אמל"ק: סרט חובה. אחד הסרטים הדוקומנטריים הכי טובים שראיתי בתחום הביוגרפיות המוזיקליות. סרט שמרגישים בו את הלהקה, את האופי שלה, את האנרגיה המשותפת והאהבה שיצרה את האגדה הזו. |מאת: שיר אלוני עטיפת הסרט בנטפליקס לרוב אני לא עפה על סרטים דוקומנטריים בסגנון "ראשים מדברים", שכל הסרט מורכב רק מריאיונות וקטעי וידיאו מההיסטוריה. אבל כאן זו מלאכת מחשבת יפיפיה גם של עריכה, גם של עיצוב, כל פרט קטן כאן- אפילו תהיתי, מה, הם אשכרה שמרו את הכרטיסים של ההופעות שלהם כדי שזה יופיע על המסך כעבו

צרויה להב, שהלכה לעולמה לאחר מאבק במחלת הסרטן, הותירה אחריה יצירה עשירה שהקיפה עולמות של מוזיקה, ספרות ותיאטרון. היא הייתה כלת פרס אקו"ם למפעל חיים ופרס אריק איינשטיין, דמות שהצליחה לחבר בין המרחב הקיבוצי של ילדותה לבין במות הרוק הגדולות בעולם. | מאת: שיר אלוני צילום מסך מתוך פרויקט תיעוד היוצרים שעשה יואב קוטנר למפעל הפיס . בנה המוזיקאי יונתן אלבלק , כתב בפייסבוק: שורשים מוזיקליים וילדות בקיבוץ להב נולדה בשנת 1951 בקיבוץ איילת השחר בשם צרויה חפרי. היא גדלה בבית מלא ספרים וצ

מאת: שיר אלוני ב-26 למרץ 1955 יצא לאור השיר " The Wallflower " בביצועה של ג'ורג'יה גיבס . בתקופה שבה הוקלט השיר, ארצות הברית התנהלה תחת משטר של הפרדה גזעית ממסדית. חוקי ההפרדה קבעו היכן מותר לאנשים לגור, באילו בתי ספר ילמדו ואילו שירותים יקבלו. המציאות הזו חלחלה גם לתעשיית המוזיקה. תחנות רדיו שיועדו לקהל לבן סירבו להשמיע מוזיקה של אמנים שחורים, וחברות התקליטים יצרו קטגוריה נפרדת לאמנים שחורים שנקראה "Race Records" (תקליטי גזע). המטרה הייתה לבודד את היצירה השחורה ולהגביל את

אני אוהבת הפתעות ולגלות דברים חדשים. לכן לפעמים אני אוהבת לעשות טיול בספוטיפיי, לתת לו להציע לי דברים דומים למשהו שאני כבר אוהבת. אז נראה לי שזו תהיה סוג שלי פינה חדשה שתיקרא "זורמת עם הסטרימינג". והפעם: MONOQ | מאת: שיר אלוני MONOQ- Who Doesn't Like Music? התחלתי את הטיול עם שיר חדש של MONOQ , הלא הוא גיל אביעם , ישראלי להפתיע, שאני מכירה כבר שנים רבות ויצא לראות שהוא מחולל את קסמי המוזיקה שלו הישר מארון הבגדים. באלבומו האחרון שיוצא לאט לאט ניכר שהוא הגיע ליכולות הפקה מוצל

ריכזתי לנו פלייליסט מרים שיעזור להתחיל שבוע חדש בכיף. כי יש מצב שהמלחמה נגמרת. כן, קלאסיקות, קלישאות, לא איכפת לי. הבה נרימה. | מאת: שיר אלוני בעיקר קלאסיקות דיסקו ענקיות מתקופת הזוהר של הדיסקו ב-70. מוזמנים להציע עוד בתגובות ואוסיף. * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם להצטרפות כחברים באתר

ניסיתי לאתגר את עצמי לחשוב כמה להקות שכל החברות בהן נשים, אני מכירה (ספציפית בתחומי הרוק והפאנק, בלי שלל ההרכבים של הפופ והרכבי השירה למיניהם). ואז לבדוק כמה באמת יש. חשבתי על סביבות 10 להקות. הופתעתי לגלות רשימות ענקיות של להקות רוק מכל העולם וגם מזמנים ותקופות שונות ויש גם נציגות ישראלית כמובן. מוזמנים לצלול יחד אתי ולהכיר להקות חדשות שאולי לא הכרתם | מאת: שיר אלוני להקת FANNY משמאל- ג'ין מילינגטון, ברי הווארד דארלינג וג'ון מילינגטון חברות הלהקה.

אין משהו יותר כיף מלגלות את האוצרות המוזיקליים העשירים שהיוו בסיס לסימפול להמון להיטים אחריהם. אם זה ביט עשיר, תפקיד סינת'יסייזר מלא באופי או אפילו אווירה שלקחו ממנה רגע להשראה, עולם הסאמפלים מלא בהפתעות ורעיונות להפקה. אספתי לפלייליסט שירים שמהם נדגמו להיטי ענק. מקווה שתהנו | מאת: שיר אלוני הקשבה לפלייליסט שמאחד בין שירים מקוריים לבין היצירות שדגמו אותם היא שיעור בהיסטוריה מוזיקלית. הפעולה הזו מפרקת את השיר המודרני לגורמים ומציבה את חומרי הגלם בקדמת הבמה. זהו ניסיון להבין אי

עד סוף שנות ה-60, הפסקול של הלהקות הצבאיות היה מזוהה עם האקורדיון: שירים במקצב הואלס או המארש, הרמוניות קוליות פשוטות וטקסטים לאומיים. אך עם תחילת שנות ה-70, משהו נסדק במבנה השמרני. הגיטרה האקוסטית הוחלפה בחשמלית, הבס הפך לכלי מוביל, ומקצבי ה-4/4 הישרים פינו את מקומם לסינקופות (Syncopation) של מוזיקת הנשמה האמריקאית. המנוע מאחורי השינוי: המעבדים השינוי לא הגיע מהחיילים, אלא מ-"המוחות" מאחורי הקלעים. מעבדים כמו בני נגרי (להקת חיל התותחנים) , אלדד שרים (המעבד של כמה להקות) ויאי

תמונת יח"צ מהאתר של בילי סטיינברג נפטר השבוע בגיל 75 מי שכתב כמה להיטים ממש גדולים וידועים, הוא כתב גם את " True colors " ואת " I drove all night " של סינדי לאופר (רוי אורביסון במקור), את " I'll stand by you " של הפריטנדרס , " Eternal flame " של הבאנגלס ועוד מלא. הוא זכה להצלחתו הגדולה ביותר בשנות ה-80 כאשר היה שותף של  טום קלי . המון מתוך נקודת מבט נשית, על אהבה, רומנטיקה, גם את הלהיט הבלתי נסבל " I touch myself " של The divynils שברשותכם דילגתי עליו. נברתי עוד קצת מהסקרנו

בתוך עולם, תקשורת ותרבות שמנוהל על ידי אפשטיינים למיניהם, טוב לזכור ולחגוג את דולי פרטון , דמות מופת של יצירה ועשייה שתמיד זוכרת את האנשים הפשוטים, לוחמת למען זכויותיהם ולעולם לא שוכחת מהיכן הגיעה. אחרי יום הולדתה ה-80 שנחגג ב-19 לינואר השנה ולקראת יום האישה המתקרב, הנה דיפ דייב לתוך היצירה והעשייה המשמעותית שלה. | מאת: שיר אלוני דולי פרטון מקריאה לילדים במסגרת פעילותה הפילנטרופית. צילום: Shawn Miller/ Library of Congress דולי פרטון היא אחת הדוגמאות החזקות ביותר לאמנית שהצליח