נדידה

​

ככה קראתי לתיקייה בה אני מרכזת את התמונות למיוזלטר ובכלל לדברים.
כי זה המצב שלי, צריכה לשלוף גם לפעמים תוך כדי נסיעה מהפלאפון.
בעיקר הייתי השבוע אצל משפחתו של בעלי ביפו.

לעזור, לתמוך, לנקות, לעשות מהפכות כהרגלי בקודש.
זה גם היה לי מועיל בהתחשב שהרבה דברים גם ככה קרו לי באזור תל אביב:
ההופעה, הקלטות תופים באנובה, חתימת חוזה עם שוכרים חדשים למשרד,
ועוד רגעים שכן, שמחתי שאני לא צריכה להגיע או לדאוג איך חוזרת לחדרה.

מצד שני, געגועים לאלכס עצמו, שהחליט להישאר בבית ולנוח מהתקופה הזו. 

​

עברתי גם התקף חרדה לא קל, יום לפני ההופעה. 

יכול להיות שזו הצטברות של כל המתחים, גם מול החדשות על עוד חיילים שמתאבדים.
גם הלחץ להצליח, להיות טובה בהופעה, גם להיות טובה עבור חבריי ללהקה.

ההופעה הלכה טוב מאוד ברובה. שמחתי על כל מי שהגיעו. 

התרגשתי לנגן בס בשיר של פיקי ולנגן גיטרה לשיר של נועה.
מנועה התרגשתי במיוחד כי זו הייתה הפעם הראשונה שהיא שרה ככה שיר שלה על הבמה.
למרות שתקופת החזרות הייתה ארוכה ועברנו הרבה- מבחינתי הגשמנו כולנו חלום מקסים.
עכשיו רק להמשיך.

​