זו אחת הסדרות שלימדו אותי הכי הרבה על ההתפתחות של המוזיקה כאן בארץ, ההקשרים בין האמנים שאני אוהבת, כיצד הגיעו לארץ הז'אנרים השונים, איך הקהל קיבל את הכל. והכל עם המחשבה, מה עוד יכול לקרות קדימה. אמנם, הכל רק עד סוף שנות התשעים ועדיין. מומלץ בחום. | מאת: שיר אלוני לינק לצפייה ישירה בסדרה "סוף עונת התפוזים" הסדרה התיעודית של יואב קוטנר מספרת את תולדות הרוק הישראלי, ובו בזמן חושפת תנועה עמוקה יותר: הדרך שבה יוצרים, סצנות ושירים מחפשים קול, שפה ומשמעות בתוך מציאות שכל הזמן משת

בהמשך ליום האישה, הסתקרנתי לצפות בסרט דוקומנטרי, בקריינות של לורי אנדרסון, על הנשים שהיו חלוצות בזוויות השונות של התפתחות המוזיקה האלקטרונית ואת רובן לא הכרתי. סרט שמאפשר להבין יותר טוב גם את תהליכי היצירה של המוזיקה האלקטרונית וגם את הדרך המרהיבה שפתחה את הדלתות למוזיקה האלקטרונית של ימינו. | מאת: שיר אלוני הסרט Sisters with Transistors בבימויה של ליזה רובנר הוא מסמך תיעודי הסוקר את תולדות המוזיקה האלקטרונית דרך נקודת מבטן של הנשים שהקימו את התחום. הסרט משתמש בקולה של לורי

ביקורת על סדרה שאולי שווה לצלול אליה בין האזעקות: " מרסיי ", סדרת המקור הצרפתית הראשונה של נטפליקס (ז’אנר: דרמה פוליטית, מתח. שנת יציאה: 2016) | מאת: נתיב כפרי ז'ראר דפרדייה ובנואה מז'ימל כוכבי הסדרה "מרסיי". יח"צ נטפליקס מתי בפעם האחרונה קמת בבוקר עם תחושה שהעיר שלך חשובה לך יותר מהאישה שחולקת איתך את המיטה? " מרסיי ", סדרת המקור הראשונה בצרפתית של נטפליקס , בכיכובו של ז’ראר דפרדייה המצוין, עונה על שאלות קשות מסוג זה ומאתגרת את הדמויות שלה הרבה מעבר למה שנראה אפשרי ואנושי.

ביום האישה הבינלאומי הוקרן הפרק התשיעי והסוגר את העונה הראשונה של הסדרה המדוברת הצפויה לעלות לעונה נוספת, אודות קבוצת כדורשת נשים מיפו כשכל אחת מהדמויות הן אמהות החוות התמודדויות אישיות סביב בטחון עצמי מול עצמן, מול הזוג ומול הילדים- אבל בעיקר מול הבריונים שכל אחת מהן סוחבת בדרכה. סיכום ללא ספוילרים למי שעוד לא צפו. סדרת חובה. |מאת: שיר אלוני פלייליסט העונה כולה לצפייה ביוטיוב, 9 פרקים מאחורי הקלעים: מהמציאות המדממת אל המגרש הסדרה נולדה מתוך רגע של משבר לאומי עמוק. הזרע נטמן

איך טכניקות של "הצפת מידע" פועלות עלינו בזמן אמת, ומה קורה ליכולת שלנו לסמוך על המערכות כשהדיסאינפורמציה הופכת לכלי עבודה שגרתי? סיכום של וידיאו מופתי מאת האמן Struthless | מאת: שיר אלוני הוידיאו של סטראת'לס אמת, שקר ורעש לבן: איך תעמולה מודרנית מעצבת את התודעה שלנו? בסרטון יוצא דופן של אמן הווידאו ויוצר התוכן Struthless (קמפבל ווקר) , העוסק לרוב בחיבור שבין יצירה להחלמה רגשית, הוא מפרק לגורמים את אחת השאלות המטרידות של העידן הנוכחי: מדוע אנחנו מרגישים שאנחנו כבר לא יכולים ל

פרק מתוך סדרת "האלבומים" של יואב קוטנר, שסקר את תהליך יצירת אלבום הסולו ויש לא מעט תובנות מהצפייה בו על תהליכי היצירה, התגברות על מחסומים יצירתיים ושיתופי פעולה. | מאת: שיר אלוני עטיפת האלבום. חבר טוב שלח לי את זה השבוע, אז צפיתי שוב. הפרק פורש את התהליך שעבר ברי סחרוף עד ההחלטה לצאת לדרך של יצירת סולו בנפרד מ רמי פורטיס (אחרי שהנ"ל דחק בו לעשות זאת), מקורות ההשראה שלו, הדרך בה פגש והכיר את רע מוכיח והחל לעבוד אתו (בעזרתו של דן תורן ז"ל), תורן עצמו מסביר שם את תהליכי כתיב

על סדרת הדוקו בת 4 הפרקים ב- YES, על אביתר בנאי, בבימויו של דורון צברי. ( פרק לצפיה ביוטיוב , כל השאר בצפייה ב-YES). מאת: שיר אלוני 1. אין לי רצון לכתוב ביקורת או סיקור נקי מהתבוננות אישית. כי יצירה כזו מופתית, מלאה בתשוקה ולב, עשויה באופן כל כך סוחף ועשיר, שגם הצילומים הביתיים הם אמנות לתפארת… לא צריך לומר יותר ממה שכבר עכשיו אמרתי על זה. שני כוחות על קולנועיים התחברו כאן, כן, גם כוחותיו של אביתר בנאי כקולנוען. כנראה התמזל מזלי ששהיתי בבית משפחת בעלי בעת הטיפול בסבתו, לעזו

ביקורת על סרט דוקו (משך שעה ו-21 דקות), שיצא לאור בכאן 11 בינואר 2026, המתעד את חייה של פרח (איילין ניר), דרת רחוב מכורה, בסיטואציות שהתרחשו במהלך כשנתיים של צילום הסרט, בתוך הרכב של הבמאית אנה ים ובעלה המפיק איתמר רוז. | מאת: שיר אלוני באמל"ק ואזהרת טריגר אכתוב כבר על ההתחלה, לטובת פוסט טראומטיים ומכורים לשעבר שאולי קוראים את זה: עדיף שלא תצפו בסרט וגם אולי כדאי שלא תקראו את הביקורת שלי עכשיו. דלגו. הכל טוב. לפני שישבתי לכתוב את מה שאני חושבת על הסרט, קראתי את אביטל סבט במער

הסדרה החדשה בכאן 11 מהיוצרים המוכרים מפרויקטים כמו "ניצה ולחם", "חתולונובלה", "שירי מרפסת" והפרסומות למילקי, שוברת לי את המוח. עד כדי כך שאני קמתי עכשיו באמצע הלילה לפרוק מה אני חושבת עליה. מאת: שיר אלוני יקומות. צילום מסך מתוך הסדרה. יח"צ לינק לצפייה בסדרה כבר בשם של הסדרה יש התחכמות פילוסופית שכזו. "יקום" הוא בפני עצמו דבר שמכיל הכל. ואז מופיעה מילה המצביעה על ריבוי יקומים, לא רק אחד. ועוד עם עיוות לשוני, להלן, " יקומות ", בלשון נקבה. שבירה על שבירה על שבירה. לומר לך, שש

נתחיל מזה שחתמתי על העצומה נגד שידור הסדרה. ברור לי עד כמה הסדרה הזו ממש לא טובה למי שהיו שם וחיו את הרגעים, כמה היא מטרגרת ומציפה מה שהיה. ברורה לי מצד שני גם החשיבות ההסברתית של מה שקרה, לעולם. מול חומרי התיעוד הרבים שכבר נראו בסרטים התיעודיים, הסדרה שהיא מבוססת חלקית על דמויות ואירועים שקרו בשביעי לאוקטובר, מחווירה ומרגישה כמו גרסת דיסני למה שקרה. מרוככת, לטובת הבטן הרכה של המערבי המנומס. וכן, יש כאן לא מעט הבניה של האירועים, של מחדל האחריות, החזרה הזו על השעה שלכאורה הכל