קוקסינל זו לא קללה: על חייה ופועלה של הזמרת והשחקנית (בעקבות הבריונות שספג נאור נרקיס)

סקירת חייה של הזמרת והשחקנית הצרפתייה, על הפיכת שם הבמה שלה לכלי של בריונות בישראל והמאבק המודרני לנכס מחדש את המונח כמקור של עוצמה וגאווה לקהילה הגאה | מאת: שיר אלוני

קוקסינל מופיעה בריביירה הצרפתית. צילום: Getty Images

ז'קלין שארלוט דיפרנואה (Jacqueline-Charlotte Dufresnoy), המוכרת בשם הבמה "קוקסינל" (Coccinelle), (1931–2006) הייתה אמנית קברט, זמרת, שחקנית ופעילה למען זכויות טרנסג'נדרים. היא נולדה בפריז בשנת 1931. את כינויה, שפירושו בצרפתית "מושית השבע" (פרת משה רבנו), קיבלה בנערותה בשל שמלת מסיבה אדומה עם נקודות שחורות שנהגה ללבוש. היא נחשבת לאישה הטרנסג'נדרית הראשונה באירופה שהפכה לידוענית בקנה מידה בינלאומי בעקבות ניתוח להתאמה מגדרית שעברה.

דרכה האמנותית והשינוי שהובילה

קוקסינל החלה את דרכה בשנת 1953 במועדוני הדראג המפורסמים "מאדאם ארתור" ו-"לה קרוסל דה פריז". היא שילבה בשירתה אלמנטים של שאנסון צרפתי מסורתי עם נוכחות בימתית אשר משכה קהל רב מרחבי אירופה. בשנת 1958 עברה ניתוח להתאמה מגדרית בקזבלנקה אצל ד"ר ג'ורג' בורו, ובכך הייתה לידוענית הראשונה באירופה שעברה הליך זה וזכתה לחשיפה תקשורתית רחבה. עם שובה לצרפת הפכה לסנסציה, ובשנת 1963 הופיעה במופע "Cherchez la femme" באולם האולימפיה היוקרתי בפריז. במקביל להופעות הקברט המצליחות שלה, קוקסינל פיתחה קריירה כשחקנית קולנוע והופיעה במספר סרטים בינלאומיים:

• Europa di notte (1959):  סרט איטלקי בבימויו של אלסנדרו בלאזטי שבו הופיעה בתפקיד עצמה.

• Los Viciosos (1962):  מותחן ארגנטינאי שבו שיחקה בתפקיד עצמה.

• I Don Giovanni della Costa Azzurra (1962):  קומדיה איטלקית בהשתתפותה.

• Días de viejo color (1968):  דרמה רומנטית ספרדית שבה גילמה אורחת במסיבה.
  

מעבר לקריירה הבימתית והקולנועית, קוקסינל רשמה הישגים היסטוריים בתחום המשפטי והחברתי:

• נישואין רשמיים: בשנת 1960 נישאה לעיתונאי פרנסיס בונה בטקס אזרחי ודתי (לאחר שהוטבלה מחדש כז'קלין), ובכך כוננה את הזכות המשפטית של טרנסג'נדרים להינשא בצרפת.
  

• פעילות חברתית: היא הקימה את הארגון "להיות אישה" (Devenir Femme) לסיוע לנשים טרנסג'נדריות והשתתפה בהקמת המרכז למחקר ומידע על טרנסקסואליות וזהות מגדרית.
  

מקור השם והקשר לטבע

השם "קוקסינל" (Coccinelle) פירושו בצרפתית "מושית השבע", החיפושית המכונה בעברית "פרת משה רבנו". השם המדעי של החיפושית הוא "קוקסינלה ספטם פונקטטה". דיפרנואה בחרה בכינוי זה כיוון שנהגה להופיע בגלימת ארגמן עם נקודות שחורות שהזכירה את מראה החיפושית. ישנו עוד מקור שטוען שהכינוי הזה הוצמד לקהילה הגאה עקב העדינות של החיפושית וצבעוניותה. השם המדעי המקורי בלטינית, "קוקסינלה", הפך לשם הבמה שקיבע את זהותה האמנותית.

"קוקסינל" בישראל: מהערצה לכינוי גנאי

בשנת 1964 הגיעה קוקסינל לסיבובי הופעות בישראל במועדונים כמו "כליף" ביפו וקולנוע "ארמון" בחיפה. נוכחותה של אישה טרנסג'נדרית מפורסמת וזוהרת על הבמות בישראל באותן שנים הייתה חסרת תקדים. הופעותיה היוו השראה לחלוצות הקהילה הטרנסג'נדרית בישראל, בהן גילה גולדשטיין וננסי שניידר זכרן לברכה.

הביקור של קוקסינל בישראל הותיר חותם עמוק בתרבות המקומית. בשל החשיפה התקשורתית הרחבה באותה תקופה, שמה הפך בעברית לשם גנרי לתיאור נשים טרנסיות או גברים בעלי חזות נשית.

במשך עשורים שימשה המילה "קוקסינל" ככלי לביזוי, השפלה והדרה של חברי הקהילה הגאה. היא סימנה את ה-"אחר" והייתה מזוהה עם לעג ודחייה חברתית. בעוד שבצרפתית המילה שמרה על הקשרה התמים כחיפושית (אפילו בשירי ילדים), בעברית היא הפכה לכלי לביזוי והדרה.

תהליך הריקליימינג (ניכוס מחדש): בשנים האחרונות חברי הקהילה הטרנסית והקווירית בישראל פועלים להחזיר את המילה לחיקם. הפיכת המונח ממילת גנאי למילת עוצמה נועדה לנטרל את היכולת של החברה להשתמש בה כנשק, תוך חיבור להיסטוריה של דמויות חלוציות כמו ז'קלין עצמה.

אירוע הבריונות בסינמטק והניסיון לריקליימינג

הדיון סביב המונח התעורר מחדש בעקבות אירוע בריונות שחוו לאחרונה הפעיל נאור נרקיס ובן זוגו בסינמטק תל אביב. במהלך התקרית, קבוצה המזוהה עם הפעיל מרדכי דוד התנכלה לשניים, חסמה את דרכם והשתמשה במילה "קוקסינל" כקללה והשפלה. נרקיס תיאר את האירוע כפשע שנאה בוטה הכולל איומים והסגת גבול.

הקישור בין האירוע לבין המונח "קוקסינל" טמון בשורשי השנאה. הבריונות בסינמטק ממחישה כי גם במרחבים שנחשבים בטוחים, הביטוי המגדרי והזוגי של הקהילה עדיין נתפס כמטרה ללעג.

בתגובה לאירוע, יצא איש היח"צ רני רהב להגנתו של נרקיס וביצע פעולה של ריקליימינג למונח, כשציין כי "להיות קוקסינל (טראנס) זה הרבה יותר גברי מלהיות נמושה... זה אדם מאוד אמיץ שרוצה לעבור ממגדר א' למגדר ב'". תהליך זה מבקש להפוך את המילה מנשק פוגעני למושג המזוהה עם אומץ לב והיסטוריה של מאבק לחופש.

המלצות מוזיקליות של קוקסינל

המוזיקה שלה משלבת את סגנון הקברט והשאנסון של אמצע המאה ה-20:

• Cherchez la femme:  השיר המזוהה ביותר עם מופע הפריצה שלה באולימפיה. שיר שבו היא משחקת עם דימויים נשיים וזהות, נושא שהיה מרכזי בחייה האישיים והמקצועיים כאחד.

• 31 Rue de Pontieu:  שיר המזוהה עם תקופת הופעותיה במועדונים בצרפת, המעביר את האווירה הלילית של פריז באמצע המאה ה-20.

• C'est si bon:  ביצוע של קוקסינל לקלאסיקה הצרפתית הידועה, המדגים את יכולתה להגיש טקסט בצורה כריזמטית.

• Coccinella:  שיר מחווה שנכתב עליה על ידי הזמר האיטלקי גיגו אגוסטי בשנת 1959.

• Mon p'tit pote:  שיר המציג את יכולותיה כבדרנית ומגישת שאנסונים. יצירה המשלבת הומור וקלילות, אופיינית למופעי הבמה שבהם שילבה משחק ושירה.

היא נפטרה בשנת 2006 במרסיי לאחר שלקתה בשבץ מוחי. עיריית פריז הנציחה את זכרה בקריאת טיילת על שמה סמוך למועדון שבו החלה להופיע.

* לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם