האמת תחת אש: המלחמה על התודעה בתוך הרעש והאזעקות
- שיר אלוני
- לפני 15 שעות
- זמן קריאה 2 דקות
איך טכניקות של "הצפת מידע" פועלות עלינו בזמן אמת, ומה קורה ליכולת שלנו לסמוך על המערכות כשהדיסאינפורמציה הופכת לכלי עבודה שגרתי? סיכום של וידיאו מופתי מאת האמן Struthless | מאת: שיר אלוני
אמת, שקר ורעש לבן: איך תעמולה מודרנית מעצבת את התודעה שלנו?
בסרטון יוצא דופן של אמן הווידאו ויוצר התוכן Struthless (קמפבל ווקר), העוסק לרוב בחיבור שבין יצירה להחלמה רגשית, הוא מפרק לגורמים את אחת השאלות המטרידות של העידן הנוכחי: מדוע אנחנו מרגישים שאנחנו כבר לא יכולים לסמוך על שום מקור מידע? מדוע חדשות מזעזעות כמעט כבר לא פותחות מהדורות והרבה שטויות ממלאות את הכותרות במקום מה שבאמת חשוב שנטפל בו?
ה-"הנה ציפור" הזה שולט בחיים שלנו והוא הבסיס, בעיניי, לכל מה שקורה עכשיו. במיוחד בישראל.
התשובה, לפי Struthless, אינה נמצאת בהיעדר מידע, אלא באסטרטגיות מתוחכמות של לוחמה פסיכולוגית.
הנה המנגנונים המרכזיים ומהנדסי התודעה שמפעילים עלינו:
1. הצפת האזור (Flooding the Zone)
במקום לצנזר מידע (מה שמעלה חשד), אסטרטגיית "הצפת האזור" פועלת דרך יצירת כמות אדירה של רעש.
המנגנון: הצפת הציבור במידע סותר, חדשות מופרכות בכוונה, חצאי אמיתות ושמועות.
המטרה: לגרום לעלייה ב-"מחיר הפסיכולוגי" של בירור האמת. כשהרעש חזק מדי, הציבור "מרים ידיים" (Tapping out), מפסיק לצרוך חדשות או הופך לציני ואדיש.
הקשר למציאות שלנו: במצב של מלחמה ואזעקות, שטף ההתראות והדיווחים הבלתי פוסקים ברשתות החברתיות מייצר "הצפה" דומה, המקשה על בידוד המידע המהימן מהרעש הכללי. עד כדי מצב שיש אנשים שפשוט לא הולכים למקלט או לממ"ד בעת אזעקה. עד כדי כך האמון נפגע.
2. הרעלת הבאר (Poisoning the Well) ואצלנו- "מכונת הרעל"
טכניקה שנועדה לפסול מקור מידע עוד לפני שפתח את פיו.
המנגנון: תיוג של עיתונאים, עדים או קורבנות כ-"מעורערים", "אינטרסנטים" או "בוגדים" מראש.
התוצאה: ברגע שהמקור "הורעל", הציבור יקשיב לדבריו דרך פילטר של חשדנות, ללא קשר לחוזק הראיות או הטענות שיציג.
3. עיגון ונורמליזציה (Anchoring)
השימוש במידע קיצוני ומופרך כדי להפוך את המציאות הקלה יותר לנסבלת.
המנגנון: הפצת שמועות על אירועים קטסטרופליים או פשעים דמיוניים חמורים בהרבה ממה שקרה בפועל.
המטרה: כשהאמת המרה נחשפת, היא נראית פחות גרועה בהשוואה ל-"עוגן" הקיצוני שהוצג קודם. כך המערכת מצליחה לנרמל מחדלים או כשלים שבימים כתיקונם לא היו מתקבלים על הדעת.
ההשלכות על האמון במערכות
הסרטון מדגיש כי המטרה הסופית של תעמולה כזו אינה לשכנע אותנו בנכונות של שקר מסוים, אלא לגרום לנו לוותר על המושג "אמת" כליל. כאשר אנחנו מאבדים אמון ביכולת שלנו לדעת מה קורה, בין אם זה מול "מסמכי אפשטיין" ובין אם זה מול דיווחים על המצב הביטחוני והכלכלי בארץ, אנחנו הופכים לאזרחים פסיביים שמקבלים הכל בהכנעה ולא עומדים על זכויותיהם. הציניות והספק העודף מונעים מאיתנו לפעול, ומפנים את הבמה למנהיגות שמבוססת על ביטחון עצמי מוחלט ולא על עובדות. זאת בנוסף למערכת חדשותית, כלכלית ופוליטית שמציפה אותנו במצב מרפה ידיים ומתיש. כשהורה נדרש לוותר על העסק שלו, ללכת להילחם בימי מילואים אינסופיים, העסק קורס ולשמור על הילדים ולחנך אותם, איך יהיה לו כוח להילחם שהמצב ישתנה?
איך שומרים על שפיות?
סטרת'לס מסכם בנקודה אופטימית: העובדה שמושקעים מיליארדי דולרים בתעמולה ודיסאינפורמציה מוכיחה שהאמת היא עדיין הכוח החזק ביותר שיש, וגם התקווה שברגע שנצליח לזהות אותה, נוכל לעשות שינוי. אם היא לא הייתה מאיימת על בעלי הכוח, הם לא היו טורחים לנסות לקבור אותה תחת ערימות של שחת.
היכולת שלנו להמשיך לשאול שאלות, להצליב מקורות ולזהות את המנגנונים האלו של שליטה, מניפולציה וגזלייטינג, היא הצעד הראשון בהחלמה רגשית ובתפקוד אזרחי בריא בתוך הכאוס. * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם להצטרפות כחברים באתר
תגובות