה כלא הייתה ממרכז הקליטה בצפת, והלב הלאומי מסרב להחלים מול המחדל, האדישות ושתיקת המערכות. כעת, אברי ג'י ואורית טשומה משחררים את שיר המחאה המצמרר "היימנוט", שבועט באדישות הציבורית ומסרב לתת לפרשה המושתקת הזו להיקבר. מסע עומק מוזיקלי, פוליטי ונפשי אל תוך המאבק הכואב והמתמשך. ריאיון מיוחד עם אברי ג'י מיוצרי השיר | מאת: שיר אלוני עטיפת הסינגל "היימנוט" ב-25 בפברואר 2024, בשעה 19:30 בערב, תועדה היימנוט קסאו בת ה-9 בפעם האחרונה במצלמו

הם קוראים לזה "הוכחה שלא הייתה פגיעה", המדע קורא לזה הישרדות. פוסט חובה על פסיכולוגיית הריצוי והסיבה האמיתית לכך שנפגעות נאלצות לשתף פעולה כדי להציל את עצמן. | פוסט אורחת מאת: מיכל בן זקן (ועם תוספת של שיר אלוני) תמונה מתוך האירוע שעל שמו הוגדרה "תסמונת שטוקהולם", אירוע בו בני הערובה הפכו נאמנים לחוטף שלהם. הקדמה מאת שיר אלוני, עורכת המיוזלטר: אחד הדברים המבלבלים, השוחקים והכואבים ביותר בחוויות של פגיעה, הטרדה או תקיפה, הוא השאלה שמופנית שוב ושוב כלפי נפגעות (ולפעמים הן מפנו

כשהגוף מספר את מה שהמילים מנסות להסתיר: מסע מצמרר ומרתק אל מאחורי המסיכה של הפסיכופת הכריזמטי שישב אצלי בקליניקה, להבין מה היא פסיכופתיה וכיצד ניתן להתמודד איתה. | מאת: סיגל אחיטוב, פסיכו-כירולוגית כריסטיאן בייל, המגלם את הדמות של הפסיכופת בסרט "אמריקן פסיכו". צילום מסך מתוך הסרט. הוא לא נראה כמו פסיכופת. וזה בדיוק מה שהיה מפחיד בו. נכון שכשאנחנו שומעים את המילה "פסיכופת", ישר עולה לנו בראש דמות מסרט אימה. מישהו אלים, מסוכן, חסר שליטה. רוצח. אבל במציאות, הרבה פסיכופתים נראים