אם טרם הספקתם לשמוע ולצפות, כאן הקאבר החדש שלי ל-" נולדתי לשלום " של עוזי חיטמן ז"ל. אם אהבתם, ספרו לי, שתפו והדהדו. קיבלתי בינתיים גם השמעות משמחות אצל קוואמי בגלגל"צ , אחיעד לוק ומאיר הוברמן ב רדיו זה רוק , וביקורת נאה אצל נועם ניישול . כאן לינקים לכל הפלטפורמות וכאן הקליפ: המופע השלם מפסטיבל נפשות ירושלים תודה ל רן, רעות, תמר, רוני שהגיעו ועוד חברים חדשים שהכרתי ( דידי, עמוס !). ותודה לבעלי אלכס שצילם. תודה ל ארגון נפשות על הפקת הפסטיבל תודה ל פאב המפלצת בירושלים על

פלייליסט שירי שלום מוקדש לילדי תיאטרון אל חכוואתי בבקשת סליחה על האירוע המביש. قائمة أغاني للسلام مُهداة لأطفال مسرح الحكواتي اعتذارًا عن الحادثة المُخزية. | מאת: שיר אלוני לינק לפלייליסט رابط قائمة التشغيل: https://open.spotify.com/playlist/0jecbhqk6WHuQzFcsZ9nt4?si=9f1a1b522d7e4364 השבוע בתיאטרון אל־חכוואתי שבמזרח ירושלים, על פי הוראה ישירה של השר לביטחון לאומי, פרצו חמושים רעולי פנים, בטענה לטיפול בבעיה בטחונית. הצעקה: “תוך חמש דקות- כולם בחוץ!” נזרקה על הילדים הקטנים

היה לי יום שישי מופלא. חזרה בבוקר עם להקת הקאברים ל ניק קייב , ואז שני אירועים כיפיים ב סינמטק סביב " זהו זה " במסגרת פסטיבל סאונדטראק . האירוע הראשון של ערוץ היוטיוב " דונקי " שצחקו באופן יצירתי ומקורי מאוד על הקליפים של מוזיקה ישראלית שהיו די הזויים ומצחיקים במבט לאחור... האירוע השני- קוואמי ריאיין את קוטנר על פינת המוזיקה שלו בה הגיש מוזיקה וקליפים חדשים אך גם כאלה שמאוד לא צפוי לראות במסגרת של תכנית צהריים לילדים. מוזיקה אלטרנטיבית ומיוחדת, שפתחה לרבים מהדור שלנו את הר

לכבוד יציאתו לאור של "נולדתי לשלום", קאבר דפוק שאני עושה לקלאסיקה הידועה, יצרתי פלייליסט עם קאברים שאני אוהבת ו/או כאלה שיצרו שינוי משמעותי לגרסת המקור והטעינו אותו במשמעות פוליטית חדשה. בכל מקרה, יש כאן קאברים שייתכן שלא ידעתם שהייתה להם גרסת מקור או גרסאות מקור שלא ידעתם שקיבלו חידוש. | מאת: שיר אלוני גרסאות כיסוי הן דבר נפוץ מאוד בתעשיית המוזיקה, דרך הגיונית עבור אמנים חדשים להגיע ליותר אזניים בעזרת שיר שהקהל כבר מכיר ועם זאת לסמן את הייחודיות שלהם דרך הגרסה שהם יוצרים- בע

הופעת רחוב ביום חמישי, נקטעה באמצע כי התחיל לרדת גשם. אבל הספקתי לצלם שיר. נעליים השבוע מאחר והתחילו הגשמים, עליי לעבור לנעליים רציניות יותר. לקחתי מגפיים שהיו לי בארון הרבה זמן ויצאתי לחזרה עם להקת קומונה. בדרך, באמצע כביש סואן, פתאום הרגשתי כאילו משהו מציק נדבק לי לנעל ולא משחרר. ניערתי וניערתי- לא זז. ופתאום-החלק הקדמי של הסוליה, כולו, נפל. ואלה מגפיים עם עקבים!!! בהבנה שאני מול מצב של לרוץ לאוטובוסים עכשיו, עוד 2 שעליי לקחת... יצרתי קשר עם החבר'ה של הלהקה להסביר להם א

אחרי ששמעתי שהשבוע חוגגים עשור לאלבום הבכורה של להקת קרונגבין Khruangbin, שהושפע מאוד ממוזיקה תאילנדית, החלטתי לעשות את הדיפ דייב על הסאונד התאילנדי שהפך לתבלין הסודי של הלהקה. הטור מוקדש לחטוף החלל, סותטיסאק רינטלאק . בתקווה שיימצא וישוב לביתו בקרוב.คอลัมน์นี้อุทิศแด่ สุทธิศักดิ์ รินทลักษณ์ ผู้ก่อการร้ายอวกาศ ด้วยความหวังว่าจะพบตัวเขาและกลับบ้านในเร็ววัน / מאת: שיר אלוני כששמעתי שהשבוע להקת קרונגבין חוגגת עשור (!) לאלבום הבכורה שלה, זה שלח אותי בזיכרון ישר לאותן משמרות שהיי

שיר שכתבתי השבוע, " גלים נמוכים ". הגרב פתאום בכיס? אשכרה הייתה כזו בבוקר שכתבתי את השיר, וזה סוג של נתן לי את ההשראה לשורה הזו. ובול העץ הגיע משיר של רוברט פלאנט שהיה לי באוזניות. " Big Log ". גלים, קוטנר, ביטלס ומדריך מיוחד- איך מזהים נורות אדומות כדי למנוע אובדנות לפני שאכניס לכאן את המדריך בשבילכם לקרוא, רק אספר שעדיין מתמודדת עם גלים נמוכים, השבוע במיוחד, עליות וירידות, אבל כמה מדהים ומגניב זה היה, שפתאום יואב קוטנר הזמין אותי לשמוע הרצאה שלו על הביטלס ב מוזיאון ארץ

חשוב לומר כבר בהתחלה: לא כל אדם שמתמודד עם קושי נפשי או משבר הוא אדם אובדני, ולא כל סימן שברשימה הזו חייב להעיד על סכנה מיידית. יש גם מקרים מיוחדים. ובכל זאת, מדובר בתבניות נפוצות, שחוזרות על עצמן שוב ושוב אצל מי שמצאו את עצמם על סף תהום. הקשבה, תשומת לב, ואומץ לגשת ולשאול, יכולים להציל חיים. 1. תחושת בטן לפעמים זה מתחיל מתחושת בטן שאומרת שמשהו לא בסדר. אולי זה מבט בעיניים, אולי משפט שהם זרקו כבדרך אגב או אפילו הודעה קצרה בוואטסאפ שנשמעת קצת “שונה”. אל תזלזלו בתחושה הזו. הרבה

אחים גדולים הם מקור נפלא להכיר מוזיקה. אחותי שרית, אחותי השנייה, הייתה אחראית עיקרית לעיצוב הטעם שלי במוזיקה, מינקות. גדלתי עם המוזיקה מהחדר שלה, בשנות ה-80 וה-90. משתפת אתכם את הזכרונות מהמוזיקה שבקעה כל בוקר מהחדר שלה. קפסולת זמן מתוקה. / מאת: שיר אלוני נולדתי ב־1984, למשפחה שכללה גם את אחותי השנייה, שרית. היה לה חדר קטן, ובו הייתי רוב הזמן, עוד מהינקות. שם היא שמעה את המצעדים, הקליטה בקלטות את השירים שאהבה, ניגנה תקליטים בלי סוף. שם גם היה לה מקום להתחבא מהמציאות הלא פש

הלוח שעליו כתבנו את האקורדים של השירים בחזרה של להקת "קומונה" בחדר החזרות של בית ספר בנתניה (המתופף האגדי שלנו איתי אירגן לנו את הפלא הזה). באמצע החזרה קלטנו שאנחנו מפריעים לאירוע מיוחד שהיקום שלח שיקרה במקביל: שיחה עם תום וסרשטיין , אחיו של רועי ז"ל שהתאבד במהלך שירותו הצבאי לפני 3 חודשים. סגרנו די מהר את החזרה, נועה ואני נשארנו לשיחה עמוסת תובנות על הריבוי של אנשים עם יוזמות לסיוע נפשי עכשיו, הצורך בחיבור כוחות, על הכוח של הקהילה למצוא פתרונות ביחד- גם מי שאינם בהכרח מטפל