top of page
מוזיקה תרבות ותובנות, לקהל שמקשיב באמת
השבוע של 22-29.5.26
כניסת חברי מועדון:
המיוזלטרים הקודמים וכתבות מהבלוג
ארכיון המיוזלטר שהייתי שולחת בקבצים בין השנים 2023-2025 להורדה+


אירוויזיון 2026: 70 שנות החלמה רגשית קולקטיבית
תחרות הזמר שמתקיימת בסוף השבוע הזה וחוגגת את שנתה ה-70, החלה את דרכה כניסיון לשיקום תרבותי של חורבות מלחמת העולם השנייה. המטרה הראשונית הייתה לרתום את הטלוויזיה, מדיום חדש ומוזר בשנת 1956, כדי לאחד את העמים סביב ערכים של חופש וליברליזם. הנה כמה מהרגעים והשירים שהציעו גם מבט אמיץ פנימה, נחמה והתמודדות, או קול אלטרנטיבי, במהלך ההיסטוריה של התחרות | מאת: שיר אלוני כשבוחנים את שכבות ההיסטוריה של האירוויזיון, מגלים עדות למאמץ מתמשך של יבשת שלמה לאחות שברים. מה שהחל כמיזם פוליטי-ת


גיבור גיטרה נסתר זוכה כעת לכבוד מחודש: סיפורו של שמעון הולי מגיע לפסטיבל דוקאביב
הקלטה גנוזה עם פיטר גרין, מייסד להקת פליטווד מאק האגדית, הפכה את שמעון הולי למיתוס חיפאי. החיפוש אחר הגיטריסט שנעלם הוביל למפגש מחודש עם המציאות, עם השוליים ועם הצלילים של העיר התחתית. | מאת: שיר אלוני האזנתי אתמול כהרגלי כל שבוע, לתכניתו של יואב קוטנר "אז ועכשיו" ברדיו הקצה, אותה הקדיש לגיבור גיטרה שלא הכרתי- שמעון הולי, לקראת הקרנת סרט דוקומנטרי על הסיפור האדיר שלו בפסטיבל דוקאביב הקרוב. סרט שנוצר גם בזכות פרויקט הדסטארט מצליח. בשנות השבעים והשמונים, השם שמעון הולי עבר מ


התקווה במסדרון: כיצד נצליח לקום מהכשל החינוכי הלאומי שהוביל לאלימות הנוער הגואה
גם השבוע מתקיימים דיוני רשת ותכנים תרבותיים שמנסים לפתור את בעיית האלימות הגואה בקרב בני הנוער. מבט כנה על המצב שהגענו אליו, האחריות הקהילתית והקשר האנושי הנחוץ כל כך בתוך מציאות של מסגרות מתפרקות. מאת: שיר אלוני דימוי AI השבוע מצאתי את עצמי צוללת לתוך שרשור פייסבוק טעון שהצליח לזקק את המועקה שרבים מאיתנו מרגישים סביב הנושא של האלימות הגואה בקרב בני הנוער והתחושה של כשל חינוכי לאומי. זה התחיל בפוסט נוקב של אלי מאירי על הכישלון המערכתי של "מדיניות ההכלה" בבתי הספר, והמשיך במא


"מה זה היה?"- התכנית החדשה בהנחייתו של רועי בר נתן מצחיקה ומעוררת נוסטלגיה
בר נתן מארח את דמויות המופת של התרבות הישראלית, מנער את האבק מעל פרויקט הדיגיטציה של כאן ומוכיח שהדרך הטובה ביותר להבין את ההווה היא להביט ברגישות ובחיוך על העבר. הוא מארח את כוכבי התרבות הישראלית לנבירה משותפת באוצרות הארכיון שיוצאים עכשיו לאור. מבט על תכנית שהופכת זיכרונות מביכים לקרינג' ראוי וכיפי, ועל פרויקט הדיגיטציה שפותח ליוצרים ולקהל דלת למיליוני שעות שידור נשכחות. | מאת: שיר אלוני התכנית "מה זה היה?" בכאן 11 היא מפגש אינטימי ומצחיק בין המאגר העצום של ארכיון השידור ה


קוקסינל זו לא קללה: על חייה ופועלה של הזמרת והשחקנית (בעקבות הבריונות שספג נאור נרקיס)
סקירת חייה של הזמרת והשחקנית הצרפתייה, על הפיכת שם הבמה שלה לכלי של בריונות בישראל והמאבק המודרני לנכס מחדש את המונח כמקור של עוצמה וגאווה לקהילה הגאה | מאת: שיר אלוני קוקסינל מופיעה בריביירה הצרפתית. צילום: Getty Images ז'קלין שארלוט דיפרנואה (Jacqueline-Charlotte Dufresnoy), המוכרת בשם הבמה "קוקסינל" (Coccinelle), (1931–2006) הייתה אמנית קברט, זמרת, שחקנית ופעילה למען זכויות טרנסג'נדרים. היא נולדה בפריז בשנת 1931. את כינויה, שפירושו בצרפתית "מושית השבע" (פרת משה רבנו), קיבל


