"אנחנו לא יכולים למנוע מכם לראות את האמת": ביקורת על פרק 1 של הסדרה "זהב שחור" על ההיפ הופ הישראלי
- שיר אלוני
- 24 ביולי
- זמן קריאה 6 דקות
השבוע עלתה בכאן 11 הסדרה החדשה "זהב שחור" ששאיפתה העצומה לסקר את ההיפ הופ הישראלי, כפי שראוי. התוצאה של הפרק הראשון הייתה שישבתי מכווצת מול המסך ומזועזעת עד עמקי נשמתי ממה שעוללו ליואב קוטנר. לא יכולתי להשאיר את המחשבות שלי בנושא לעצמי, אז הנה טור הדעה שלי. | מאת: שיר אלוני
רק שיהיה ברור ויוערך: קמתי באמצע הלילה מהמיטה, בחושך, בכותונת הלילה, לכתוב את הטור הזה, מרוב שהמחשבות לא נותנות לי לישון וזה בוער בי.
*
בואו, ילדים יקרים, ואלמד אתכם שיעור בתסריטאות, עריכת וידיאו ותחקיר (בילדים, אני מתכוונת ליוצרי הסדרה, אימרי דקל-קדוש ורום אטיק). ואולי גם שיעור קצר במשפטים:
שיעור 1: תסריטאות דוקומנטרית שונה מתסריטאות עלילתית. נכון שאולי למדתם שצריכים שיהיה נבל כדי שהעלילה תחזיק ויהיה אקשן. אבל בתסריטאות דוקומנטרית אנחנו עוסקים בבני אדם. יש בני אדם מאחורי התכנים שאתם מעלים. אי אפשר לייצר נבל בכוח, רק לערוך את זה עם איזה אפקט מגניבולי, ויסלחו לכם כי זה יצירתי. לא. זה לא מגניב. רחוק מכך. (ואלו שסולחים על זה, אני בזה לכם, מכל הלב).
שיעור 2: עריכת וידיאו מייצרת משמעות וכל שניה חשובה. עם כל הכבוד וההערכה שבאמת יש לי לשפה הויזואלית ההדוקה שיצרתם, בימוי ועריכה שבלי להתייחס לתוכן- יש בהם רגעים יפים ורעיונות לא רעים כדי לייצר את ההשלמות הנדרשות להמחיש את מה שכנראה לא היה לו תיעוד מאותם ימים ראשונים של תחילת ימי ההיפ הופ בישראל, אפשר היה לגמרי לוותר על כמה חזרות של האימג'ים של יוסי פיין חצי שחור-חצי לבן, כדי להשקיע קצת יותר זמן מסך לאמת שהתחבאה מאחורי הקאטים הוולגריים שיצרתם על יואב קוטנר.
שיעור 3: לכו תצפו בסדרה "סוף עונת התפוזים" בשביל ללמוד איך עושים תחקיר כמו שצריך. תחקיר עמוק ורציני, ריאיונות עם יותר אנשים, היו מגלים לכם שהיו יותר התחלות ושורשים להיפ הופ בכללותו ולהיפ הופ/ראפ הישראלי בפרט . למען האמת, אני לא אתפלא אם רמת התחקיר והריאיונות שלכם גרמה לכם להתעלם מאושיות חשובות מאוד בסצנה של ההיפ הופ, שגידלו את הכוכבים של היום. גישה שיש בה סקרנות אמיתית ורצון ללמוד- לא רק לספר סיפור שאתם מייצרים- הייתה משרתת את הסדרה הרבה יותר. גם אם זה היה מייצר סדרה ארוכה יותר. כמו שמגיע להיפ הופ הישראלי.
שיעור 4: והנה השיעור המובטח במשפטים (שלמדתי)- מה שעשיתם לקוטנר בעריכה גובל בדיבה ולשון הרע. אם לא ממש מהסוג שדורש לתבוע אתכם ואת כאן 11. מה שיצרתם, זה "סוף עונת התפוזים" של הדורות הבאים. הצעירים, שאין להם מושג מי זה קוטנר, רואים את העריכה שלכם ומבינים: זה אדם מתנשא, שלא מבין עניין, שלא תומך במוזיקה האמיתית מהפריפריה והשוליים, האשכנזי המבוגר הזה מהאולפן לעומת הצעירים מהרחוב הדימונאי והיבנאי. כן, יש מי שיבינו שהוא אשכרה התגזען על מי שהגיעו משם. גם זה, חלק מהשיעור בעריכה, כי זו המשמעות שבניתם. דרך החיבורים שלכם והדברים שנתתם להם דגש על חשבון האמת. אבל כמה קל לעשות את זה לאדם שככל הנראה לא יהיה לו את הכוח או הרצון לתבוע אתכם כמו שמגיע לכם. גם תודה לאל, לקוטנר יש כל כך הרבה אנשים שאוהבים אותו כולל חברי להקת שב"ק ס', שיודעים את האמת על תרומתו למוזיקה הישראלית בכלל ולסצנת ההיפ הופ בפרט.
