top of page
המיוזלטרים הקודמים וכתבות מהבלוג
ארכיון המיוזלטר שהייתי שולחת בקבצים בין השנים 2023-2025 להורדה+


🌸 ברזלים ופרחים: על השיר של מיקה דוארי, המקהלה הנשית שיצרנו והתערוכה שפתחנו
איך מוזיקה, שירה נשית חשופה ומיצבי אמנות נפגשים בחלל אחד? שיר אלוני על מאחורי הקלעים של ההופעה המשותפת עם מיקה דוארי בתערוכה המרתקת "ספירה מחדש" במגדל שלום, השיר שנולד מתוך הפצע, והקריאה שלכן לרוץ לראות אותה רגע לפני שהיא ננעלת בשישי ה-5.6.26 (יהיו כאן כמה תמונות למי שלא הספיקו) | מאת: שיר אלוני, צילומים: טלי גווילי, עריכת וידיאו: מיקה דוארי מימין לשמאל: יעל עורי, שיר אלוני, מיקה דוארי, מיקה רובינשטיין, עדי זקס. צילום: טלי גווילי מפגשים בין מוזיקאיות ויוצרות הם תמיד רגעים של


הפער בין הפנים לחוץ בתפיסה שלנו כזמרים |מאת: תמי קצין (מורה לפיתוח קול)
למה לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו מביעים עולם ומלואו בזמן השירה, אבל הקהל שומע ורואה משהו אחר לחלוטין? תמי קצין במסע מרתק אל הפער המסתורי שבין החוויה הפנימית הדרמטית לבין ההבעה החיצונית, ואיך מנווטים ביניהן בכנות, סקרנות ובלי שיפוטיות. מאמר אורחת. לפעמים אנחנו בטוחים שאנחנו מביעים המון רגש. לפעמים אנחנו משוכנעים שאנחנו כמעט צועקים, או יוצרים עולם שלם של גוונים והבעה. אבל האם זה באמת מה שהקהל שומע ורואה? 🎭 החוויה הפנימית מול מה שנראה בחוץ לפני הרבה שנים, כשהייתי סטודנטית למוזי


✨ על מנגנון הריצוי (Fawning): למה אנחנו נחמדות לפוגעים שלנו?
הם קוראים לזה "הוכחה שלא הייתה פגיעה", המדע קורא לזה הישרדות. פוסט חובה על פסיכולוגיית הריצוי והסיבה האמיתית לכך שנפגעות נאלצות לשתף פעולה כדי להציל את עצמן. | פוסט אורחת מאת: מיכל בן זקן (ועם תוספת של שיר אלוני) תמונה מתוך האירוע שעל שמו הוגדרה "תסמונת שטוקהולם", אירוע בו בני הערובה הפכו נאמנים לחוטף שלהם. הקדמה מאת שיר אלוני, עורכת המיוזלטר: אחד הדברים המבלבלים, השוחקים והכואבים ביותר בחוויות של פגיעה, הטרדה או תקיפה, הוא השאלה שמופנית שוב ושוב כלפי נפגעות (ולפעמים הן מפנו


"הוא לא נראה כמו פסיכופת": סיגל אחיטוב כותבת על התסמינים וההתמודדות
כשהגוף מספר את מה שהמילים מנסות להסתיר: מסע מצמרר ומרתק אל מאחורי המסיכה של הפסיכופת הכריזמטי שישב אצלי בקליניקה, להבין מה היא פסיכופתיה וכיצד ניתן להתמודד איתה. | מאת: סיגל אחיטוב, פסיכו-כירולוגית כריסטיאן בייל, המגלם את הדמות של הפסיכופת בסרט "אמריקן פסיכו". צילום מסך מתוך הסרט. הוא לא נראה כמו פסיכופת. וזה בדיוק מה שהיה מפחיד בו. נכון שכשאנחנו שומעים את המילה "פסיכופת", ישר עולה לנו בראש דמות מסרט אימה. מישהו אלים, מסוכן, חסר שליטה. רוצח. אבל במציאות, הרבה פסיכופתים נראים


פרידה מגבריאל מוקד, סופר, משורר ומבקר ספרות, שעבר תהומות וגילה כוכבים (1933–2026)
פרידה מהאקדוחן הספרותי, הילד ששרד את גטו ורשה והפך למפיק המיתולוגי שהזניק את ה-"רוקסטארס" של השירה העברית. סיפור על אדם פצוע, מאתגר וסוער שעבר תלאות - ומצא בתוך ערימות הספרים והמילים את המקלט, מעיין הנחמה וההחלמה היחיד שלו נגד הבדידות. | מאת: שיר אלוני צילום: תומר אפלבאום, עיתון הארץ כבעלת מגזין תרבות, איני יכולה להתעלם מלכתו של אדם בסדר הגודל של פרופ' גבריאל מוקד. ועם זאת לא אצטרף להספדים שמוחקים את עמדתו להגן ציבורית על פוגעים מיניים ידועים מהבוהמה הספרותית. בתקווה, שלעתיד


