top of page
מוזיקה תרבות ותובנות, לקהל שמקשיב באמת
השבוע של 27.3-3.4.3.2026
כניסת חברי מועדון:
המיוזלטרים הקודמים וכתבות מהבלוג
ארכיון המיוזלטר שהייתי שולחת בקבצים בין השנים 2023-2025 להורדה+


תודה לך נולה, ברוכה הבאה לנה: מעבר מתודעת קורבנות לתודעת שפע
דימוי AI- נולה ולנה אני יושבת עכשיו בבית של משפחתו של בעלי. ביד אחת עוגייה מלוחה (כמו עבאדי אבל לא), מולי כוס קפה שחור שמתקרר לאיטו, ובאוזניים פופ צרפתי מרים משנות ה-60. התלבשתי יפה, ישנתי טוב, ואני אחרי יום עמוס ומוצלח. אז למה הקול הפנימי שלי עדיין מנסה להתלונן? הכירו את נולה . היא המרטירית שבי. זו שמקריבה את עצמה לטובת כולם, גם כשאיש לא ביקש. היא נוטה להתלונן בלחש, והאמת? היא די משוכנעת שסבל הוא הדרך היחידה להיות ראויה לאהבה. לאחרונה הבנתי שנולה היא מנגנון הישרדות ותיק, א


יוזמות רחוב מדליקות - מוציאות את הראש מהמסכים
רשמים מיוזמות רחוב פתאומיות שהוקמו לכבוד יום המשפחה על ידי בחורות צעירות ומקסימות, שנתקלתי בהן ברחובות הסמוכים לביתי בחדרה | מאת: שיר אלוני הלכתי השבוע לקנות סביח ולי ולבעלי, ואיך שירדתי למטה, ממש מתחת לבניין שלי, היה דוכן של בחורה צעירה עם מקום לכתוב פתקים של "משהו שעשה לי טוב היום" ו-"משהו טוב שיש לך להגיד לאדם אהוב", ובפינת רחוב אחרת נתקלתי בעוד בחורה כזו עם משהו דומה, גם לכתוב פתק אוהב. הן לא רצו להצטלם, רק אחת מהן הרשתה לי לצלם את הדוכן המקסים שלה. כנראה מתוך צניעות וח


במקום דיפ דייב: הפעם, השירים שמרימים אותי מדיכאון- My Message in a Bottle
אלה השירים שלרוב, מצליחים לעזור לי להשקיט את הנטיות האובדניות שלי כשהן קופצות. וכן, אני מודה, יש פה לא מעט קלישאות של הז'אנר האובדני. לא איכפת לי. אולי חלקם יעשו לכם טוב, אולי לא. זאת התרופה שלי, עכשיו כשאני על הקצה ועושה כמיטב יכולתי לצאת מזה. זה לא באמת קל בשבילי להצביע על השירים הספציפיים האלה, בתור השירים שאני יכולה פשוט להקשיב להם והם ישר מחזירים אותי לאיזון. כי זה לא בהכרח נכון. יש עוד המון שירים וגם- לא תמיד השירים האלה מצליחים להיות ממש מה שאני צריכה באותו רגע. אבל


10 סימנים שעשויים להצביע על מצוקה אובדנית ומה אפשר לעשות
חשוב לומר כבר בהתחלה: לא כל אדם שמתמודד עם קושי נפשי או משבר הוא אדם אובדני, ולא כל סימן שברשימה הזו חייב להעיד על סכנה מיידית. יש גם מקרים מיוחדים. ובכל זאת, מדובר בתבניות נפוצות, שחוזרות על עצמן שוב ושוב אצל מי שמצאו את עצמם על סף תהום. הקשבה, תשומת לב, ואומץ לגשת ולשאול, יכולים להציל חיים. 1. תחושת בטן לפעמים זה מתחיל מתחושת בטן שאומרת שמשהו לא בסדר. אולי זה מבט בעיניים, אולי משפט שהם זרקו כבדרך אגב או אפילו הודעה קצרה בוואטסאפ שנשמעת קצת “שונה”. אל תזלזלו בתחושה הזו. הרבה


למלא את התהום בפרחים/ על התמודדות עם אובדן בעזרת היצירה, מאת שיר אלוני
בתור מי שאיבדה אח, אם ואב, סבא וסבתא, 4 דודים, את כולם איבדתי עד גיל 35, יש לי מה לומר ולתת על הנושא הזה. 1. המשמעות של היצירה אחרי אובדן בגדול, יצירה היא דרך להמשיך את השיחה שהופסקה באמצע. לומר את הדברים שרצינו להגיד ולא הספקנו. לספר את הדברים שקורים עכשיו והם מפספסים. לנסות ולהמשיך לצייר את הקווים שהיו שלהם. לתת להם מקום בעולם במקום זה שאבד. לנסות ולעבד את הכאבים מהיחסים שהיו. אם היו כאלה. לכעוס עליהם. לסלוח להם. להתגעגע אליהם. לאהוב אותם. להתמודד גם עם הרגשות שיש לי


להסכים לקבל תמיכה
תובנה מהדרך שלי כמוזיקאית בדרך להחלמה היום קיבלתי הכרה מחודשת במצב שלי, אבחנה מדויקת. פוסט טראומית עם תעודות. זאת כדי שאוכל לקבל תמיכה מסל שיקום של ביטוח לאומי. זו לא בושה לקבל תמיכה, לדבר על ההתמודדות ולקבל את הסיוע הנדרש. אם משהו מרגיש לכם לא תקין, בקשו עזרה. בשבילי, השקט הנפשי של קבלת תמיכה מביטוח לאומי עוזר ממש ליצירה, כי אני הרבה פחות לחוצה על להתפרנס כשיש לי קצבה שתומכת בי. רמות הסטרס יורדות ואני יכולה ליצור הרבה יותר בקלות.


ליהנות ולהיות בנוכחות בחיים- כל עוד עדיין אפשר
אומרים המון אנשים, להיות בנוכחות, לאנשים שעברו טראומות זה לא קל בכלל כי המוח תופס אותנו המון פעמים, למחשבות לא רצויות. אז היכולת להיות כאן ועכשיו, להתחבר למה שקורה ולהיתפס על זה בכל הכוח, עוזר גם ליצירתיות וגם להחלמה. לזכור שאנחנו כאן, לא בעבר, אלא בהווה. ואם כבר להיות בהווה אז עם מילקשייק מושחת ביד וחברה טובה מולך. / מאת: שיר אלוני, מתוך המיוזלטר 8.8.24 אני מדברת אתכם על נוכחות כשכרגע כותרות העיתונים ממשיכות להפחיד מפני מתקפה איראנית צפויה, בלי שממש קורה משהו. בעיניי חלק מהח


כואב לי, מה לעשות? זה הזמן להקשיב לכאב שלך.
צריכים לתפקד, להתקדם ולנוע גם עם הכאב. אבל מה עושים כשהכאב לא מניח לנו? כשהכאב ממש מפריע לתפקוד וכבר בלתי נסבל? כדאי, לעצור, לשאול שאלות, לח


למה זה קריטי ברמה הביטחונית ליצור מרחבים בטוחים לביטוי רגשי דרך יצירה?
כשאני יוצאת להופעה חיה במקום רחוק בארץ, הרבה פעמים זה מסע אל הלא נודע, משהו מפתיע כמעט תמיד קורה. השבוע ההופעה במודיעין הייתה הפתעה מעולה ומרגשת. אבל גם, מאתגרת. ותכף תבינו למה. על הבמה עם יוסי מארגון "קול נפשי", בשיחה עם הקהל על המופע, שיחה שיצרה מרחב בטוח לביטויים חשובים. אחד ממנגנוני ההישרדות ש(עלולים) להיות פעילים מאוד חזק אצל פוסט טראומטיים, זו הנטייה להיות על טורבו, “פורמולה 1”, לא לעצור לרגע ולנוח. הקושי להוריד את הנשקים, יהיו אלו אשר יהיו. השבוע אחרי ההופעה, התארחתי


מה אם אני טועה?
עבודה שעשיתי מול שאלות מהספר של מארק מנסון, "האמנות העדינה של לא לשים זין" (בעברית תורגם ל: "חכמת האדישות"). מוזמנים לקחת את השאלות ולשאול את עצמכם. קודם כל, מה הדברים שאני כל כך בטוחה לגביהם בחיים? -אני בטוחה בזה שהרגלים טובים עוזרים להרגיש טוב יותר עם השיט שמגיע בחיים. -אני בטוחה בזה שיצירה ויצירתיות עוזרים מאוד להתמודד עם מה שקורה בחיים. -אני בטוחה ביכולת שלי להתמודד עם כל צרה שלא תבוא, ואם משהו גדול עליי אני יודעת לבקש עזרה -אני בטוחה שכל מה שאני עוברת או עברתי הביא א
bottom of page