*
הפרק הראשון של הסדרה למי שלא צפו:
כשסדרה כזו יוצאת לאור, נהגית, נערכת, נוצרת, היא מתחילה לעבור מול אישונים של בני אדם שאינם היוצרים.
רק לחשוב על כמות האנשים שראו את הפרק הזה טרם עלייתו לשידור. גם כל מי שצפו בזה בהקרנה המקדימה במסגרת פסטיבל דוקאביב בסינמטק. קברניטי הערוץ, אולי בעצמם חבר'ה צעירים ששמו אותם שם כי הם צעירים ויודעים לערוך עם קאפ קאט לטיקטוק.
אחרת אי אפשר להסביר, איך פרק כזה נצפה, כמה פעמים לפחות, בלי שמישהו יעצור ויגיד ליוצרים, לא, לא ככה. תחזרו לשולחן העבודה ותתקנו את זה. אני, זאת שכרגע מחפשת עבודה, אפילו איזה קיוביקל באיזה ערוץ נידח ושנים יוצרת בפלטפורמות שבניתי בעצמי כי אני כנראה כבר לא מספיק צעירה, יפה ומהחבורה הנכונה, כנראה הייתי האדם הזה שאומר לכם- לא.
מאוד ציפיתי לסדרה הזו. התרגשתי במיוחד כי אני גם אוהבת מאוד את מפעלותיו של קוואמי ועוקבת אדוקה אחרי תכניותיו השונות. רציתי לראות ולשמוע עוד על הפרק הזה בהיסטוריה, שנכחתי בו כילדה/נערה צעירה שגדלה בניינטיז, שמעה מחבר אחד בפנימיית בויאר (גיא גולן, בימים אלה בסיסט מטאל כבד) שממש עף על ההיפ הופ, את מה שקורה בסצנה הזו וכמו כולם נחשפתי ללהיטי הענק של שב"ק ס', איז הופ, פישי הגדול ועוד. זכיתי להיות בקשר ישיר עם קוטנר, ביום שלפני השידור שלחתי לו את הביקורת של אסף נבו בוואלה על התכנית כי כבר מהביקורת אפשר היה להבין שמשהו בתכנית מציג אותו באור לא נכון. כמה התכווצתי בקרינג' אימים מול העריכה הזו.
למחרת שידור התכנית שאלתי אותו איך הוא מרגיש. הוא לא ענה לי על זה, אלא דרך תכניתו "אז ועכשיו" ברדיו הקצה, כמו המלך שהוא- דרך זה שהקדיש את תחילת תכניתו לשב"ק ס' ובחר כנראה לא סתם, את השיר "אין כבוד". גם בבחירותיו בהמשך התכנית הוא הוכיח עד כמה לא איכפת לו מתוכן וולגרי, כמו זה שיש לעתים באלבומו של רימוך שהושמע (וגם השיר שלו... "ביבנה").
רציתי לחפש את הקטעים המקוריים מהם נלקחה העריכה בתכנית וקוטנר עשה את זה בעצמו, בפוסט מרהיב וחזק מאוד, שעלה ביום חמישי לפרופיל הפייסבוק שלו, בלית תאגיד שידור מרכזי במימון ציבורי, שפעם קראו לו רשות השידור, שיראיין אותו לתכנית על מוזיקה ישראלית וישאל אותו מה הוא חשב:
כפי שניתן לראות בפוסט, קוטנר שם את האמת במלואה וזה עוד יותר הרתיח אותי על היוצרים, כי עריכה נעשית מתוך צפייה בחומר הגלם המקורי. הם לא יכולים לטעון שלא ראו את הקטע המלא ולא הבינו אותו נכון. אלא אם כן הם ממש מטומטמים בקטע קיצוני. או עם כזו תאווה לנרטיב שהם החליטו שהם יוצרים לסדרה, שבה חייב להיות הנבל כאמור, אז למה לא להפוך דווקא את קוטנר לנבל הזה. דמיינו פה אימוג'י של הפרצוף הכועס עם פס קללות מצונזרות על הפה.
קוואמי, שהכי קיוויתי לשמוע ממנו משהו נחרץ בנושא ואולי עוד נקבל משהו בתכניתו ביום ראשון או בפוסט, הגיב לי על זה בפוסט שלו על התכנית בפייסבוק:
תגובות