חגיגת יום הולדת ליוצרת דרך סקירה של תחנות חייה ויצירתה המרכזיות | מאת: שיר אלוני יעל לוי. צילום: אריק סולטאן יעל לוי נולדה בנהריה ב־12 באפריל 1955. היא החלה את דרכה המקצועית בלהקת חיל הים במהלך מלחמת יום הכיפורים. השירות בלהקה כלל הופעות רבות בתנאים מורכבים. עם שחרורה מהצבא חוותה משבר רגשי שגרם לאיבוד הקול ולכן היא עברה טיפולים ממושכים לשיקום מיתרי הקול אצל פרופ' עזרתי . החזרה לבמה התרחשה בזכות הצעה של ישראל גוריון להופיע במועדון שלו בתל אביב כחלק מתהליך ההחלמה. הפריצה הגדולה

על האלבום Mistaken Identity של קים קארנס במלאת 45 שנים לצאתו, והדרך בה הפך שיר קאנטרי נשכח ללהיט MTV בעזרת ריף סינתיסייזר מקרי. | מאת: מוטי קופפר הקריירה של שחקנית הקולנוע ג'ין הארלו ארכה פחות מעשור, אבל ההשפעה שלה על הקולנוע האמריקאי, ועל השחקניות בהוליווד היתה כה עמוקה לשנים רבות קדימה. לעומתה, לזמרת קים קארנס , שנודעה אף היא בשיער הבלונד הגולש שלה, לקח עשור של עבודה קשה, עד שהצליחה לפרוץ בענק עם אחד השירים הגדולים של שנות ה-80, "Bette Davis Eyes", מתוך אלבומה השישי "Mist

אמל"ק: סרט חובה. אחד הסרטים הדוקומנטריים הכי טובים שראיתי בתחום הביוגרפיות המוזיקליות. סרט שמרגישים בו את הלהקה, את האופי שלה, את האנרגיה המשותפת והאהבה שיצרה את האגדה הזו. |מאת: שיר אלוני עטיפת הסרט בנטפליקס לרוב אני לא עפה על סרטים דוקומנטריים בסגנון "ראשים מדברים", שכל הסרט מורכב רק מריאיונות וקטעי וידיאו מההיסטוריה. אבל כאן זו מלאכת מחשבת יפיפיה גם של עריכה, גם של עיצוב, כל פרט קטן כאן- אפילו תהיתי, מה, הם אשכרה שמרו את הכרטיסים של ההופעות שלהם כדי שזה יופיע על המסך כעבו

צרויה להב, שהלכה לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן, הותירה אחריה יצירה עשירה שהקיפה עולמות של מוזיקה, ספרות ותיאטרון. היא הייתה כלת פרס אקו"ם למפעל חיים ופרס אריק איינשטיין, דמות שהצליחה לחבר בין המרחב הקיבוצי של ילדותה לבין במות הרוק הגדולות בעולם. | מאת: שיר אלוני צילום מסך מתוך פרויקט תיעוד היוצרים שעשה יואב קוטנר למפעל הפיס. בנה המוזיקאי יונתן אלבלק, כתב בפייסבוק: שורשים מוזיקליים וילדות בקיבוץ להב נולדה בשנת 1951 בקיבוץ איילת השחר בשם צרויה חפרי. היא גדלה בבית מלא ספרים וצלי

מאת: שיר אלוני ב-26 למרץ 1955 יצא לאור השיר " The Wallflower " בביצועה של ג'ורג'יה גיבס . בתקופה שבה הוקלט השיר, ארצות הברית התנהלה תחת משטר של הפרדה גזעית ממסדית. חוקי ההפרדה קבעו היכן מותר לאנשים לגור, באילו בתי ספר ילמדו ואילו שירותים יקבלו. המציאות הזו חלחלה גם לתעשיית המוזיקה. תחנות רדיו שיועדו לקהל לבן סירבו להשמיע מוזיקה של אמנים שחורים, וחברות התקליטים יצרו קטגוריה נפרדת לאמנים שחורים שנקראה "Race Records" (תקליטי גזע). המטרה הייתה לבודד את היצירה השחורה ולהגביל את

אני אוהבת הפתעות ולגלות דברים חדשים. לכן לפעמים אני אוהבת לעשות טיול בספוטיפיי, לתת לו להציע לי דברים דומים למשהו שאני כבר אוהבת. אז נראה לי שזו תהיה סוג שלי פינה חדשה שתיקרא "זורמת עם הסטרימינג". והפעם: MONOQ | מאת: שיר אלוני MONOQ- Who Doesn't Like Music? התחלתי את הטיול עם שיר חדש של MONOQ , הלא הוא גיל אביעם , ישראלי להפתיע, שאני מכירה כבר שנים רבות ויצא לראות שהוא מחולל את קסמי המוזיקה שלו הישר מארון הבגדים. באלבומו האחרון שיוצא לאט לאט ניכר שהוא הגיע ליכולות הפקה מוצל

ריכזתי לנו פלייליסט מרים שיעזור להתחיל שבוע חדש בכיף. כי יש מצב שהמלחמה נגמרת. כן, קלאסיקות, קלישאות, לא איכפת לי. הבה נרימה. | מאת: שיר אלוני בעיקר קלאסיקות דיסקו ענקיות מתקופת הזוהר של הדיסקו ב-70. מוזמנים להציע עוד בתגובות ואוסיף. * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם להצטרפות כחברים באתר

ניסיתי לאתגר את עצמי לחשוב כמה להקות שכל החברות בהן נשים, אני מכירה (ספציפית בתחומי הרוק והפאנק, בלי שלל ההרכבים של הפופ והרכבי השירה למיניהם). ואז לבדוק כמה באמת יש. חשבתי על סביבות 10 להקות. הופתעתי לגלות רשימות ענקיות של להקות רוק מכל העולם וגם מזמנים ותקופות שונות ויש גם נציגות ישראלית כמובן. מוזמנים לצלול יחד אתי ולהכיר להקות חדשות שאולי לא הכרתם | מאת: שיר אלוני להקת FANNY משמאל- ג'ין מילינגטון, ברי הווארד דארלינג וג'ון מילינגטון חברות הלהקה.

אין משהו יותר כיף מלגלות את האוצרות המוזיקליים העשירים שהיוו בסיס לסימפול להמון להיטים אחריהם. אם זה ביט עשיר, תפקיד סינת'יסייזר מלא באופי או אפילו אווירה שלקחו ממנה רגע להשראה, עולם הסאמפלים מלא בהפתעות ורעיונות להפקה. אספתי לפלייליסט שירים שמהם נדגמו להיטי ענק. מקווה שתהנו | מאת: שיר אלוני הקשבה לפלייליסט שמאחד בין שירים מקוריים לבין היצירות שדגמו אותם היא שיעור בהיסטוריה מוזיקלית. הפעולה הזו מפרקת את השיר המודרני לגורמים ומציבה את חומרי הגלם בקדמת הבמה. זהו ניסיון להבין אי

עד סוף שנות ה-60, הפסקול של הלהקות הצבאיות היה מזוהה עם האקורדיון: שירים במקצב הואלס או המארש, הרמוניות קוליות פשוטות וטקסטים לאומיים. אך עם תחילת שנות ה-70, משהו נסדק במבנה השמרני. הגיטרה האקוסטית הוחלפה בחשמלית, הבס הפך לכלי מוביל, ומקצבי ה-4/4 הישרים פינו את מקומם לסינקופות (Syncopation) של מוזיקת הנשמה האמריקאית. המנוע מאחורי השינוי: המעבדים השינוי לא הגיע מהחיילים, אלא מ-"המוחות" מאחורי הקלעים. מעבדים כמו בני נגרי (להקת חיל התותחנים) , אלדד שרים (המעבד של כמה להקות) ויאי