ורד מושקובסקי- "לא רואה ממטר" במרכז עינב

רשמים מהופעת הבכורה עם שירים וקטעי קישור העוסקים בהתמודדות של מושקובסקי עם קוצר הראייה והתקשורת עם הסביבה. מאת: שיר אלוני

(נגנים ואורחים: ורד מושקובסקי שירה ופסנתר. יונתן הרינגמן על דיג'יי וקלידים. 

אלדד בר גיורא על גיטרה. אביב פק שירה וגיטרה. עופר מושקובסקי -שירה).

הערב הזה הוא הגשמת חלום עבור מושקובסקי. המופע מתחיל עם מצגת שמופיעות בה אמירות לא רגישות שאנשים לפעמים אומרים על הנכות השקופה של בעיית הראייה. בס סינת' מרעיד את החלל ועמו צלילים אלקטרוניים גבוהים שמתווספים. 

מושקובסקי יושבת על יד הפסנתר. 

הנגינה של הרינגמן מזכירה לרגעים שירים של סטיבי וונדר בתפקיד המנוגן על קלידי הנורד. יש כאן משהו שנשמע סבנטיזי וחם.

https://video.wixstatic.com/video/a12824_b93183416ee84a418c12ea26ea01f4c9/480p/mp4/file.mp4

ורד מספרת על פועלה כעו"ד המסייעת לבעלי מוגבלויות כמו נכי צה"ל ועוד סוגיות חשובות לנכים. 

 היא משתפת שהמוזה קרתה גם תוך כדי גידול הילדה. התרגשות ועיסוק בעבודה. להצליח להגיד את האמת שלה לסביבה. 

על התחושות שלה מול החוויה של נכות שקופה. 

דואטים מרגשים עם אביב פק שמפליאה בקול צלול ובהיר. "דרוש ריפוי" הוא ממש להיט ומרים את הקהל. 

https://video.wixstatic.com/video/a12824_b50df32e381d4faf8d35f190a734f307/480p/mp4/file.mp4

עופר מושקובסקי אחיה עולה אחר כך לבמה לדואט משותף.

הקול של ורד מלא עוצמה, מאוד מלא סול ורגעים שנעים בין ג'אזיות לקברט ואפילו ארנ'בי. קצת מזכירה לי את קרולינה. 

לקראת סוף ההופעה מחולקות מסכות עיניים ממשי לקהל, כדי להמחיש לקהל את היתרונות של קוצר הראייה לצד החסרונות. "עם קצת מודעות אפשר להפוך המון אנשים מסביבנו לפחות מוגבלים" זה מסר מבורך מאוד. 

אני בוחרת להניח את המסכה על עיניי כדי לחוות. ואז קולטת קול שונה. זה קולה של אביב פק! (טוב נו הצצתי) קאבר לשיר של אלון אולארצ'יק "נערה במשקפיים". תכל'ס גם לעצום עיניים היה עושה את הטריק. 

בדברי הסיכום והתודות שלה היא מודה לבעלי המוגבלויות על שהם עוזרים לה דרך זה שהם נעזרים בה, זה עוזר לה להרגיש שגם היא מחלימה. 

בשיר האחרון היא נעזרת באחיה להפעיל את הקהל לשיר ביחד משפט חוזר "אתה על רכבת הרים, באיזה קרון מתיישבים". ואז ורד מרחפת מעל כל זה עם הקול שלה. והקהל שר. זה מקסים. 

יש המון השקעה בהעברת המסר של הקושי עם המוגבלות של קוצר הראייה והמחשת הקושי הזה בדרכים שונות. זו הופעת בכורה מאוד מאוד מוצלחת. 

אבל, נראה שגם אם לא הייתה התזכורת בקטעי הקישור על קוצר הראייה, זה פשוט היה מופע של שירים מאוד טובים, שלהם ספציפית אין ממש קשר לנושא ההתמודדות עם הנכות. פשוט שירים טובים בפני עצמם. 

***

בהערת אגב, שאינה ממש אגב, אגיד שלידי ישבו שתי אחיות שנראו מוטרדות מהאורות הרבים והחזקים, אחת מהן הפכה חיוורת מרגע לרגע וכיסתה את עצמה, למרות התחנונים של האחות השניה אל הצוות באולם, אורות המופע המשיכו כרגיל למרות שניתן היה להתחשב ולעצור אותם ולו בשביל מסר הרגישות לנכויות שונות. 

מה שהתחולל עבור אחותה שישבה לידה עם סיום המופע, הוא התקף פרכוס דמוי אפילפטי שגרם לה להיות ממש במצב של כמעט חנק מהיות ראשה תקוע בין הכיסאות. נשארתי עד הסוף של ההתקף לעזור ולוודא שהכל בסדר (במצבים כאלה לא צריך להזמין אמבולנס אבל חשוב לווודא דרכי אוויר ושבהתעוררות לא תהיה פגיעה מחפצים. לכך דאגתי וגם אנשי הצוות של המקום). החלה שיחה לא פשוטה בין האחות העוזרת לצוות על חוסר תשומת הלב לכך שהיא ניסתה לבדוק מראש שהמופע ללא אורות שעלולים לגרום להתקף. יש מה לומר כאן על אחריות לשני הצדדים לוודא ולהתמודד עם הרגישויות הקיימות.

רק כשההתקף חלף והכל נרגע יכולתי להרגיש בנוח ללכת הביתה. האולם נותר ריק. חבל שזה קרה, מבאס אותי לצרף את זה לכתבה על הופעת בכורה מרשימה מאוד, אבל זה נראה לי חשוב במיוחד בהקשר של המסר של המופע, לא דבר שאפשר להתעלם ממנו. לתכנים נוספים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם להצטרפות כחברים באתר