התשובה הנישאת ברוח: בוב דילן והשירים שמסרבים לשתוק, לכבוד יום הולדתו ה-85 וצאת האלבום השני שחלים השבוע
מאחורי תמונת החורף האייקונית של האלבום "Freewheelin' Bob Dylan" הסתתרה אמת חתרנית ולא-רגילה. צלילה מוזיקלית ורגשית אל האלבום שהגדיר מחדש חופש מהו, ואל הדרכים שבהן מחאה חסרת פשרות שומרת על הלב והשפיות שלנו פתוחים. | מאת: שיר אלוני עטיפת האלבום, שצולמה ברחוב ג'ונס פינת רחוב 4 מערב, מנהטן. החום האנושי שממיס את הקור של ניו יורק. הקריירה של בוב דילן לא התחילה ברגל ימין. אלבום הבכורה שלו, שנשא את שמו וכלל בעיקר גרסאות כיסוי ורק שני שירים מקוריים, די נכשל מסחרית. חברת התקליטים קולומ


🎸 30 שנה ל-Everything Must Go: תעלומת היעלמותו של ריצ'י אדוארדס והבחירה של המאניק סטריט פריצ'רז בחיים
כשהכוח הרעיוני והנפש הפצועה של הלהקה נעלם ללא עקבות בפברואר 1995, חבריו לילדות נאלצו להתמודד עם התהום הכי מפחידה שיש: חוסר הידיעה. 30 שנה אחרי, צלילה לתוך סיפורו המטלטל של ריצ'י אדוארדס - הילד הרגיש מוויילס שרק רצה להיעלם, והאלבום המופלא שמלמד אותנו כיצד לבחור בחיים ולהיוולד מתוך השברים. | מאת: שיר אלוני ריצ'י אדוארדס את להקת Manic Street Preachers הכרתי ואהבתי מסוף שנות ה-90' כשנחשפתי לקליפ הדיסטופי של If You Tolerate This, ולא ידעתי דבר על מה שקרה להם לפני כן. עם השנים שמע


🩺 כשהקרסול אומר "עצור": מה קורה כשהגוף של המטפל מסרב לשאת את עומס הטראומה?
הוא התעורר לפנות בוקר עם כאב אדיר ומכניע בקרסול שמאל, שמצא אותו על מיטה בחדר המיון של "הלל יפה". הפסיכותרפיסט ומנחה הקבוצות זהר וילסון מספר בגילוי לב על הרגע שבו הגוף שלו החליט לכבות את כל המערכות, וכיצד כאב פיזי פתאומי הפך לשיעור עמוק בהקשבה עצמית ופריקת עומס. | מאת: זהר וילסון, פסיכותרפיסט ומנחה קבוצות (אורח מיוחד במיוזלטר) בתמונה: במיטה במיון הדבר האחרון שחשבתי עליו הוא לעשות סלפי. אז במקום — תמונה מלפני כמה שנים בתוך ניידת תרומת דם. בחמש בבוקר התעוררתי עם כאבים אדירים בקר


🌈 "האם אתה חבר של דורותי?": הסודות הגאים של ארץ עוץ והאישה שהולידה את דגל הגאווה ותנועת הלהט"ב
השפה החשאית שהצילה נפשות, הקריצות הלהט"ביות שנשתלו באחד הסרטים הכי קלאסיים של הוליווד, והלילה הדרמטי שבו האבל על מותה של ג'ודי גארלנד הצית את מהפכת הלהט"ב העולמית. מסע היסטורי מרתק ומפתיע בעקבות האישה והפסקול שהעניקו לקהילה הגאה את צבעי הקשת - ומה נוכל ללמוד מהם על פגיעות והחלמה רגשית בחיינו היום? | מאת: שיר אלוני יש רגעים בהיסטוריה שבהם מוזיקה מפסיקה להיות רק בידור נחמד והופכת למקלט מציל חיים. כזה היה הקול של ג'ודי גארלנד עבור הקהילה הגאה, הרבה לפני שהיו מצעדים, הרבה לפני ש


אורי רונן ואביגיל קובארי מציינים 5.5 שנים לפודקאסט "הופעה מהגיהנום" לייב בלבונטין 7 עם דניאל רובין
רשמים מערב ההקלטה החגיגי של הפודקאסט המצליח "הופעה מהגיהנום", לציון חמש שנים וחצי של פעילות. המנחים, המוזיקאים אורי רונן ואביגיל קובארי, אירחו על הבמה את הזמרת והיוצרת דניאל רובין לשיחה פתוחה על פאשלות, יצירה בזמן משבר, והורות טרייה בתוך עולם המוזיקה. הפודקאסט הופך את הרגעים המבעסים והקשוחים של הופעות חיות לרגעים מצחיקים ומלמדים מאוד, ומראה איך גם האמנים הגדולים והמצליחים ביותר עוברים דרך אתגרים לא פשוטים. | מאת: שיר אלוני מימין לשמאל: אביגיל קובארי, אורי רונן ודניאל רובין.
bottom of page
