אפשר להגיד בזהירות שאני מבסוטה, בסך הכל.

אם שמים את החדשות הבלתי נסבלות בצד,
בסך הכל יש לי הרבה ממה להיות מבסוטה לאחרונה.
הלהקה שחלמתי ליצור, קורמת עור וגידים. 
ועוד עם הזדמנות בשבילי לחזור לתופף!

חשבתי על מודל שבו השירים שלי הם דווקא לא העיקר הפעם.
אלא ליצור מצב שבו לכל חברי הלהקה יש שירים ואנחנו גם יוצרים יחד. 
וגם עושים קאברים. 

כן, הכל עדיין ברוח ובקונספט של החלמה רגשית דרך היצירה ולהעצים ולתת אומץ.
אבל ליישם את האומץ גם בלתת לחברי הלהקה האחרים את הבמה,
לתמוך בשירים שלהם ולשחרר את עצמי מתפקיד המובילה. 
שאוכל, ממש כחלק מהמופע, לעבור לתפקידים אחרים, 
להביע את עצמי בעוד כלים ובמיוחד התופים שמאוד התגעגעתי אליהם. 

אז השבוע עשינו חזרה ראשונה, בחדר חזרות הגרוב בכפר מל"ל ליד הוד השרון
(הכי באמצע גיאוגרפית בין כולנו)
בשאיפה לעשות חזרה פעם בשבוע-שבועיים
ואינשאללה שנהיה מוכנים השנה לתת בראש בהופעות. 
ולפגוש אתכם.

***
עשיתי מנוי לחדר כושר קרוב לביתי ואני מתאמנת יפה. 
להיות חזקה ועם אנרגיות להופעות.

יש לי לקוח ייעוץ מהמם ואני פותחת את הדלת לזה שיהיו לי עוד. 

יש לי המון שירים בהפקה, לקראת סוף אוגוסט-תחילת ספטמבר ייצא
עוד סינגל, שעכשיו אני עובדת על ההשקה שלו. 

***
אבל אולי החדשות הכי מרעישות הן שאני מעזה לחלום על חופשה. 
ושזה ככל הנראה יקרה במהלך השבועיים הבאים. 
מה שאומר, שבשבועיים הבאים אני עושה חופשה מהמיוזלטר. 
ובשאיפה להעיף מהשולחן את כל מה שלא חייב לקרות בשבועיים האלה. 
(החזרות עם הלהקה הן מבחינת חלק מהחופשה, גם שיחות הייעוץ שייכנסו,
אז זה מבחינתי קורה לא משנה מה).

התכנון שלי לחופשה הזו הוא לעשות ROAD TRIP,
לבחור כל יום יעד אחר בארץ ולצאת אליו.
למקומות שמסקרנים אותי, לא בהכרח נעימים.
למשל, אני רוצה להגיע לניר עוז או כפר עזה. או לנובה. 
לראות ולהרגיש את הדברים בעיניים ובגוף ובלב. 

לטייל גם בצפון, דווקא באחת הערים הנטושות, כמו מטולה.

גם לעיר שנפגעה קשה מהסכסוך, כמו עכו. 

מרגיש לי, שזו אפילו חובה מוסרית, להיות שם. 
לתמוך גם אם זה בדרכי הצנועה, של להיות תיירת לרגע.
העסקים שם משוועים לזה, שכולנו נגיע ונהיה איתם. 

כן, זה הרעיון שלי לחופשה הזו. 
ואולי כן גם מה שאנשים נורמליים עושים בחופשות,
משאירה פתוח לאלוהים והיקום לשדך אותי לאנשים שיעזרו לי ליהנות מהחופש.
ואם אתם האנשים האלה, דברו אתי. בואו נהנה יחד.