חדר מיון למשימות שלנו: איך לא לקבור את עצמנו תחת העומס

כשעומס המשימות משתלב עם עומס רגשי עצום כמו זה שכולנו חווינו השבוע, עלולות לצוף מחשבות קשות. הדבר הזה עלה בקבוצות ופורומים שאני חברה בהם, ולכן חשבתי לכתוב לכם על הנושא הזה, של להצליח לפחות להתמודד יותר בקלות עם עומס המשימות, כדי שגם לנפש יהיה רגע לנוח | מאת: שיר אלוני

התמונה הזו מעטרת את הדסקטופ שלי.

המושג טריאז' מגיע מעולם הרפואה הדחופה. זה הרגע בחדר המיון שבו צריך להחליט במהירות מי מקבל טיפול עכשיו, מי יכול לחכות ועל מי מוותרים. בחיים של מי שמנסה לשלב יצירה עם עבודה וניהול שוטף, הטריאז' הזה קורה כל בוקר מול רשימת המשימות. השבוע, כשהעומס הרגשי הפך כבד במיוחד, המיון הזה הפך לעניין של הישרדות.

אתה לא רובוט

בשיחה שהייתה לי השבוע עם חבר שהרגיש שהוא מתפרק תחת נטל ההתחייבויות, עלתה נקודה פשוטה: המועקה שלנו נובעת לפעמים מהמחשבה שכל הבטחה שנתנו היא קדושה, גם כשהיא גובה מחיר נפשי כבד מדי. אמרתי לו את מה שאני מנסה לומר גם לעצמי: זה אנושי לומר "אני מצטער, אני צריך זמן". העולם לא יקרוס אם נבקש רגע לנוח ולחזור בכוחות רעננים. אנחנו לא עובדים בחדר מיון אמיתי, ואפילו שם עושים סדרי עדיפויות.

להחזיק את הראש מעל המים

השבוע האחרון היה אחד הטריגרים הגדולים שעברתי. יום הזיכרון שהציף לי את אחי אורי ז"ל, פרידה מאמנים שהכרתי (ההלוויה של אביב מארק ז"ל שהציפה זיכרונות מאמי ז"ל שנפטרה מאותה מחלה), וגם ההתמודדות עם האלימות הגואה. כל זה קרה במקביל להוצאה של השיר החדש שלי, "מכונית", ששם על השולחן את התחושות שלי לגבי מה שקורה כאן.

כשמצאתי את עצמי במקום של מחשבות קשות ואובדניות, הבנתי שאני חייבת לעשות לעצמי "ריסט". זה התחיל בפעולות בסיסיות:

• התארגנות פיזית: להתקלח ולהתלבש מסודר.

• יציאה החוצה: לזוז קצת בשמש, אפילו רק כדי לקנות מה שחסר במקרר.

• מתן מקום: כתבתי והודיתי במחשבות שעוברות לי בראש. נתתי להן מקום ונירמלתי אותן כדי לאפשר לאחרים לעזור לי.

• הומור ועבודה: הקשבתי לתכניות רדיו אהובות של אחיעד לוק, גיא בהיר ויואב קוטנר, ראיתי סטנדאפ של אודי כגן וערוץ דונקי, ונזכרתי שיש לי עבודה שמחכה לי ונותנת לי ערך ותחושת נחיצות.
  

לבחור בחיים של היצירה

היום, כשהייתי צריכה להחליט בין המשך העבודה לבין הגיטרה והסדנה שהייתי צריכה להתכונן להנחייתה, עשיתי טריאז'- תיעדוף חשוב ודחיינות מודעת של מה שלא קריטי להיום. השארתי את המשימות הלוגיסטיות בצד הדרך כדי להציל את הריכוז שלי. הבחירה הזו היא שאיפשרה לי להגיע לסדנה ולהיות שם ב-100% עבור המשתתפות.

היכולת לסלוח לעצמנו על מה שלא נכנס לרשימה היא זו שמאפשרת לנו להיות נוכחים במה שכן נכנס. כשאנחנו מנקים את רעשי הרקע, אנחנו מפנים לנפש את הרגע שהיא כל כך צריכה כדי פשוט לנוח.

אז איך עושים תיעדוף באמת נכון?

-לפני הכל. אם אתם במצב של כל כך הרבה עומס רגשי ומנטלי, שאתם מתפרקים, עדיף שתעזבו הכל ותנוחו. תחזרו לעניינים בטוב ותעשו את הכל עם הרבה יותר פוקוס ורצון טוב. רוב האנשים יבינו אתכם וישמחו לתת לכם זמן. -דבר ראשון תשפכו מהראש את כל המשימות, הפרויקטים, כל מה שיושב עליכם. כל הדאגות. כשזה על הדף, כבר זה מוריד עומס. שהדף יסחוב! -כשאתם קוראים משימה, אם היא מרגישה לכם כמו משהו שבא לכם באמת לעשות ומרגיש לכם טוב, היא בעדיפות עליונה. גם דברים שלוקחים פחות מ-2 דקות. את זה סביר להניח שתתקתקו. סמנו אותם ב-1. -כל מה שאולי קשה אבל ממש קריטי ברמת אם אתם לא עושים את זה עלול לקרות משהו לא טוב (קנס/ ריבית/ עונש)- עדיפות 2. רכזו כמה שיטי סטאף כאלה ביחד, קחו שעה שאתם מקדישים להם ובצעו את כל השיט ביחד עם מוזיקת כסאח באוזניים לחסל את כל "המניאקים" האלה (קרדיט ליאיר יונה על הטיפ הזה). -כל הפרויקטים הענקיים, כמו "לבנות אתר", "ליצור מופע"... להחליט מה באמת דחוף, לקחת פרויקט אחד כזה, להגדיר שהוא העיקר לתקופה הקרובה, לפרק אותו למשימות קטנות מאוד (לפרק מה העמודים הנחוצים באתר, לחשוב על שפה עיצובית, לבנות את עמוד הבית...) כאלה שלא לוקח יותר משעה לעשות. כל יום תעשו עוד קצת מהמשימות האלה. יהיו ימים שיהיה לכם שוונג. יהיו ימים שתנוחו. והכל טוב וחלק מההתקדמות. ובימינו עם הבינה המלאכותית הם יכולים לעזור לפרק את הפרויקטים האלה לחתיכות קטנות ואפשריות עבורכם. צריכים עזרה עם המשימות שלכם? לעשות סדר בעניינים? או סתם אוזן קשבת? אני כאן לשיחת ייעוץ אישית. * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם