התובנות הכי חשובות שהיו לי בשנת תשפ"ו

החיים שלי הם דבר די אינטנסיבי, זה ברור לי. המון קורה. ולפעמים להגיע לתובנות, זה לחזור למשהו שכבר הבנתי פעם, אבל מנקודה גבוהה יותר. הנה כמה תובנות שאספתי מ-"יומן שיר השנה" שלי, דברים שכתבתי ואני מקווה שיהיו משמעותיים גם לך. ואם את/ה חבר/ה שלי, אודה ממש לתזכורות ממה שכתבתי כאן כשאני שוכחת. | מאת: שיר אלוני

זריחה שתפסתי באחד הבקרים השבוע

לזכור שיש לי גלים במהלך החודש

ימים שיש אותי יותר, ימים שיש אותי פחות וזה בסדר. חיזוק הגוף והנפש כל יום, ברוטינה של הרגלים קבועים, עוזרת לי להתמודד עם הגלים. השעות הראשונות של היום מוקדשות לי, להיגיינה, טיפוח, ספורט, כתיבה, סדר וניקיון בבית, תזונה. אחר כך כל השאר.

כשאני מקפידה על זה, זה מגן עליי מפני האובדנות. ובמיוחד, התזונה והשינה. להיות קשובה לגוף וללב

לא להיות כפייתית לגבי ההרגלים או הדברים שאני צריכה לעשות, לשחרר כשאין אותי. לזכור שאני מספיקה המון גם אם אני מחליטה ללכת לישון כשאני צריכה. ואם יש משימה שהמון זמן אני מתקשה לעשות, אולי זה סימן ששווה לשחרר אותה. לא לוותר על הזכויות שלי ולהילחם עליהן גם כשזה מייאש

ניצחתי השנה במשפט על הופעה שלא שילמו לי עליה. זה לקח המון חודשים אבל ניצחתי והיה שווה את זה.

לעשות את הדברים לעומק, לתת להם זמן, לא למהר להגיע להשלמת המשימה

הרגשתי את זה בהמון דברים, אבל במיוחד סביב הפקת האלבום, לחזור שוב ושוב להאזין ולראות מה אפשר לשפר. גם כשיש משהו בבטן שרוצה כבר לרוץ ולהתלהב ויאללה. לבדוק שוב.

יש דברים שכיף לעשות בשביל הנשמה, בלי כסף

אבל אני צריכה לבחור בזה בלב שלם ולא כי עושים לי רגשי. וגם למנן.

לשים לב יותר אילו מהרעיונות שלי באמת מקבלים תשומת לב ותמיכה, לא לרוץ לעשות אותם מיד.

אני יודעת. המון מהרעיונות שלי לכתבות, תכניות, פורמטים, אני מנסה לזמן מה ועוזבת, אז לפחות: להתחיל מפיילוט, לקבל תגובות ולראות אם השטח בעניין לפני שאני מוסיפה את זה ללו"ז. בטח אם יש לזה עלויות.

לחברים שלי יש את ההתמודדויות שלהם

אם הם לא עונים או יוצרים קשר זה לא אומר שהם לא אוהבים אותי יותר, כועסים עליי או מתים. סבלנות.

התבניות שאני יוצרת לעצמי לא תמיד נכונות. תמיד לבדוק אם זה באמת נכון לי.

למשל, המחשבה שאני חייבת כל חודש בערך להוציא סינגל חדש, בדיעבד לא הייתה לטובתי. עדיף היה לקחת את זמן ההתבשלות. מצד שני, אין לדעת אם הדברים היו קורים כמו שהם קרו, אחרת, אז אני לא באמת מתחרטת על כלום. וגם. המיוזלטר. כמה פעמים יצרתי כאן תבניות, פורמטים, שגיליתי שמעיקים עליי ואתם, הקהל שלי, לא באמת מגיבים אליהם כמו שהייתי רוצה? אז למדתי לשחרר, לא להתעקש על הדברים, בטח כשאין מי שישלם לי על זה.

להתמיד במקומות שמעריכים אותי ונותנים לי אנרגיה ותשומת לב

השנה התחלתי ליצור פוסטים עבור אפליקציית ג'וזי ואמנם אין בזה תשלום אבל לפחות הם מעריכים את ההתמדה שלי. ואני מרגישה שזה יוצר לי הערכה בקרב הקולגות שלי. כשאני מתישה את עצמי ומצפה מעצמי ליותר מדי, הסיכון לאובדנות שלי עולה. ימים עם יותר מדי פגישות, נסיעות, פרויקטים גדולים, מאמצים גדולים ללא תשלום או יחס... וטריגרים על גבי זה- מסוכן.

להיות מול מסך, במיוחד כשאני רוצה להתרכז או לא לאכול יותר מדי- זה השטן.

למחוק את כל האפליקציות החברתיות, כל הקישורים, את המכשיר עצמו מהיד, לא לאכול מול המסך.

כשאני כל כך בטוחה שאני לא עושה מספיק, כדאי שאציץ שוב ביומן שלי להבין כמה דברים אני מספיקה! המחשבה המאשימה הזו שאני לא עושה מספיק, פשוט לא מחוברת למציאות.

כשאני משקיעה בעצמי, אני יכולה להרגיש יותר ראויה לתשלום

במקצועיות, בגוף, בנפש- ההשקעה בעצמי היא ההתחלה ליצירת הדבר שעליו אנשים יהיו מוכנים לשלם.

לבקש זימונים ומשאלות זה נחמד, לעשות את העבודה שתגרום לזה לקרות זה יותר חשוב

וגם, לפעמים הדברים שאני מבקשת הם לא תמיד מה שאני באמת צריכה... אז לסמוך שמה שנכון לי בדרך אליי.

ה-AI לא באמת קיצר לי את הדרך, רק נתן אשליה מתוקה והרסנית כל כך הרבה יותר עדיף להתרכז בלעשות את הדברים האמיתיים, כשאני יכולה, לא להתעצל! ככל שאני מתאמנת יותר על המוזיקה שלי, אני רואה ומרגישה יותר אנרגיה להתקדמות

וכשלא... חוסר הביטחון העצמי מנקר בי יותר בקלות. הערך שלי לא תלוי במה שאני נותנת לעולם. אני אהובה גם אם אני לא עושה כלום. לא קל לי לחשוב ככה ולזכור את זה. הפרידה מהרשתות החברתיות/אפליקציות עשתה לי המון טוב. לא לשכוח את זה. במיוחד ההחלטה לצמצם את הנוכחות הויזואלית שלי, הפסקת התיעוד העצמי. אלא אם זה נחוץ שיווקית. ניקיתי מהתזונה: קפה, סוכר, גלוטן, מוצרים מעובדים, מוצרי חלב, אלכוהול. והגברתי את הספורט. למרות שיש ימים שאני לא מצליחה להחזיק את זה, רוב הזמן אני כן על זה וחשוב שאתמיד. שקילה פעם בשבוע קריטית להצלחה כדי לא לאבד פוקוס ולא ליפול לאשליות. ולישון מספיק. אני בדרך כלל מצפה מעצמי ליותר מדי. לנסות השנה להרגיע ולראות מה קורה. מה אם המשאלות שלי יקרו יותר בקלות ובמהירות אם פשוט אניח לדברים להיות?... לאהוב את עצמי כמו שאני ולקבל את עצמי

כי זה נראה שרוב הסבל שלי הוא במקומות שאני מצפה מעצמי להיות יותר ממה שאני. זה מה שיש וזה סבבה לגמרי.

*

לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם