הליקויים החמורים במערכת בריאות הנפש שהציג דו"ח מבקר המדינה, מקבלים מענה מעורר תקווה בכנס "חממת הנפש"
- שיר אלוני
- לפני יום אחד (1)
- זמן קריאה 6 דקות
בצל הנתונים הקשים של משרד מבקר המדינה על קריסת מערך הטיפול הנפשי הציבורי בישראל, התקיים השבוע הכנס מעורר התקווה לסיום "חממת הנפש"- פרויקט מיוחד שהעניק תמיכה וכלים ליוזמות נבחרות הפועלות לתת מענה לציבור הרחב בזוויות ודרכים מגוונות. מפגש טעון של כאב פרטי שהפך לשליחות לאומית, המציב אלטרנטיבה של רוח וקהילה מול מערכת משותקת.
| מאת: שיר אלוני (בתמונה הראשית: כבוד הרב יובל שרלו)
ראשית גילוי נאות: נתקלתי מתישהו לפני שנתיים, בקול קורא ל-"חממת הנפש", שהציעה תמיכה והדרכה ליוזמות אזרחיות חדשות בתחום בריאות הנפש. הגשתי את הרעיון שלי ליצור סדנאות של כתיבת שירים כדרך להחלמה רגשית. לאחר המתנה ארוכה, זכיתי להתקבל לפרויקט. במשך השנה האחרונה, נפגשו היוזמים והיוזמות להרצאות שהעניקו לנו ידע, תמיכה וכלים לפיתוח הפרויקטים השונים, ליווי אישי ותמיכה תקציבית למימון ההוצאות.
"חממת הנפש" היא פרי רוחה המדהימה של ורד מזומן אביעד, שבעצמה הקימה ומקיימת פרויקטים מרובים לתמיכה במערכת בריאות הנפש, יוזמות אזרחיות מהשטח שבעיניים מלאות לב, גייסו והפיקו פתרונות יוצאי דופן וחדשניים לבעיות העמוקות, שלעתים נסתרות מהעין של המערכת. כך התגייסו לפרויקט גם מנטורים מקצועיים, קרנות וארגונים חברתיים שהעניקו את המימון והתמיכה הרבה במיזמים השונים. האירוע היה ערב הסיום של המחזור הראשון, כאשר בהמשך מתוכננים להיות מחזורים נוספים של יוזמות שיוכלו להגיש את עצמן לחממת הנפש.
לינק לאתר של חממת הנפש- הזדמנות להגיש את המיזם שלכם לחממה הבאה
המחסן מלא, והתורים ארוכים מדי: דו"ח מבקר המדינה על ליקויי מערכת הטיפול בבריאות הנפש בישראל נחשף בכנס
ההרצאה המרכזית של ערב סיום חממת הנפש, הציגה את ממצאי דו"ח מבקר המדינה,
שעסק בטיפול בנפגעי הנפש מאז פרוץ המלחמה, הלך מחודש לאחר תחילת מלחמת חרבות ברזל ועד ינואר 2025.
את ההרצאה המרכזית נשא מר בני גולדמן, סמנכ"ל משרד מבקר המדינה ומנהל החטיבה לחברה ורווחה.
גולדמן הגיע כנציגו של המשרד, לאחר שהמבקר הנוכחי ביטל את הגעתו ברגע האחרון,
וזאת על רקע מערכת הבחירות הסוערת והשנויה במחלוקת לתפקיד מבקר המדינה החדש.
"אנחנו מפרסמים דוחות ומרוקנים את המחסן, אבל לצערי המחסן מלא", פתח גולדמן בגילוי לב.
הנתונים שהוצגו מבוססים על ביקורת שנערכה במשרד הבריאות, בקופות החולים ובמשרד לביטחון לאומי, והם חושפים מציאות מדאיגה:
כ-900,000 אזרחים מדווחים על תסמיני פוסט טראומה, חרדה או דיכאון ברמה בינונית עד חמורה בעקבות אירועי השבעה באוקטובר, אך טרם פנו לטיפול אף שבכוונתם לעשות זאת (וזאת מול הערכת חסר של משרד הבריאות שעמדה על 680,000 איש).
זמני ההמתנה הרשמיים לטיפול נפשי במערך הציבורי עומדים על ממוצע של כשישה חודשים וחצי, כאשר בפועל בקצוות המערכת ההמתנה נמשכת שנה ויותר.
הפקרה בשטח: רק 11% מהמפונים בבתי המלון ורק 24% מניצולי מסיבות הטבע קיבלו טיפול נפשי מוסדר דרך קופות החולים ומרכזי החוסן בחצי השנה הראשונה.
פרדוקס כלי הנשק: בעוד שנרשם זינוק של פי עשרה בחלוקת רישיונות נשק, נרשמה ירידה בדיווחים על מצב נפשי חריג של המבקשים, ממצא המעלה חשש כבד לתת דיווח מצד הציבור.
גולדמן הדגיש כי המדינה לא נערכה מראש למתן מענה בחירום. בשבועות הראשונים היו אלה המתנדבים שנשאו את הנטל בבתי המלון ללא פיקוח או רצף טיפולי. אחת ההמלצות המרכזיות של הדוח היא הקמת מנהלה משותפת לשיקום נפשי שתאחד כוחות בין משרדי הבריאות, הרווחה, החינוך והביטוח הלאומי.
(ניתן לדפדף עם החצים שבצד לראות את שקפי המצגת של דו"ח המבקר על הנתונים שבו):
הרב יובל שרלו, מראשי ארגון "צוהר" השותף בקואליציית הארגונים הדתיים לבריאות הנפש "הומיה", סיכם את תפיסת העולם של המגזר האזרחי מול כשלי המערכת: "מה שלא עובד בשגרה, לא יעבוד בחירום. הריבון לא צריך לנהל את הכל. הגדולה של חברה אזרחית היא קהילות חיות שרואות את הצרכים בשטח ויודעות לייצר מענים שהממסד הממשלתי לא מסוגל להציע".
על היוזמות שקיבלו תמיכה מחממת הנפש, המעניקות מענה אזרחי למצוקות הנפשיות של הציבור הרחב בישראל
נציגת קרן משפחת ליאון, מיטל מנדלביץ', שתמכו בפרויקט חממת הנפש, הגדירה בדבריה את פעילות היזמים כתיקון שבין פרשת "שלח" לפרשת "קורח": "תרבות התלונה והרמת הידיים מול הענקים הופכת כאן ללקיחת אחריות. יצאתם מהחושך הפרטי כדי להדליק פנסים עבור האחרים".
במסגרת הערב הוצגו שבעת המיזמים שצמחו בחממה, המציעים חיבור בין עולם הטיפול המקצועי לבין עולמות הרוח, ההלכה והקהילה:
1. "ומצאנה מנוחה"- או.סי.די OCD וטהרת המשפחה
מיזם שהוקם על ידי איילת חבה ושרית חן קרויטורו, המעניק מענה לנשים המתמודדות עם הפרעה טורדנית כפייתית (OCD) סביב הלכות הנידה והטבילה. המיזם הכשיר 19 נשות טיפול ו-18 יועצות הלכה הפועלות בצוותים משולבים, במטרה ללוות באופן הוליסטי, מתוך ההבנה שאלו שני תחומי דעת שצריכים לדבר ביניהם כדי להביא למענה נכון לנשים. מתוך 46 פניות, 17 נשים כבר החלו בתהליך, וארבע נשים נכנסו להיריון בעקבות ירידת רמות החרדה.
לינק לאתר המיזם
2. דרך השחר
חוות חוסן תורנית טיפולית שהוקמה על ידי רננה מושכל בגוש עציון. התוכנית משלבת בין טיפול פסיכולוגי מקצועי (סדנאות, מעגלי שיח ויוגה) לבין חיבור לאמונה ולזהות יהודית, כמענה לצורך הקיומי של לוחמים מהציונות הדתית המתמודדים עם פוסט טראומה וקשיי מעבר מהמילואים לאזרחות.
לדף הפייסבוק של המיזם
3. מכון כיוון
מיזם של ד"ר גרשום גבירצמן ואופיר ירחי, הנותן מענה למצוקה הנפשית השקטה בישיבות ההסדר, במכינות ובמדרשות. מנתוני המכון עולה כי 64% מהתלמידים חווים מצוקה נפשית, אך רק מחציתם זכו למענה, בעוד ש-75% מהר"מים מעריכים את יכולתם המקצועית לזהות ולטפל במצוקות אלו כבינונית ומטה. המכון פגש השנה כמאה אנשי צוות מ-50 מוסדות וסיפק להם כלים והכשרות.
לינק לאתר המיזם
4. ציפור הנפש
פודקאסט בן עשרה פרקים בגוף ראשון, שנוצר על ידי נחמה ליבסקינד-רוזנצווייג, עובדת סוציאלית ומחנכת המתמודדת עם מאניה דיפרסיה (הפרעה דו קוטבית). הפודקאסט מנפץ את הסטיגמה ("לא רואים עלייך") ומארח פסיכיאטרים, רבנים ואישי ציבור לשיחות חשופות על משמעות, הורות, זוגיות ואמונה לצד המחלה.
כאן ניתן להאזין לפודקסט בספוטיפיי
5. מלווים בדרך- משפחות למען משפחות
מיזם שהוקם על ידי העובדת הסוציאלית מיכל וינוקור, המבוסס על מודל התנדבותי של משפחות ותיקות המלוות משפחות חדשות שנכנסו למעגל ההתמודדות עם מחלת נפש של אחד מחבריהן, תוך יצירת התאמות הלכתיות וגיאוגרפיות.
6. חברות נפש
בית למשפחות הלומי קרב מהמלחמה הנוכחית, בהובלת מירית דניאלי ונורית גרינברג. המיזם מתמקד בבנות הזוג של הלוחמים הפוסט טראומטיים, מתוך הבנה שהן אינן נפגעות משניות אלא עוגן קריטי לקיומו של הבית- הנשים מהוות גם מעגל משני וגם מקור תמיכה. המיזם מלווה כ-200 משפחות (כ-800 מוטבים ישירים) באמצעות קבוצות תמיכה, רשת וואטסאפ פעילה של 150 נשים, ומתנדבים המגיעים לבתי המשפחות לסיוע פרקטי. לינק לאתר המיזם
"להרחיב את המנהרה הצרה": הרצאתה המאלפת של גל נסים עמנואל
אחד הרגעים המטלטלים והחשובים בערב היה הרצאתה של גל נסים עמנואל מעמותת מש"ה (מילים שעושות הבדל). נסים עמנואל, ששכלה את אחיה מושיק בשנת 2015, פתחה את דבריה בהדגמה ויזואלית קשה: היא נעמדה על כיסא, המחישה את קצה הגג, והכניסה את הקהל אל תוך התודעה של האדם המצוי ברגע האובדני.
היא הסבירה כי אובדנות אינה בחירה חופשית, אלא תהליך נוירולוגי ונפשי הדומה למחלה אוטואימונית שבה המערכת הנפשית מתקיפה את הגוף ודוחפת אותו אל תוך "מנהרה צרה". במצב זה, האדם חווה "אובדן גישה לזהות בריאה" הוא אינו זוכר שהוא אבא, אח או חבר, אלא רק רוצה להפסיק את הסבל הפיזי הממשי המציף את גופו.
נסים עמנואל הציגה את מודל הרופינג (Roofing) שפיתחה, אשר זכה לאחרונה להכרה רשמית מהתוכנית הלאומית למניעת אובדנות ונחקר כעת באוניברסיטת בן גוריון ובארצות הברית:
בהירות Clarify: ניהול שיח ישיר ונטול פחד על אובדנות. השיח אינו מביא רעיונות, אלא מפיג את הבדידות ומדלל את הרעילות.
ניקוי Clean: לנקות את המרחב הפיזי והקהילתי מאמצעים קטלניים ומטריגרים, כולל טיפול ברעלים רגשיים כמו אשמה משפחתית.
גיוס וליווי Companion & Reach out: יצירת קשר אקטיבי בזמינות גבוהה עם התא המשפחתי, מתוך הבנה שאנשים אינם רוצים למות, הם פשוט אינם מוצאים את הדרך לחיות עם הסבל.
רשת Network: עבודה ברשת קהילתית מקיפה. "אובדנות לא מחזיקים לבד".
נסים עמנואל קראה ליזמי החממה לחבר את המיזמים שלהם לדשבורד המשותף של עמותת מש"ה כדי לייצר רשת הגנה קהילתית רחבה. לינק לאתר עמותת מש"ה | לינק לקהילת הפייסבוק בה ניתן לפנות ולקבל סיוע ותמיכה
תגובות