החודש התקיים אחד הפסטיבלים המובילים בעולם, קואצ'לה בארה"ב, עם שמות ענקיים בפופ, גם עם נוגה ארז שלנו. על החוויה שם והדרך שעשה הפסטיבל מהימים הצנועים של פרל ג'אם | מאת: יובל קשטכר תחילת שנות התשעים. בחור צעיר בשם אדי וודר, בן 26. שומר אבטחה במלון לה ולנסיה בלה גויה קליפורניה. בלילה עושה משמרות אבטחה, בבוקר הולך לגלוש. חבר בשם ג'ק איירונס זורק לו קסטת דמו מלהקה בסיאטל. סצינת הגראנג׳ התחילה לבעבע שם והביאה את הלהקות הכי משהו משהו של התקופה. קורט קוביין בנירוונה. כריס קורנל בסאונ

"האם היא מבינה שהוא איננו עוד?" אני חושבת ושואלת בקול רם על הכלבה קימי, שהתרוצצה בשבעה וליטפתי אותה, חושבת על הידיים של אביב שלא יחזיקו אותה עוד. וכמותה, אני תוהה עד כמה באמת הבנו שהוא איננו יותר. וכמה איבדנו. | מאת: שיר אלוני בשבילי יום הזיכרון הוא גם ככה יום עמוס טריגרים והחל מהשנה, יהיה גם את הטריגר של אביב מארק. זה לא שהכרתי אותו מאוד, לא הייתי בהופעות שלו לצערי. עקבתי אחרי המוזיקה מהשנים האחרונות. עקבתי במיוחד בגלל ודרך אור אדרי שאני מעריצה שלה. דווקא לאחר מותו, ועם יציר

עטיפת הסרט, עיבוד תמונה- הפוטו רצח של אורי מהצבא יחד עם השיר שלו "המשורר המטורף" בכתב ידו אני ביום הזיכרון לא כמו כולם. אפילו יום האזכרה השנתי, באוגוסט, מרגיש זר ומוזר. תמיד העדפנו לציין את אחי אורי ביום ההולדת שלו, 2.12. כי כל השאר צבוע ונגוע בהשתקה. אפילו הקבר. לגדול, מגיל 10 וחצי, בימי הזיכרון, לקלוט שהאתוס הקרבי והנלחם הוא האתוס השולט בכל הטקסטים, שאין מקום או חשיבה על מישהו כמו אחי. או שלל מיתות אחרות, לאו דווקא מאובדנות, שאין בהן את הקרב. זה כאילו, כל מוות אחר לא קיים ב

פרידה מאגדת הרדיו והטלוויזיה שהלך השבוע לעולמו בגיל 89 (1936–2026) | מאת: שיר אלוני משה טימור. צילום: עדי קפלנסקי עולם התרבות הישראלי נפרד בסוף השבוע מאחד הקולות המזוהים והאהובים ביותר בתולדות השידור הציבורי. משה (מושיק) טימור , שדרן, קריין, שחקן ופזמונאי, הלך לעולמו ביום שישי, 17 באפריל 2026, כחודשיים לפני יום הולדתו ה-90. טימור, שזכה בפרס מפעל חיים מטעם אגודת העיתונאים בשנת 2022, פעל בתקשורת הישראלית במשך כמעט שבעים שנה והיה מעמודי התווך של הזיכרון הקולקטיבי הישראלי. מהבמה

על האלבום Mistaken Identity של קים קארנס במלאת 45 שנים לצאתו, והדרך בה הפך שיר קאנטרי נשכח ללהיט MTV בעזרת ריף סינתיסייזר מקרי. | מאת: מוטי קופפר הקריירה של שחקנית הקולנוע ג'ין הארלו ארכה פחות מעשור, אבל ההשפעה שלה על הקולנוע האמריקאי, ועל השחקניות בהוליווד היתה כה עמוקה לשנים רבות קדימה. לעומתה, לזמרת קים קארנס , שנודעה אף היא בשיער הבלונד הגולש שלה, לקח עשור של עבודה קשה, עד שהצליחה לפרוץ בענק עם אחד השירים הגדולים של שנות ה-80, "Bette Davis Eyes", מתוך אלבומה השישי "Mist

הסיפור של אדם ג’ייקובס (Aadam Jacobs) מייצג מפעל חיים של אדם שהפך למוסד תרבותי בשיקגו. ג'ייקובס, שהיה מהנדס חשמל במקצועו, הפך את פעולת התיעוד של הופעות חיות (Bootlegging) למשימת שימור היסטורית של ארבעה עשורים במוזיקה האלטרנטיבית. | מאת: שיר אלוני אדם ג'ייקובס עם אוסף התקליטים בביתו. (Photo by AP/NAM Y. HUH) ראשית הדרך והדיקטפון של סבתא ג'ייקובס החל את דרכו ב-1984 כנער שגילה את עולם ההקלטות הפיראטיות. את צעדיו הראשונים עשה עם מכשיר דיקטפון קטן של סבתו, ועם השנים השתדרג למכשיר

תרגיל שקיבלתי לעשות שאני משתפת אתכם בו, כולל גם קצת הסבר על מה שעובר עליי עכשיו. אולי זה ייתן לכם השראה לעשות עריכה דומה לחיים שלכם. | מאת: שיר אלוני ציור אילוסטרציה קצת קריפי אבל פסדר. העיקר הכוונה. השבוע האזנתי להרצאה של יאיר יונה (מ-" על זה "), בה הוא הציע דרך מרתקת להסתכל על החיים, דרך שלוש דמויות: המנהיג/ה שתפקידם לכתוב חזון לחיים שהיינו רוצים תוך זמן מסוים, לדמיין איך ייראו החיים המושלמים האלה. המנהל/ת שמבינה את החזון ובונה מזה תכנית עבודה ומשימות לביצוע, והפועל/ת ש

אמל"ק: סרט חובה. אחד הסרטים הדוקומנטריים הכי טובים שראיתי בתחום הביוגרפיות המוזיקליות. סרט שמרגישים בו את הלהקה, את האופי שלה, את האנרגיה המשותפת והאהבה שיצרה את האגדה הזו. |מאת: שיר אלוני עטיפת הסרט בנטפליקס לרוב אני לא עפה על סרטים דוקומנטריים בסגנון "ראשים מדברים", שכל הסרט מורכב רק מריאיונות וקטעי וידיאו מההיסטוריה. אבל כאן זו מלאכת מחשבת יפיפיה גם של עריכה, גם של עיצוב, כל פרט קטן כאן- אפילו תהיתי, מה, הם אשכרה שמרו את הכרטיסים של ההופעות שלהם כדי שזה יופיע על המסך כעבו

רונית כפיר, מהעסק " נעים מאוד " להעצמת נשים עם כוונות רווח, מעצבת פנים וזכורה גם כשדרנית רדיו וקריינית, כתבה ניוזלטר שהביע בעיניי המון אמת ונראה לי מתאים למיוזלטר. אז מביאה לכם את הניוזלטר שלה כלשונו. | מאת: רונית כפיר (+צילומים) אחד באפריל שמח, החג? פחות. מה שכן, בהחלט אפשר להגיד שזו אחלה מתיחה. העצבים שלנו נמתחים עד לקצה הגבול, הסבלנות והתקציב עוד שניה קורסים, הייאוש חוגג. גם החודש זה יהיה מגזין שונה, ובניגוד למיילים רבים שאני מקבלת, אני לא אנסה להראות פה את הטוב, למצוא א