האומץ להיות נאמנים לעצמנו, טיפ להעשרת היצירה והמון מוזיקה חדשה, המיוזלטר ליום 6.8.25
- שיר אלוני
- לפני 7 ימים
- זמן קריאה 6 דקות
אם זה מרגיש לך שהגיע הזמן לקדם את השירים שלך,
שייצאו מהמגירה אל העולם,
אני מזמינה אותך לתהליך ליווי אישי, אחד על אחד,
לעזור לך בעדינות לתת לפחדים יד,
ללמוד לעבוד יחד איתם,
לחשוף את האוצרות והמתנות שיש בך ואת היצירה שלך.
עוזרת בביטוי על הבמה, בכתיבה והלחנה,
איסוף שירים למופע או אלבום, חידוד הפקות ועוד.
וגם...איזה כיף לקבל כזה פידבק מלקוח חדש שהיה אצלי אתמול!...
זה יהיה גרידי מצדי לומר שאני רוצה לעזור לעוד אמנים מרגשים כאלה?
יכולה להכיל עוד 5-6 מהממים ומהממות כאלה בכיף.
אז אם גם אליך זה מדבר מה שהוא קיבל ממני,
ובא לך לתפוס מקום אצלי ביומן ובלב,
זה הזמן לתאם אתי.
המבצע רק למנויי המיוזלטר:
100 ש"ח לשעת פגישה במקום 150 ש"ח,
על הפגישה השנייה.
ולמה דווקא בשנייה? כי אני רוצה לפנק את מי שיחליטו לעשות צעד אמיץ,
להיות מחויבים לעצמם ולעשות אתי דרך.
הוצאתי לאור השבוע את השיר "איכה" מתוך האלבום הרביעי "ערווה". שיר שחיברתי מתוך נבואות זעם של כמה וכמה נביאים, הוספתי קצת משלי. למסר שהוא לכאן ועכשיו.
מעין נבואת זעם שאולי הייתה יכולה להיות אם היו לנו נביאים כמו בימי התנ"ך.
המשך לקו הכללי של האלבום, שירים שמתעסקים עם טקסטים דתיים, או קאנוניים בדרך כלשהי,
ועונים להם בדרך שלי.
שימו לב! בשבוע שעבר הוצאתי את המיוזלטר בלי הקליפ שנוצר בחמישי בערב... אז הנה הקליפ!
תבחרו חבר או חברה,
תקליטו שיר או משהו יצירתי מהלב,
ותשלחו להם עם הקדשה אישית.
חלק ממה שנותן לי השראה
זה דווקא להתעסק באמנויות שאינן מוזיקה.
לאחרונה נרשמתי לקורס רישום.
אחת ההשראות שקיבלתי משיעור על ציור סקיצות,
זה על הרעיון של "קו מחפש",
ליצור את המסגרת לציור וקווים לא מחייבים בתור התחלה.
ולגשת ככה גם ליצירת השירים.
אז הטיפ הוא: נסו גם תוכן ואמנויות שונות מהיצירה שלכם.
ככה זה יעשיר לכם את הפלטה של הצבעים
וייתן לכם רעיונות לשיפור היצירה שלכם.
תגידו שלום למגזין מוזיקה חדש, "ג'וזי", פרי ידיו של שרון מולדאבי,
בהשתתפותם של שדרנים ומשפיעני מוזיקה שכיף לקרוא אותם בפייסבוק, כמו י. קוטנר, ד. פרץ, ק. וואמי ואחרים, אבל בפיד הכללי הם סוג של נעלמים, אז הנה עכשיו הם מרוכזים יפה. מודה- שקצת מוזר לי המיתוג באנגלית אבל אולי זה כך כי הם שואפים לשליטה עולמית. בינתיים התוכן רובו בעברית. ואולי גם אני אזכה להצטרף לפאנל הכותבים. סטיי טיונד. כאן קוראים את הדברים היפים של קוואמי.
***
הקשר בין חרדה לשירה לינק לצפייה
***
וגם- על החרדה דווקא כמנוע ליצירה. לינק לצפייה
***
מה ג'ון לנון ענה למעריץ שהיה בטוח שהוא כתב את כל השירים עליו. לינק לצפייה *** ההשפעה של הסטייל שלכם על המוזיקה והמותג שלכם לינק לצפייה ***
10 כלים חינמיים ומגניבים למוזיקאים לינק לצפייה ***
איך יכול להיות שלהקות ואמנים ותיקים מוכרים עדיין ובענק, ויותר מאמנים חדשים? לינק לצפייה *** איך דווקא להקת הפופ הצ'יזית מהסבנטיז האוזמונדז, הגיעו למצב שהם יוצרים אלבום שענקי רוק ומטאל מעריצים? לינק לצפייה
*** איך עושים אקורד מאוד מיוחד שמוסיף שמחה? אמיר פרידמן מלמד לינק לצפייה *** שירים שמשתמשים בסולם מינור הרמוני
סינגלים:
הפטריקים- להיות נמר
פרויקט של דודי לוי היקר, שיר חמוד, קליפ מושך תשומת לב בכיכובו של שמואל וילוז'ני שעושה חיקוי יפה לכריסטופר ווקן מהקליפ של פאטבוי סלים... סופר גרופ של אמנים מהממים, ביניהם:אור אדרי, לירון עמרם ואייל שכטר מאבטיפוס.
הילה רוח- תביאו יותר
שיר מאוד אמיתי וחזק על מה שאנחנו עוברים, אינספור אסונות, אבל עם המון כשרון, יצירתיות וקליפ מפתיע שיצרו סטודנטים מהמחלקה לתקשורת חזותית בבצלאל.
עמנואל- אלנבי
שיר אפל ומרקיד, הביט מזכיר קצת שירי דאנס מתחילת שנות התשעים,
טקסט טוב, יוצרת מעניינת.
ענת מושקובסקי- שיר גדול
איכותית, מרגיעה, מזכירה דברים של מתי כספי,
טקסט שהוא בול מסר של עידוד
וחיפוש הרגשות שלנו דרך היצירה.
שיר שמרגיש שיהיה על זמני אם יתנו לו צ'אנס.
אלבומים:
וואלה לא יודע- הסיוט של השכונה סקא פאנק לפנים
טקסטים מצחיקים וכיף.
צוף/זוהר/ענבל- לשה קסומות שאין לתאר.
העתיד של המוזיקה בישראל.
הבית ואני- שירה אל עמי
אלבום נעים ומרגיע,
במיוחד “גשם דמיוני” שאהבתי
גאיה קלם- ערומים על הגשר
אווירה אפלה
אבל גם מחבקת.
פוקוס על אומץ
נתקלתי בכמה סרטונים של מנכ"לים מקצועיים כאלה שאוהבים לתת טיפים, שכל אחד מהם אמר משהו בסגנון של- לבחור דבר אחד להתפקס עליו בעדיפות עליונה, שברגע שהשגת אותו, עוד מטרות אחרות מסתדרות מאליהן.
אז עשיתי לעצמי את התרגיל הזה.
חיפשתי פוקוס באמת עמוק, מעורר השראה, מהלב.
שאלתי את עצמי: מה הפידבק שהכי ריגש אותי לשמוע,
מלקוחות הייעוץ, ממאזינים של המוזיקה שלי, מחברים ומשפחה?
מה הערך הכי חשוב שאני מעניקה דרך כל מה שאני עושה?
עד היום התשובה הייתה שהדגל שלי הוא החלמה דרך יצירה.
וזה חשוב, אבל לא באמת ממצה.
השבוע סוף סוף הבנתי מה הדבר.
המשותף, לכל הפידבקים, לכל מה שאני עושה,
שכולם הצביעו על האומץ שלי.
האומץ לשים את האמת והרגשות שלי על השולחן.
האומץ שהענקתי ללקוחות שלי להוציא את היצירה החוצה.
האומץ ליצור שירים עמוקים, מהלב, בועטים, גם אם אינם להיטים.
זה דורש אומץ להיות מי שאנחנו ולאהוב את עצמנו גם כשלא כולם אוהבים אותנו.
הבנתי, שבעצם זה המרכיב, שנדרש כדי להצליח בתהליך של החלמה דרך יצירה.
זה דורש אומץ להיות מוכנים לומר מה יושב על הלב ולהתמודד עם זה.
זה דורש אומץ, בפעם הראשונה, לעלות לבמה כלשהי.
זה דורש אומץ להודות שלא קל לי ואני צריך או צריכה עזרה.
נזכרתי גם בסשן של קבוצת מדיטציה אי שם בסוף עשור האלפיימז,
שבמהלכו עלתה דמותו של אחי אורי ז"ל,
והוא אמר לי את המילה "אומץ". פשוט ככה.
ועכשיו כשאני עושה את החיבור הזה וכותבת לכם על זה, עולות לי דמעות.
כי אז, לא באמת הבנתי מה הוא אומר בזה.
בפני עצמי, הרגשתי מספיק אמיצה,
בעצם זה שאני בוחרת להמשיך לחיות למרות כל מה שעברתי.
רק עכשיו, אחרי כל הדרך,
אני מבינה שזה מה שאני רוצה לתת-
דרך התוכן שלי, דרך המוזיקה, דרך המוצרים והייעוצים, הכל.
אומץ.
***
זה דרש ממני אומץ לצאת עם שיר כמו "איכה" השבוע,
בידיעה ובבירור, שלא כל התגובות יהיו נעימות ומחבקות.
כי זה שיר ששם מראה לא פשוטה על החברה שלנו.
וכן, היה קשה לקבל בפרטי וגם קצת ציבורית, תגובות קשות.
ודווקא- לשוחח איתם, עד שמיציתי,
אבל כן, לתת צ'אנס לדיון
גם עם מי שלא בהכרח מבינים או מסכימים אתי.
כמו שאמרתי לאחד מהם משפט תלמודי ידוע:
"אין סכין מתחדדת אלא בירך רעותה".
אנחנו משתפרים דווקא בזכות הדיון, ההתנגשות ואי ההסכמה.
אז אין סיבה להסכים למנטרות של אחדות מזויפת פופוליסטית.
אלא, לכבד גם את הדעות ההפוכות, להבין מאיפה הם באים,
ולשמור על נאמנות גם למקום ולעמדה שלך.
בשבילי, לומר את זה- זה מהפכני,
יחסית לילדה פוסט טראומטית שפיתחה מנגנון
של ריצוי והתאמה לאיפה שאני נמצאת כדי שלא יזרקו אותי.
*** ומילה על "סערת האמנים" סביב העצומה שחתמו עליה (למי שלא יודעים אפשר לראות בסרטון). זה דורש אומץ לשים את השם שלך על עצומה פוליטית שצפויה להיות לא פופולרית, ועוד כזו שעלולה לעלות בחרם ופגיעה כלכלית. כי לא יזמינו אותך להופעות. אחרי שנים שאמנים מעטים העזו להשמיע קול, זה משמח שיש כזו התאגדות בכלל. מה שמצער בעיניי בתמונה הזו, זו ההתקפלות של אמנים שכנראה לא קראו את העצומה עד הסוף. וזה יהיה לתת להם הנחה, כי כנראה ההתקפלות הגיעה אחרי שמוסדות ציבור אמרו להם שלא יזמינו אותם להופעה בגלל העצומה הזו. מה העמדה שלי לגבי זה? ועוד אחרי רגע אנטישמי שחויתי השבוע... יש לנו כעם, תדמית חיצונית ופנימית שכעת נמצאת במערבולת. אנחנו רוצים וצריכים להגן על הבית היחיד שיש לנו בעולם, בוודאי בהתחשב בכך שהרבה מהביקורת בעולם נגועה באנטישמיות וצבועה לאללה. עד תחילת שנות התשעים, החזקנו את הערכים
של עם שוחר שלום וידינו מושטות לשכנינו.
של טוהר הנשק ודגל שחור על פקודות בלתי חוקיות בעליל.
של עם שעבר את השואה ולכן- לעולם לא יעשה זאת לעם אחר.
כשכל הערכים האלה מתנגשים בעוצמה עם אירוע כמו השביעי באוקטובר
והשנאה האיומה אלינו בעולם,
והרצון להגן על גבולותינו מפני עוד אירוע כזה,
הבית רועד. וכך גם הנשמה היהודית שניסתה ליצור את הבית הזה.
הדבר האמיץ כאן,
ידרוש מאיתנו להציב גבול לשנאה העולמית
מבלי להציב מסכה מזויפת- אלא להיות כנים ואמיתיים.
גם בינינו לבין עצמנו וגם עם העולם.
לעדכן את הערכים, מבלי לאבד אותם לגמרי.
אנחנו עם שוחר שלום- כל עוד נשמרת זכותנו לבית היחיד שיש לנו. לא בכל מחיר.
יש משמעות וחשיבות עצומה לטוהר הנשק
אבל לא מול ארגון מפלצתי שעשה לנו 7 באוקטובר. כן מול מי שחפים מפשע.
וכן, זה לא קל בשטח לעשות את ההפרדה, אבל אני מאמינה שהצבא שלנו עושה כל מאמץ להצליח בזה.
לצערי, אני לא מאמינה שהממשלה עושה את ההפרדה הזו. ולכן עלינו להתנגד לה.
וגם, להזכיר בחמלה ובאהבה לחיילים שלנו, את הערכים, גם כשאלה נעלמים באפלת הקרב.
עברנו את השואה, אנחנו מסרבים לממשלה שרוצה לעשות פעולות לא לגיטימיות,
אבל אנחנו גם נפסיק לפחד ממה שהאנטישמים בחוץ חושבים עלינו כי נגמר עידן הריצוי.
סליחה, זה היה ארוך, אבל מרגיש לי חשוב. תודה שקראתם, אם קראתם.
***
המיוזלטר מגיע אליכם ונוצר עם המון השקעה, אהבה ומחשבה, לגמרי בחינם.
מאוד יעזור אם תהדהדו אותו, תשתפו
ואם בא לכם לעזור לי להמשיך-
אודה לתמיכתכם בביט/ פייבוקס 054-4873248
או
בהעברה בנקאית ל:
בנק מזרחי טפחות 20
סניף עתיד 571
חשבון 121759
תודה רבה מכל הלב!
מוזמנים להגיב לי למייל shiralony@gmail.com ואפשר גם בווטספ מהלינק כאן
Comments