צלמת העיתונות חן ג' שימל, הוציאה לאור ספר תיעודי שמחבר בין תמונות מצמררות לעדויות אישיות של ניצולים ולוחמים. הספר מבטיח שההיסטוריה תישמר למען הדורות הבאים, תוך מתן זרקור על שיקום חיילים, התמודדות עם פוסט טראומה ובחירה בחיים גם ברגעים הקשים ביותר. ספר שהוא מסמך היסטורי ותיעודי חשוב. | מאת: שיר אלוני צלמת העיתונות חן ג' שימל הוציאה לאור ספר צילומים מיוחד, "7 באוקטובר | עדות", המאגד תמונות ממהלך השנה שאחרי השביעי לאוקטובר. הספר מתעד את גודל הטרגדיה, האובדן והחושך באותו יום גור

בחופשת החגים צפיתי בדי הרבה דברים נהדרים, ובמיוחד השבוע נאספו כמה דברים שבא לי לחלוק איתכם וגם את התובנות שקיבלתי מהצפייה. | מאת: שיר אלוני לקוואמי יש תכנית ברדיו הקצה בה הוא פוגש אמנים לראיין אותם על האלבום שלהם והריאיונות עד כה באמת יפים ומרתקים אבל הריאיון אתמול עם איתי זבולון מרציפן מלהקת "ויתרתי" (גם מוכר מסדרת סרטוני הרשת המצחיקה "יניר האחמ"ש" וסדרות טלוויזיה לילדים) היה בעיניי מיוחד. בעיקר, כי לא ציפיתי לקבל אמת רגשית עמוקה ותובנות יפיפיות מדמות שהיא בדרך כלל יותר לכיו

עטיפת הפרויקט מנגינות לשעת חירום, שריכז שירים מאת מפונים. הזווית שבדרך כלל מתעסקים בה בכל הקשור לימי זיכרון לאומיים עצובים, היא דרך ההנצחה לנופלים ולאזרחים שנרצחו. המוזיקה היא עצובה, נוגה, האתוס הוא לרוב לאומי, לעתים רחוקות אישי ופרטי. לתכנית הזו של המיוזלטר, לקראת השביעי לאוקטובר, ריכזתי שירים שהם לאו דווקא עונים לתבנית הזו. חלקם שירים אפילו מרקידים. יש כאן דרכים שונות ומגוונות להתמודדות עם הטראומה הלאומית האיומה שעברנו, דרך היצירה. להאזנה לתכנית בלייב אפשר להיכנס ב-7.10.2

קצר, פשוט, אמיתי. ככה כתב יהודה אטלס את שיריו, מתוך נקודת המבט של הילדים, שמביעה את התחושות שלהם מול העולם שאינו מובן להם עדיין, עולם שלפעמים הוא מעצבן, לפעמים משעמם, ובשנים האחרונות הוא גם יצר את הספר "ילדים של אף אחד" שמתייחס גם למי שהעולם גם היה אכזרי אליהם. מבט אל הפרויקט החשוב והכואב של יהודה אטלס, שהבין ילדים כי הוא בעצמו נשאר ילד לכל חייו, עד לכתו ב-24.9.26, בן 89. יהי זכרו ברוך. | מאת: שיר אלוני יהודה אטלס. צילום: כאן חדשות כמו רבים ורבות, גדלתי על סדרת הספרים שלו "ה

הדיונים ברשתות החברתיות סביב הסדרה "זהב שחור" עוררו מחדש תופעה מוכרת בעולם ההיפ הופ/ראפ- שירים שהרבה מהקטע שלהם זה להאדיר את האגו של היוצרים ולרדת קשות על מישהו אחר שבא לך להיכנס בו. אז התחשק לי קצת לנסות להבין למה זה בכלל קורה, האם זה אולי משהו פוגעני שהגיע הזמן לשחרר? ואולי זה דווקא הכרחי כדי שהראפ/היפ הופ יהיה מה שהוא? שאלתי את קוואמי, סגול 59 ואת פישי הגדול על הנושא. | מאת: שיר אלוני (צילום: מתוך הסרט Bodied) ראשית אגיד שאני לא מהסצנה, בסך הכל מוזיקאית רוק אלטרנטיבי שמסת

החיים שלי הם דבר די אינטנסיבי, זה ברור לי. המון קורה. ולפעמים להגיע לתובנות, זה לחזור למשהו שכבר הבנתי פעם, אבל מנקודה גבוהה יותר. הנה כמה תובנות שאספתי מ-"יומן שיר השנה" שלי, דברים שכתבתי ואני מקווה שיהיו משמעותיים גם לך. ואם את/ה חבר/ה שלי, אודה ממש לתזכורות ממה שכתבתי כאן כשאני שוכחת. | מאת: שיר אלוני זריחה שתפסתי באחד הבקרים השבוע לזכור שיש לי גלים במהלך החודש ימים שיש אותי יותר, ימים שיש אותי פחות וזה בסדר. חיזוק הגוף והנפש כל יום, ברוטינה של הרגלים קבועים, עוזרת לי ל

להאזנה לתכנית: רשימת השירים: "נרקומנים" החברים של נטאשה "סוטול" עוזי נבון והחוויות "שיר המסטול" חופני כהן. "כפרה" דני בן ישראל "ביטניק" אלכסנדרה "love is the drug" ROXY MUSIC "red red wine" UB40 "Alabama Song" THE DOORS "white rabbit" JEFFERSON AIRPLANE "Cocaine Blues" Johnny cash "Heroin" Lou Reed "אני לא רוצה להיגמל" פלג "REHAB" Amy Winehouse "נכון להיום" לוס כפרוס "Rudi, a meesage to you" The Specials לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם

עטיפת הסינגל של דניאלה גולדפיין- "Missle Song" בתכנית הפעם, שהיא האחרונה (אלא אם תגידו לי שאתם רוצים שאמשיך...) - התמה היא השירים שאני הכי אוהבת אי פעם, בהתאמה כמו תמיד לקטגוריות של "חדש", "ישן", "מושאל" ו-"כחול". זה היה קשה מאוד לבחור בין המוני שירים שאני אוהבת, ועוד לבחור כאלה שאיכשהו מסתדרים ביחד, אבל עם כל אחד מהשירים שבחרתי אני שלמה ואשמח מאוד שתכירו גם, למקרה שעוד לא. לצפייה בתכנית: להאזנה למוזיקה המוזכרת בתכנית: לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם