חקר האמת קריטי להתמודדות נפשית אמיצה | טור דעה בעקבות שושנה סטרוק ז"ל
- שיר אלוני
- 16 במרץ
- זמן קריאה 3 דקות
עודכן: 19 במרץ
מצד אחד, יש לי את השאיפה שהמיוזלטר יהיה מרחב מוגן ונעים רגשית, עבור מתמודדים ומתמודדות (לכן, מי שמוצפים מהנושא אני ממליצה לא להיכנס לקרוא). מצד שני, לאור ההתקרנפות בתקשורת המיינסטרים וההתפתלויות סביב הנושא הרגיש והמטרגר, אני מרגישה שאני חוטאת לתפקידי כעורכת מגזין עצמאית ואלטרנטיבית, וגם חוטאת לנפגעות ונפגעים רבים כמוני- אם אני לא אגיד משהו על מה שקורה עכשיו. גם בשביל שאצליח לתפקד ולהמשיך בעבודה שאני עושה. לשחרר את המחשבות שלי רגע על העניין הזה. בתקווה, שהמילים שלי יגיעו לאן שהן צריכות להגיע ויעשו שינוי כלשהו. וגם- על השיר שלי שעומד לצאת בקרוב ועוסק באותו נושא. "נקבים נקבים". | מאת: שיר אלוני
כמו רבים ורבות אחרים, נחשפתי לסיפור של שושנה כשהיא אזרה את האומץ לספר מה קרה לה בוידיאו לראשונה (מאז היו עוד מספר קליפים ביניהם זה. אזהרת טריגר חמורה).
זה התחבר לעוד מקרים רבים של נשים אמיצות שמצליחות לשים את המקרה שלהן על השולחן ולהילחם עבור מי שלא מצליחות או מצליחים לדבר (כן, גם ילדים בנים נפגעו).
בתור נפגעת בעצמי, אני יודעת אילו מסכות (תרתי משמע) של גזלייטינג והטרפת הנפש יכולים לעבור מי שנפגעים, בידי פוגעיהם. הסטיגמה הקלה כל כך- לפגוע בילד, שהופך עקב הפגיעה לפגוע נפש ואז לומר לו שהעדות שלו לא קבילה כי... הוא פגוע נפש. בכל כך הרבה רמות זה פוגעני. כי מה המסר בזה לכל מי שנפגעו בנפשם? שדמם מותר. שלעולם לא יאמינו למה שהם אומרים. שתמיד יטילו בהם ספק. שהפוגעים שלהם יכולים להמשיך לפעול חופשי ואף אחד לא יעצור אותם. אין דבר יותר מייאש ומדכא מזה. זאת האמת הכואבת. זכויותיהם של פגועי נפש היו למרמס.
אבל נניח, רק נניח. שיש צדק בידי מי שטוענים שלא קרה כלום ואכן הכל הזיות. נניח.
ונניח שהם גם צודקים שהיא מתה מאובדנות ולא נרצחה. וגם אני, מחויבת לאתיקה עיתונאית
וצריכה להיזהר מטענות חד משמעיות למרות כל מה שאני חושבת בנושא.
עדיין יש מספיק דברים שדורשים, אם לא זועקים, את החקירה ובירור האמת:
1. מדוע שמישהי תעשה כל כך הרבה מאמץ לברוח, לחו"ל, לדירות מסתור, לבקש עזרה מאנשים זרים ברשת והעיקר להיות מוגנת מפני מי שהיא אומרת שעומדים להרוג אותה או להשיב אותה למקומות בהם נפגעה, אם הכל מומצא?
2. מדוע, המשטרה מיהרה לקבוע שאין חשד לפלילים ואיפשרו למשפחה לקבור אותה באותו יום, בחברון- שוב- אחרי שהיא עשתה כל מאמץ עלי אדמות לברוח מהם- ללא חקירה וללא נתיחה שלאחר המוות, לפחות לשלול את הסברה שהיה כאן רצח?
מדוע מתעלמים מהפוסט הבהיר והצלול שלה בו כתבה מפורשות- "אם אומרים שהתאבדתי אל תאמינו"?
מדוע, כשעוד הייתה בחיים, הנושא לא נחקר, היה עליו צו איסור פרסום ומנעו ממנה לגשת לועדה בכנסת שדנה בנושא? ממש עשו הכל כדי לא לאפשר לה להתבטא.
למה, שמישהי שממש עשתה הכל כדי להתייעץ עם עורכות דין ולהגיע למצב שהיא יכולה לקבל את זכות העמידה שלה בבית המשפט, תתאבד? פתאום? (גילוי נאות- אחותי עו"ד רוני אלוני סדובניק, שאף כתבה אצלה על הנושא- הייתה בין מי שייעצו לה).
ונניח שהיא סכיזופרנית שממציאה הכל. למה היא לא היחידה? למה יש עוד, כמותה, שמצליחות לצאת עכשיו החוצה ולומר את מה שקרה להן? אותן שיטות, אותם הדברים? מה, גם הן משוגעות? למה יש כל כך הרבה כאלה? העיתונאי חיים ריבלין סיכם באופן מופתי על מעל ל-100 נפגעים ונפגעות שפנו אליו.
היא כתבה ואמרה שמאיימים על חייה. שהיא מפחדת לחייה ולכן מבקשת שיבואו כל מי שיכולות, להיות איתה ולשמור עליה. זה, לבדו, מצדיק חקירה.
השתיקה של התקשורת בשעות הראשונות, ההעלמה של זה. "אישה נמצאה ללא רוח חיים".
שושנה סטרוק ז"ל שוויון, צדק, הגנה על חלשים, הם בבסיס של תפקוד של מדינה והחוזה בינה לבין האזרחים. אם בכל פעם מחדש אנחנו נוכחים לגלות, שיש צדק רק למי שנמצאים בעמדות כוח והשפעה, שכל מי שלא זכו לזה- מושתקים ונרדפים... מהו בכלל החוזה שמחייב אותנו להמשיך לציית למערכת כזו? לקיום חוזה נדרשים שני צדדים שמקיימים אותו, לא רק אחד. ולא חלקית. אלא באופן מלא.
*** ב-29.3 אני משיקה רשמית את השיר "נקבים נקבים" (ניתן להאזנה באתר בנדקמפ), הזעקה עבור כל השושנות שנמצאות שם בחוץ. אני כאן בשבילכן ואתן לא לבד. גם אני עברתי דברים דומים ולכן כתבתי את השיר הזה ומוציאה אותו לאור. כל הנושא הזה מטרגר אותי ברמות קשות. אבל חשוב לי להשמיע קול. המילים של השיר מצביעות על הפגיעה שחווינו וגם על הקושי הרב- מול ההסתרה, ההשתקה והציפייה- שנצליח להחזיק מעמד נפשית עם הטראומה הזאת, כאילו כלום לא קרה. כאילו יש מישהו בעולם, שיכול שיפגעו בו מינית בילדות ולא להפוך לפגוע נפש ברמה כלשהי. כאילו שזו בחירה, שממנה נובעת גם אשמה. וסיבה, למה לא מגיע לנו צדק. * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם להצטרפות כחברים באתר
תגובות