איך להשתחרר ממה שעושה לכם רעש בחיים? כתבה בהמשכים, חלק 3- רשתות חברתיות

בתקופה הזו אני מנקה הרבה רעש מהחיים, שקלטתי שמציף לי את התודעה ומונע ממני להתרכז במה שחשוב לי באמת. אז כאן בכתבה אני מרכזת את הדרכים והשיטות, לא לפי סדר חשיבות או משהו, פשוט שמה את הדברים על השולחן ומקווה שזה יועיל גם לכם. הפעם- על הצמצום של הרשתות החברתיות מהחיים שלי. | מאת: שיר אלוני

המטרה היא להגיע למצב שבו אני נכנסת, עושה את המשימה הנדרשת ויוצאת. בלי להיות מוסחת. וגם זה- תוך צמצום מראש של המשימות שאני בכלל צריכה ורוצה לעשות שם.  הכלי האהוב עליי כבר שנים הוא News Feed Erdicator שהלוואי שהיה פועל גם בנייד, זה תוסף קסום לגוגל כרום, שפשוט מעלים את הפיד של החדשות (כל הפוסטים של אחרים). ככה כשנכנסים אין מיד הצפה מכל מה שחדש. הכל שחור. או עם ציטוט מוטיבציה אקראי שהם שמים אם בא לכם (אפשר גם בלי). אפשר יותר בקלות להיכנס לפרופיל האישי ולעבוד. או להודעות. דבר אחר ואולי הכי משמעותי שעשיתי, היה למחוק לגמרי את האפליקציות של הרשתות החברתיות מהפלאפון. ולצאת מהחשבון שלי בגוגל כרום של הנייד. פשוט אין איך להיות מוסחת. כשאני ממש צריכה לפרסם משהו, אני חושבת על זה יותר, צריכה ללכת למחשב בשביל זה. זה לא מיידי. אמנם עדיין יש "כאבי פאנטום", התחושה הזו שאני חייבת לבדוק את מה שקורה, או האוטומט הטיפשי שמנסה להיכנס לגלול בהסחת דעת אבל זה עם הזמן עובר. אם להיות כנה, בנסיעות זה הכי קשה כי הכי משעמם בנסיעה, ולא תמיד בא לקרוא ספר או חדשות. לפחות לשמוע מוזיקה, עדיין אפשר. במיוחד זה קשה יותר כשגם לנסות להיכנס דרך האפליקציה של גוגל כרום או להתקין מחדש, אומר כל פעם לחפש את הסיסמא, כמה שיותר מכשולים לשיט הזה יותר טוב. דבר נוסף, להעביר בווטספ לארכיון את כל השיחות הקבוצתיות או שיחות שמייצרות לי רעש מנטלי. רק כשיש לי פנאי, להיכנס ולבדוק אם צץ משהו קריטי. הדבר האחרון ואולי הכי כבד ועדיין בעבודה- זה לחדד את התכנים שנשארים לי בכל ערוץ של רשת חברתית, כך שזה יהיה עם מינימום צורך מצדי לחדש, להוריד למחשב את הזכרונות והדברים שלא משרתים אותי מקצועית, לשמור רק תוכן ירוק עד שבאמת יכול להניב לי לקוחות או להציג אותי בצורה מכבדת. הפיתוי האלגוריתמי של הרשתות מנסה לשכנע אתכם להישאר כל הזמן באתר וליצור תוכן בחינם. המסר הוא שאם אתה לא שם אתה לא קיים. אבל האמת ההפוכה, שאני רואה שעובד לאנשים גדולים ממש, זה שהם כמעט ולא מפרסמים, אולי רק פוסט אחד ביום ולפעמים גם זה לא. ממש לא נוכחים. התוצאה שאני חווה, אפילו מהצעדים האלה, זה שיש לי הרבה יותר זמן פנוי, הרבה יותר קל לי להחזיק מעמד בדיאטה כי המוח שלי לא סופג מלא סרטוני אוכל מגרה לפרצוף, הרבה פחות דברים שמורידים את הבטחון העצמי... ושקט. פנאי לעשות את הדברים שהרבה זמן דחיינתי. או פשוט, להיות. לבהות. גם זה, טוב. * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם