"הפשוטע", שהתחילה מדף פייסבוק הומוריסטי מצליח מאוד של בר אלמליח - דונצוב, עם דמות בדיונית בשם זה שמשתפת את הגיגיה על העולם, הפכה לסדרה בכאן 11, המלווה גם בפסקול פופי וכיפי, כמו הסדרה עצמה. אמנם עד כה שודרו 3 פרקים מהסדרה אבל כבר עכשיו אני רוצה להמליץ, לצפות בסדרה וכמוני, למצוא את עצמכם מתפוצצים מצחוק עמוק, בלי גילטי פלז'ר, או איך שלא קוראים לזה שם בחוג תקשורת... (בלי ספוילרים) | מאת: שיר אלוני העלילה של הסדרה נטוותה סביב הדמות מעמוד הפייסבוק, למרות שזו מלכתחילה אינה דמות ספצי

השבוע עלתה בכאן 11 הסדרה החדשה "זהב שחור" ששאיפתה העצומה לסקר את ההיפ הופ הישראלי, כפי שראוי. התוצאה של הפרק הראשון הייתה שישבתי מכווצת מול המסך ומזועזעת עד עמקי נשמתי ממה שעוללו ליואב קוטנר. לא יכולתי להשאיר את המחשבות שלי בנושא לעצמי, אז הנה טור הדעה שלי. | מאת: שיר אלוני קוואמי ולירון תאני, הוגי התכנית "עסק שחור" בגלגל"צ, בפוסטר קידום הסדרה. יח"צ רק שיהיה ברור ויוערך: קמתי באמצע הלילה מהמיטה, בחושך, בכותונת הלילה, לכתוב את הטור הזה, מרוב שהמחשבות לא נותנות לי לישון וזה בוע

כאשר המילים נעצרות בשל פגיעות הנפש השקופות, היצירה הופכת לכלי הריפוי העוצמתי ביותר. הצצה לתובנות העמוקות על החלמה, שיקום ובחירה בחיים דרך המוזיקה של הלומי הקרב שהופיעו בתכנית "קול שישי" של אודי רוזנבאום ברדיו החברתי הראשון בשיתוף עם קול ישראל 106FM | מאת: שיר אלוני התוכנית המיוחדת של אודי רוזנבאום "קול שישי" העניקה במה רגישה ליוצרים שהם נכי צה"ל המתמודדים עם פוסט טראומה. המשדר הציף את הכאב במלוא עוצמתו, אך הציב במרכז את המוזיקה כמרפא לנפש, כעוגן למניעת ייאוש וככלי אקטיבי ל

הסרט Days of Our Lives מדלג על הדרמה ההוליוודית המלוטשת ומציג את חברי הלהקה ברגעי המשבר, המאבק והאובדן שלהם. מסע מעשי ומלא הבנה אל המוזיקה שהחזיקה אותם, ואותנו, מעל פני המים. | מאת: שיר אלוני להקת קווין. Pic: Mick Rock הסרט המלא לצפייה כאן: בגיל 8.5, שנת 1991, עמדתי מול המסך והקשבתי לידיעה בחדשות על מותו של פרדי מרקיורי, סולן להקת קווין. בגיל 13, בעודי מאושפזת באברבאנל במסגרת ההתמודדות שלי עם אובדנות, השיר Bohemian Rhapsody שהושמע ברדיו העניק לי את ההבנה, עד כמה שיר יכול לד

השבוע עלה לנטפליקס הסרט הביוגרפי "איימי" (2024) על הקריירה של איימי וויינהאוס, שבאופן טראגי לגמרי הלכה לעולמה ממש מעט אחרי שכבר הצליחה להיגמל מהסמים, מנפילה אחרונה וסופית. ביקורת על הסרט החדש בנטפליקס, והמחשבות שהוא מעורר על המיתוס המסוכן שמכריח אמנים להתרסק כדי לייצר פנינים.| מאת: שיר אלוני הטריילר לסרט, הלינק לצפייה כאן אני עדיין זוכרת את הפעם הראשונה שראיתי ושמעתי את הקליפ "Rehab" של איימי וויינהאוס. אמנם סאונדים וינטג'יים, ביג בנד כמו בשנות ה-50, קול עוצמתי, אבל טאץ' נסתר

תמונות אילוסטרציה שחוקות, מוסר כפול בין מחנות פוליטיים ורדיפת רייטינג צינית באולפנים הנוצצים מייצרים מרחב ציבורי המפקיע מהנפגעות את קולן ואת עוצמתן. כתבה זו באה לשרטט את קו הגבול שבין סיקור מעצים לבין השתקה ממסדית ותקשורתית, והמחיר הכבד שמשלמות אלו המסרבות להישאר קורבן נוח לעיכול. | מאת: שיר אלוני (גילוי נאות: הכותבת היא אחותה של עו"ד רוני אלוני סדובניק, המסייעת לשל"ג בן שטרית במאבקה) של"ג בן שטרית- משמאל בגיל 22 בחדר החקירות, מימין השבוע בעת שייצגה את עצמה בבית המשפט והשיגה

ז'אנר העולם ההפוך, ובמיוחד בהקשר של יחסי גברים ונשים- אינו חדש. ועם זאת הסרט החדש "ליידיז פירסט" בכיכובם של רוזמונד פייק וסאשה ברון כהן, מספק אבחנות חדות מאוד בהקשר של הבנת הפרספקטיבה הנשית על איך שמרגיש לנו להיות בעולם. לפחות ככה חשבתי עד שראיתי תגובות של גברים לסרט. | מאת: שיר אלוני מעולם לא הייתי בעד יצירות שמשכנעות את המשוכנעים. במקרה הזה, את המשוכנעות. כי אנחנו כבר יודעות איך מרגיש לנו להיות בעולם, תחת תפיסת העולם הפטריארכלית, השמרנית, אפילו זו המערבית שהיא יחסית רכה לעו

בר נתן מארח את דמויות המופת של התרבות הישראלית, מנער את האבק מעל פרויקט הדיגיטציה של כאן ומוכיח שהדרך הטובה ביותר להבין את ההווה היא להביט ברגישות ובחיוך על העבר. הוא מארח את כוכבי התרבות הישראלית לנבירה משותפת באוצרות הארכיון שיוצאים עכשיו לאור. מבט על תכנית שהופכת זיכרונות מביכים לקרינג' ראוי וכיפי, ועל פרויקט הדיגיטציה שפותח ליוצרים ולקהל דלת למיליוני שעות שידור נשכחות. | מאת: שיר אלוני התכנית "מה זה היה?" בכאן 11 היא מפגש אינטימי ומצחיק בין המאגר העצום של ארכיון השידור ה

הסרט בכיכובם של אדם סנדלר ודון צ'ידל, משנת 2007, בנטפליקס, פורש ברגישות את ההתמודדות עם פוסט טראומה ואובדן דרך סיפורו של אב ששכל את אשתו ו-3 בנותיו ב-9.11 ומאז מתקשה לתפקד. יש כאן הרבה לקחים ורגישויות ששווה ללמוד מהם על הדרך בה ניתן לעזור לנפגעי פוסט טראומה ואנשים באבל. | מאת: שיר אלוני באופן אירוני, היום צפיתי בסרט והייתי בטוחה שלא ראיתי אותו אף פעם. אבל אני חושבת שכן צפיתי בו כבר. ואני חושבת שהפער הזה קורה לי כי יש דברים שהסרט מעלה עבורי, תובנות, שאולי בזמן הצפייה הראשונה

עטיפת הסרט, עיבוד תמונה- הפוטו רצח של אורי מהצבא יחד עם השיר שלו "המשורר המטורף" בכתב ידו אני ביום הזיכרון לא כמו כולם. אפילו יום האזכרה השנתי, באוגוסט, מרגיש זר ומוזר. תמיד העדפנו לציין את אחי אורי ביום ההולדת שלו, 2.12. כי כל השאר צבוע ונגוע בהשתקה. אפילו הקבר. לגדול, מגיל 10 וחצי, בימי הזיכרון, לקלוט שהאתוס הקרבי והנלחם הוא האתוס השולט בכל הטקסטים, שאין מקום או חשיבה על מישהו כמו אחי. או שלל מיתות אחרות, לאו דווקא מאובדנות, שאין בהן את הקרב. זה כאילו, כל מוות אחר לא קיים ב