נכנעתי לקסמיו של הפרומפטר, לא בהכרח של צ'אט ג'יפיטי, גם את ג'מיני (בארד לשעבר) אני מחבבת וטרם ניסיתי את קלוד שיש מי שנשבעים בו. המקום שבו...

לבני הדור שלי ודורות מוקדמים יותר, הגישה למוזיקה חדשה עברה המון גלגולים, בטח בארבעים השנים האחרונות. המון פורמטים ודרכי צריכה צצו ונעלמו, עם הפריחה של האינטרנט וההתפתחויות הטכנולוגיות.  כיום נדמה שהסטרימינג שולט בין האפשרויות של צריכת מוזיקה ובראש נמצאת ספוטיפיי, שקשה להאמין אבל לא הייתה קיימת בכלל לפני עשור וחצי, שלא לדבר על השנה שבה היא באמת הפכה לאופציה המיידית להאזנה (במאמר זה לא אתייחס להופעות חיות, לייב סשנים ופוסטים בסושיאל מדיה- אלא למוצר הצריכה של מוזיקה- סינגלים או

למי שיאזינו לסינגל אחרי שכבר שמעו ממני שירים בעבר, זו הולכת להיות הפתעה.  כי הסינגל הזה מאוד מאוד שונה מכל מה שהוצאתי עד היום, מעין ניסוי.  האם ואיך אני יכולה לשלב יותר אלקטרוניקה/דיסקו/פ’אנק במוזיקה שלי.  הגרסאות הראשונות שיצאו לשיר היו אקוסטיות יותר, במקסימום גרסת ההופעה החיה עם להקת הכותרות בבית היוצר (מה שיצא באלבום הלייב). רועי בן אורי, ששמע את השיר, הגה את הרעיון לקחת את השיר לכיוון שיש בו המון סינת’ים, להפיק את הכל לכיוון הזה. ויחד עם המפיק הקבוע שלי אורי ורטהיים התמונ

לקראת ההשקה של היומן שייחגג מחר במסיבה סופר כיפית בבית המהמם של ההוצאה לאור, (שישי 20.9 ב-12:00, קוממיות 11 הרצליה), אני רוצה קצת לספר לכם על היומן, על התהליך ליצור אותו ומה יש בו בשבילכם. לשנה יצירתית וג’וסית. אחד הדברים שהכי מסקרנים אותי אלה דרכים והרגלים יומיומיים שיכולים לשפר את היכולת שלי לקום אנרגטית בבוקר, להתגבר על הדיכאון והפוסט טראומה שלי, למצוא את הכוחות ליום חדש. אני תמיד מנסה עוד שיטה, עוד הרגל, רואה מה טוב לי ומשפרת. אחד הדברים שעושים לי טוב, אפילו יותר מכתיבה ח

גם לקליפים רשמיים וגם לתוכן הסושיאל. למה זה חשוב? א. כשמישהו לא יכול להאזין בקול רם, למשל במשרד או ברכבת, יש את הכתוביות. ב. הנגשה למי...

על תובנת השבוע- “להרשות לעצמנו לשחק”- שהתחדדה בעקבות הסשן האישי שעשיתי עם נועה פרידמן היקרה, כוכבת תמונת השער | על הדברים הפסיכיים שמתקדמים מאחורי הקלעים | הזמנה מחודדת לתקשורת בינינו אחרי כל השינויים שאני עוברת. זה כל כך חשוב לאפשר לעצמנו לשחק, כמו ילדים שמונחת מולם קופסת הצבעים והם יכולים לצייר כל מה שבא להם על הדף, וכך- לנתק את המלל שעושה לנו רעש בראש, להסתכל על החיים והעשייה יותר בפשטות וישירות, עם בטחון עצמי שמגיע מהתמימות השלמה- שהכל בסדר, ככה גם ליצור, לנגן ולהיות על ה

השבוע נפרדתי מהטייטל של “יועצת ליוצרים” ואני מתמקדת מהיום בהיותי  “מוזיקאית בדרך להחלמה”. המיקוד הזה הוא מכמה סיבות וחשוב לי להסביר לכם...

תובנה מהדרך שלי כמוזיקאית בדרך להחלמה היום קיבלתי הכרה מחודשת במצב שלי, אבחנה מדויקת. פוסט טראומית עם תעודות. זאת כדי שאוכל לקבל תמיכה מסל שיקום של ביטוח לאומי. זו לא בושה לקבל תמיכה, לדבר על ההתמודדות ולקבל את הסיוע הנדרש. אם משהו מרגיש לכם לא תקין, בקשו עזרה. בשבילי, השקט הנפשי של קבלת תמיכה מביטוח לאומי עוזר ממש ליצירה, כי אני הרבה פחות לחוצה על להתפרנס כשיש לי קצבה שתומכת בי. רמות הסטרס יורדות ואני יכולה ליצור הרבה יותר בקלות.

בין הבמה הפתוחה לזכרו של אחי ביום שני, להופעת הרחוב ביום חמישי  ושיחות אישיות שהיו לי עם חלק מכם, שיחות קפה או שיחות של הדרך,  הבנתי משהו ממש חשוב. אני רואה יותר ויותר איך עצם העשייה הזו, של להרים במה פתוחה, של לעשות אתכם פגישות אישיות של יצירה, של לצאת להופיע, זה ההבדל בין להיות בדיכאון לבין לצאת מזה . כי עצם זה שיש לי משהו ביומן, שאני הולכת להיפגש איתכם, שאני הולכת לשיר עבורכם, זה מרים אותי. ואני רואה, גם איך זה מרים אתכם- לא רק לשמוע אותי שרה, אלא המפגש, ההזדמנות להשמיע את

פגישה השבוע עם המפיק הענק חיים שמש, שגרמה לי לחשוב על הרצון האמיתי שלי, שיחת ייעוץ ללקוחה שעשתה פריצת דרך ביכולת שלה להיות בחמלה לשלב שבו היא נמצאת, שיחה עם לקוח פוטנציאלי שהראתה לי שיותר איכפת לו להשיג עוקבים מאשר להבין מי הוא כיוצר... “להיות מרוצה ולא רק מרצה”- זו תובנה שאני מודה- עדיין לא קל לי ליישם, אבל אני מנסה:  *להיות בקשב למה שאני רוצה לעשות- ולא למה שהחברה מצפה ממני לעשות. *ליצור את התוכן שאני רוצה ולא את התוכן שאני מקווה שאנשים יאהבו ויעקבו אחריו.  *לא להסכים לדברי