כשההתמודדות הופכת ליצירת אמנות: תובנות מרגשות מהשקת קטלוג התערוכה "נתיב פנימי"
ביום ראשון התקיים אירוע השקה מקוון שבו הוצג הקטלוג המאגד את עבודותיהם של 49 אמנים ואמניות שמתמודדים נפשית, מהתערוכה "הנתיב הפנימי" שהתקיימה במרכז עמיעד ביפו בינואר האחרון. באירוע ההשקה עלו תובנות מרגשות מהנתיב של יצירה אמנותית כדרך להתמודדות נפשית. מבית מיזם "נפשות"- ארגון שפועל לעודד את החיבור בין אמנות להחלמה נפשית | מאת: שיר אלוני זוג מביט בחלק מהתערוכה שהתקיימה בינואר האחרון. צילום מתוף דף הפייסבוק של המשלמה ליפו "נתיב פנימי" היא התערוכה הקבוצתית הראשונה של פעילי מיזם "נפ


טרנד חדש: צעירים שבוחרים לבהות באוויר. Rawdogging
אז אולי הדור הזה בכל זאת לא אבוד? הדס אלמוג מספרת על תופעת ה-Rawdogging, טרנד חדש שהוא בתכל'ס פשוט... להיות. בלי מסכים, בלי פעולות. נוכחות. | מאת: הדס אלמוג צילום מסך מתוך טיקטוק פעם זה היה עיתוני “לאשה” במספרה. אחר כך הגיע הדום-סקרולינג האינסופי. והיום? צעירים יושבים בטיסות שעות בלי מסך, בלי מוזיקה, בלי ספר, בלי אוכל, בלי לדבר, ובהחלטה מודעת פשוט… לא עושים כלום. בין שמים וארץ. נכנסים ל-"מצב טיסה" במוח, ל-"שומר מסך" כממשק משתמש אנושי. ברוכים הבאים לאבולוציה של הבהייה. או כמ


כנס חוזרים לתנועה: 9 הרצאות חינמיות שעוזרות לחזור לעניינים
הכנס התקיים ונולד ביוזמת קהילת קודו (Co.Do) במטרה לספק מענה מעשי לתחושת התקיעות והעומס שמאפיינים את התקופה הנוכחית. מארגני הכנס ריכזו מומחים מתחומי הטכנולוגיה, הפסיכולוגיה והניהול כדי להציע כלים לחזרה לעשייה מתוך בהירות ויציבות. יש כאן תקצירים של ההרצאות ולינקים לצפייה בהן. | מאת: שיר אלוני הילה מיכוביץ סיטון שם העסק: הקרציה מפולניה שם ההרצאה: למה השיטה הכי מעצבנת בעולם עובדת טיפ מיוחד: מומלץ להתמקד בתכנון יום עבודה אחד בלבד בכל פעם. תכנון לטווח ארוך עלול להוביל לתחושת הצפה


לחולל שינוי: הרקדנים שהעבירו את הסטודיו שלהם לרחוב
פעילות הסטודיו הנודד למחול מוקדשת לכל איש ואישה הנמצאים במסע לגילוי עוצמתם הפנימית, כיוצרים ובוראים בעולם. אני מאמינה בכל ליבי, שכוחות היצירה הם הרפואה הטבעית השורשית לכל סוגי המחלות האנושיות. כלי האמנות, זמינים לנו להמרת כל רגש או סיפור בחיינו - לפעולות מעשיות של נתינה ויצירה, המחברות אותנו לכוחות האינסופיים שבתוכנו. מאחלת שמאמר זה יהיה לרפואה ולהשראה של כל הקורא בו. | מאת: נעה שטרייכמן, הסטודיו הנודד צילום: דור פזואלו מהו הסטודיו הנודד? במאמר זה אני מבקשת לספר את סיפור המס


פרידה והשראה מנדרה טאלי רוס, השורדת האחרונה של להקת הבנות האייקונית הרונטס
פרידה מנדרה טאלי רוס, שהלכה לעולמה בגיל 80. האישה שהובילה את הלהקה מול עשרות אלפים בסיבוב ההופעות של הביטלס, זיהתה מוקדם את הצדדים הדורסניים של תעשיית המוזיקה ובחרה לבנות לעצמה חיים של אמונה, משפחה ושקט. | מאת: שיר אלוני עטיפת אלבום הסולו של נדרה רוס- FULL CIRCLE מ-1978 נדרה איבון טאלי (Nedra Yvonne Talley) נולדה ב 27 בינואר 1946 במנהטן, ניו יורק. היא גדלה בבית שהיה כור היתוך תרבותי, עם שורשים אפרו אמריקאיים, אינדיאנים, אירים ופורטו ריקנים. המוזיקה הייתה חלק בלתי נפרד מחיי ה
bottom of page
