חוק ה-80% או: צאו לדרך עם מה שיש

אחת הבעיות הגדולות של פרפקציוניסטים, או אפילו מקצוענים ששואפים למצב הכי מושלם של היצירה שלהם לפני שהיא יוצאת, זה להבין מתי מגיעה הנקודה שבה השאיפה הזו הופכת למכשול שמונע מהם להתקדם ולהצליח. או לפעמים, יש קושי לזהות שההתעקשות על שלמות היא מסווה לפחד להוציא את היצירה לאור, הפחד מדחייה או פחדים אחרים אפשריים. הפתרון: חוק ה-80%, לצאת עם היצירה לאור כשהיא לפחות 80% מוכנה. לא מושלמת לכאורה. | מאת: שיר אלוני | 9.3.22

צילום לעטיפת הספר האוטוביוגרפי החדש שלי "טריגר". צילום: אלכס מורוזוב

אין משהו שאני מעריכה יותר מיוצרים ששואפים להגיע לתוצאה מוצלחת באמת, משקיעים את הזמן כדי להגיע לתוצאות איכותיות. אבל לפעמים ההערכה מתחלפת בתמיהה, כשאני רואה את היוצרים האלה מתאבססים על פרטים שבאמת, עצם ההתעסקות בהם מראה לי שזו כבר לא שאיפה לשלמות אלא פשוט פחד. יש לי חברה שאומרת לי שהיא לא מצליחה לכתוב פוסט לקידום השירות שלה כמורה למוזיקה, כי היא רוצה שהפוסט הזה ייצא מושלם. הגעתי איתה בשיחה להבנה, שהיא כבר רואה בעיני רוחה את האפשרות שהפוסט לא יצליח, לא יקבל תגובות, לא יהיה הדבר הגדול והמושלם שיביא לה המון לקוחות. ושאלתי היא: ומה בכך? זה פוסט. לא ניתוח מוח.

מעבר לזה, אני מאמינה שאף אחד לא נולד אחד כזה שבשניה שהוא כותב או מפרסם משהו, ישר הוא מקבל את כל התגובות והמעורבות. זה לוקח זמן ליצור ולמצוא את השפה שלך, להבין מה עובד ומה לא. ללמוד לפעמים גם מהניסיון של אחרים. גם במוזיקה, גם בכתיבה, גם בסטנדאפ- בכל סוג אמנות- העניין הוא ללכת על הטווח הארוך ולהבין שאנחנו נבנים ומשתפרים מפעם לפעם, מעוד התנסות ועוד אחת, אז למה לשים כל כך הרבה מטען וכובד על הפעם הראשונה שאתם מוציאים משהו לאור? זה לא חייב להיות מושלם. פשוט לא. זה כן חייב- להרגיש לכם מספיק טוב, מספיק מייצג אתכם ומה שבאתם להעביר.

הרבה פעמים מה שבעיניים המקצועיות שלנו נחשב ל-"עוד לא מוכן", בעיני אחרים שהם לרוב הקהל שלכם- זה מדהים ומטורף בלי עוד אובר מאמץ שתשימו על זה. בדרך כלל את המחמאה הזו של "זה מושלם" ניתן לאחרים, אבל יהיה לנו מאוד קשה לתת לעצמנו. את עצמנו אנחנו מבקרים יותר חמור מהמבקרים הכי חריפים. אז מה עושים? איך מתגברים על עצמנו ומוציאים את היצירה לאור ב-80%? -שואלים את עצמנו- מה חסר בשביל שהיצירה הזו באמת תהיה מוכנה לצאת לאור? האם זה דבר קריטי שעלול לפגום משמעותית באיכות היצירה או שאלה פרטים כל כך שוליים שאנחנו היחידים שזה מטריד אותם? -איך יודעים שאנחנו היחידים שזה מטריד אותם? מתייעצים עם אנשים שאנחנו מעריכים את דעתם המקצועית אבל גם אנשים נבחרים מקהל היעד שאמורים לשמוע ולאהוב את היצירה הזו. חשוב מאוד: לא להתנצל מראש, לא להסביר שום דבר מעבר לזה שזו יצירה שאתם כרגע עובדים עליה ועומדת לצאת לאור. לא להכניס להם לראש שאתם רוצים לשמוע ביקורת על העניין הזה של האם הם שומעים את הבעיה שמטרידה אתכם. ככל שתתנו להם לדבר- ככה תשמעו ותגלו אולי דברים יותר חשובים שהיצירה שלכם עושה או מה קורה לקהל שלכם כשהם מאזינים לזה. -לומדים את התגובות ומקבלים אותן באהבה. אל תזלזלו גם אם זה אדם שהוא לא מוזיקאי אבל הוא בקהל היעד ואומר לכם שזה שיר מעולה ומפרגן לכם, כנראה שזה באמת מה שהוא מרגיש. גם ההפך נכון- אם הוא מצביע על בעיה קריטית- כמו: לא שומעים מספיק את השירה, שימו לב לזה. -זוכרים שזה שוב, לא חיים ומוות- אבל כן יום אחד גם יומנו יגיע, אז כדאי שנתקדם ולא נהיה אלה שלקחו יותר מדי זמן להוציא לאור את היצירה שלהם שחיכתה להיות מושלמת. * הוצאתי השבוע לאור את הספר האוטוביוגרפי שלי "טריגר". הוא לא מושלם. אבל אני מרגישה שלמה להוציא אותו לאור. אני לא עושה לא יח"צ מהסיבה שאני מרגישה שזה ספר מאוד חשוף ואישי, מאוד מורכב ולא פשוט לקריאה. אבל אני שולחת אותו למי שמעוניינים לקרוא, בחינם ובתודה.