לזכרו של משה טימור: שדרן, בדרן, זמר, שחקן, פזמונאי- ומענטש. יהי זכרו ברוך
- שיר אלוני
- 19 באפר׳
- זמן קריאה 5 דקות
פרידה מאגדת הרדיו והטלוויזיה שהלך השבוע לעולמו בגיל 89 (1936–2026) | מאת: שיר אלוני
עולם התרבות הישראלי נפרד בסוף השבוע מאחד הקולות המזוהים והאהובים ביותר בתולדות השידור הציבורי. משה (מושיק) טימור, שדרן, קריין, שחקן ופזמונאי, הלך לעולמו ביום שישי, 17 באפריל 2026, כחודשיים לפני יום הולדתו ה-90. טימור, שזכה בפרס מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים בשנת 2022, פעל בתקשורת הישראלית במשך כמעט שבעים שנה והיה מעמודי התווך של הזיכרון הקולקטיבי הישראלי.
מהבמה באוהל ועד ללהקת פיקוד המרכז
טימור נולד בשנת 1936 ברמת גן וגדל בתל אביב. את צעדיו הראשונים על הבמה עשה כבר בגיל 16 בתיאטרון "האוהל", שם שיחק במחזה "בעיר הזאת". פרט פיקנטי מאותה תקופה הוא שמושיק הצעיר שיחק את בנו של יעקב איינשטיין ז"ל (אביו של אריק איינשטיין).
בשירותו הצבאי שירת בלהקת פיקוד המרכז (1954), שם נולד השיר שהפך למזוהה עמו ביותר – "ויבן עוזיהו" שהלחין יוחנן זראי. בראיון שקיים עם קובי מנורה, סיפר מושיק שהשיר נולד מצורך טכני לגמרי: הלהקה העלתה מחזות עם הפסקות בין המערכות, והקהל נטה לעזוב את האולם בזמן סגירת המסך. המפקד יצחק יצחק ביקש שיר שטימור "ילמד" את הקהל לשיר, כדי להחזיק אותם במקומותיהם עד שהמסך יעלה שוב. בלהקה הוא פעל לצד שמות כמו לילי פיצ'וטו, טובה איתני והאקורדיוניסט יונה גרשפלט.
"קול ישראל מירושלים" (מתל אביב)
בשנת 1957 הצטרף ל-"קול ישראל", שם החל קריירה רדיופונית ארוכה וענפה. בשנת 1959 רשם טימור הישג היסטורי כשהיה שדר הטלוויזיה הראשון בישראל. הוא שידר מאולפן ניסיוני במעגל סגור שהוקם בתערוכת היובל לתל אביב, שם אירח שרים והגיש חדשות ושעשועונים. למרות פריצת הדרך הזו, הוא נשאר נאמן לרדיו לאורך עשרות שנים ונהג לומר כי הקסם של המדיום טמון באינטימיות שבין השדר למאזין.
אחד הסיפורים המרתקים מקריירת הקריינות שלו התרחש במלחמת ששת הימים. בזמן שירושלים הופגזה, מושיק שידר מתל אביב, אך הונחה לפתוח את המהדורה במילים "קול ישראל מירושלים" כדי למנוע פאניקה בציבור ולהראות שהבירה מחזיקה מעמד. אשתו, ששמעה אותו, הייתה בטוחה שהוא נמצא תחת אש בבירה ונבהלה עמוקות.
מושיק היה נוכח גם באחד הרגעים המושמצים בהיסטוריה – "נאום הגמגום" של רה"מ דאז לוי אשכול. בראיונותיו הקפיד להגן על ראש הממשלה והסביר שאשכול לא גמגם מלחץ, אלא פשוט ניסה לפענח תיקונים בכתב יד שמישהו הוסיף על הטקסט המודפס רגע לפני השידור.
אשף המתיחות והסאונד שעל הרצפה
לצד עבודתו הרצינית כקריין, טימור נודע בחוש הומור שובב. הוא התפרסם כמתחן בתוכניות רדיו ("זהירות מיקרופון" עם מייק הולר) ובסרטי המתיחות של יהודה בארקן ("המשתין המיליון"). אחת המתיחות המפורסמות שלו, שבה נתן כתובת אקראית ברחוב בורוכוב 45 ברעננה כביכול לדיווח על "חשמל שנוזל מהקיר", הובילה לכך ששנים לאחר מכן גילה שחברים קרובים שלו מתגוררים בדיוק באותה כתובת. כמו כן, הוא היה זה שלימד את הקהל באצטדיון רמת גן את קריאת העידוד "אל אל ישראל" במהלך משחק כדורגל מול יוגוסלביה.
סיפור משעשע נוסף נוגע לתחילת עידן הפרסומות ברדיו. מושיק ושותפו זוהר אוריאן גילו שבאולפנים של אז, הדרך להשיג את הסאונד הכי טוב לפרסומות של "סקוטש ברייט" או "פולגת" הייתה פשוט לשכב על הרצפה ולדבר אל פתח האוורור.
מ-"בחצי היום" ועד "שישי אישי"
לאורך השנים הגיש טימור תוכניות רבות שהפכו לנכס צאן ברזל בתרבות הישראלית, ובהן "בחצי היום", "מחפשים את המטמון", "טלרדיו" ו-"כל צבעי הרשת". בטלוויזיה הופיע בשעשועונים כמו "זה הסוד שלי" ו-"תשע בריבוע", וקולו ליווה תוכניות חינוכיות כמו "בלי סודות".
אחת התוכניות המזוהות עמו ביותר הייתה "שישי אישי", ששודרה במשך 25 שנה עד לשנת 2021. טימור שימש בה כעורך, כמפיק וכמראיין, והעלה לשידור דמויות וסיפורים היסטוריים. הוא נהג להגיע לאולפן בירושלים מדי שבוע גם לאחר פרישתו הרשמית, מתוך אהבה עמוקה למקצוע. בשנה האחרונה לתכנית, הקפיד טימור לסיים כל שידור עם השיר "שמיים" של חברו הטוב יגאל בשן ז"ל, לזכרו.
טימור תרם למוזיקה הישראלית- כפזמונאי וכזמר מבצע:
"שנינו יחדיו" (איזה ריקוד): השיר שכתב לחדוה עמרני (לחן: שמעון קופלנסקי) הגיע למקום השלישי בפסטיבל הזמר 1979. עמרני סיפרה שמושיק השמיע לה את השיר בטלפון ללוס אנג'לס, והיא הגיעה לארץ והקליטה אותו ב-"טייק" אחד. השיר זכה להצלחה עצומה ברחבות הריקודים ובמצעדים.
"שריקה שווה זהב": להיט שכתב והקליט באקראי עם רויטל עמית ב-1977, לאחר שנותר להם זמן פנוי באולפן.
"מורתי": שיר שביצע בהשראת חוויותיו האישיות כתלמיד המאוהב במורתו חווה.
ויבן עוזיהו: זהו השיר המזוהה ביותר עם תקופתו בלהקת פיקוד המרכז. השיר הולחן על ידי יוחנן זראי למילים מהמקורות.
שירי תוכניות הלהקה: השתתף בתוכניות המוקדמות של להקת פיקוד המרכז (כמו "שמע חבר" ו-"רשות הדיבור לאריה"), בהן ביצעה הלהקה שירים כקבוצה. "על ראש הגבעה" עם שוקולד מנטה מסטיק:
"שריקה שווה זהב" עם רויטל עמית ביוטיוב:
"שה לה לה"- עם רויטל עמית:
"תל אביב" עם נאווה גפן, מילים של שמוליק רוזן:
"את חכי לי ואחזור"- בביצועו:
"מורתי":
"רשות הדיבור לאריה"- ביוטיוב:
קריינות ודיבור ביצירות מוזיקליות וטלוויזיוניות
קולו של טימור שולב בפרויקטים מוזיקליים ותרבותיים רבים כקריין ומספר:
השחמטאים: טימור ביצע את הקריינות האייקונית בשיר שכתב חנוך לוין והלחין אלכס לבקוביץ'. קולו מלווה את הדיאלוג בין כלי השחמט.
בלי סודות: בתוכנית הילדים המיתולוגית, טימור דיבב את קולו של ה-"מחשב" המדבר עם עיתוניש (נתן נתנזון).
בסוד העניינים: השתתף כקריין ומספר בחלק מקטעי הסיפורים בתוכנית.
אלבומים ופרויקטים בהם השתתף
אלבומי להקת פיקוד המרכז: השתתף בהקלטות המוקדמות של הלהקה (סוף שנות ה-50 ותחילת ה-60).
שישי אישי: במסגרת תוכניתו המיתולוגית ב-"קול ישראל", יצאו לאורך השנים אוספים או הקלטות שתיעדו את שיחותיו וסיפוריו, שלעיתים שולבו במוזיקה.
חצי חיוך: ספר ופרויקט של סיפורים ואנקדוטות פרי עטו, שחלקם הוקלטו ולוו במוזיקה.
תגובות