בישול איטי
 

השבוע קיבלתי החלטה די דרמטית מבחינתי:
לא להלחיץ את עצמי להוציא כבר את האלבום "ערווה" השלם בינואר.
נכון, כתבתי לתקשורת שזה כבר בינואר אבל מניחה שלאף אחד לא באמת איכפת.
לי, איכפת.
כי המשמעות היא שבמקום להלחיץ את עצמי להגיש ללייבל החודש את האלבום להוצאה,
אני בוחרת...
להוציא את האלבום בנובמבר הבא, לקראת סיכומי השנה הבאה.
החלטה אסטרטגית.

הריווח הזה, יאפשר לי:
*יותר זמן לעבוד על השירים, לשייף, להעשיר.
*כל סוף חודש יהיה לי סינגל אחר מוכן מתוך האלבום
ועם תכנון מדויק מתי להוציא איזה שיר.
*זה אומר שחודש לפני אני מגישה ללייבל
ועוד חודש לפני ההגשה, עושה שוב תיקונים/סגירת הפקה ובנייה של השיווק. 

*יהיה לי יותר זמן לתת יחס אישי לכל שיר, יח"צ עמוק יותר.
*זה יאפשר לי יותר זמן לעבוד ולהכין את האלבום הבא אחריו, "גרעין".

אני גם לומדת, במיוחד מהסדנה שעושים לי חבריי ללהקת קומונה,
שהרצון שלי לסגור דברים מהר, מונע ממני לחפור ולהעמיק ולגלות
עוד מהלך אקורדים, עוד רעיון, עוד תיאום חשוב בינינו. 
אמנם נכון שזה אומר שאני יעילה ומתקדמת,
אבל זה גם פוגם באיכויות שאני באמת יכולה להגיע אליהן. 
כמו פיצול קשב אינסופי. 

זה בא לי מהמקום הפרדוקסלי שאני מפחדת למות לפני שהספקתי להוציא הכל.
ואת זה אמרה לכם הבחורה שמתמודדת עם אובדנות.

גם המוות במיוחד של הוריי, הטעין אותי במין אטרף,
להספיק הכל לפני שהמוות לוקח אותי. 

*
ואגב מוות 1:
אדם אחד שהכרתי, אריק שגב ז"ל
נפטר השבוע לאחר שנים ארוכות של מחלה.

הוא יצר המון למרות המחלה וסביר להניח שנתקלתם בבדיחות שלו,
בתסריטים בטלוויזיה ובסטנדאפ.
לצערי, לא היינו מיודדים. אולי אפילו להיפך.
אבל הוא השאיר עליי רושם כאדם עם המון יושרה נדירה,
בנאדם שמזהה בולשיט מקילומטרים.
גם אם הוא בחר לחשוב שאני הבולשיט הזה. לצערי.
קוואמי הקדיש לו תכנית של 3 שעות מרגשת מאוד.

​

*
ואגב מוות 2:
בעלי אלכס חושד שאולי יש לו סרטן. 
ואני יחד אתו בזה. יהיו בדיקות, נבין מה האמת.
אני מעדיפה לחגוג את העובדה
שאנחנו כבר 10 שנים ביחד בדצמבר הזה. 
ויש לו יומולדת ב-17.12. 
רק שלא ימות לי, רק שלא ימות לי, רק שלא ימות לי...
כתבתי את זה בקול רם? אופס.