על תובנת השבוע- “להרשות לעצמנו לשחק”- שהתחדדה בעקבות הסשן האישי שעשיתי עם נועה פרידמן היקרה, כוכבת תמונת השער | על הדברים הפסיכיים שמתקדמים מאחורי הקלעים | הזמנה מחודדת לתקשורת בינינו אחרי כל השינויים שאני עוברת. זה כל כך חשוב לאפשר לעצמנו לשחק, כמו ילדים שמונחת מולם קופסת הצבעים והם יכולים לצייר כל מה שבא להם על הדף, וכך- לנתק את המלל שעושה לנו רעש בראש, להסתכל על החיים והעשייה יותר בפשטות וישירות, עם בטחון עצמי שמגיע מהתמימות השלמה- שהכל בסדר, ככה גם ליצור, לנגן ולהיות על ה

השבוע נפרדתי מהטייטל של “יועצת ליוצרים” ואני מתמקדת מהיום בהיותי “מוזיקאית בדרך להחלמה”. המיקוד הזה הוא מכמה סיבות וחשוב לי להסביר לכם...

תובנה מהדרך שלי כמוזיקאית בדרך להחלמה היום קיבלתי הכרה מחודשת במצב שלי, אבחנה מדויקת. פוסט טראומית עם תעודות. זאת כדי שאוכל לקבל תמיכה מסל שיקום של ביטוח לאומי. זו לא בושה לקבל תמיכה, לדבר על ההתמודדות ולקבל את הסיוע הנדרש. אם משהו מרגיש לכם לא תקין, בקשו עזרה. בשבילי, השקט הנפשי של קבלת תמיכה מביטוח לאומי עוזר ממש ליצירה, כי אני הרבה פחות לחוצה על להתפרנס כשיש לי קצבה שתומכת בי. רמות הסטרס יורדות ואני יכולה ליצור הרבה יותר בקלות.

בין הבמה הפתוחה לזכרו של אחי ביום שני, להופעת הרחוב ביום חמישי ושיחות אישיות שהיו לי עם חלק מכם, שיחות קפה או שיחות של הדרך, הבנתי משהו ממש חשוב. אני רואה יותר ויותר איך עצם העשייה הזו, של להרים במה פתוחה, של לעשות אתכם פגישות אישיות של יצירה, של לצאת להופיע, זה ההבדל בין להיות בדיכאון לבין לצאת מזה . כי עצם זה שיש לי משהו ביומן, שאני הולכת להיפגש איתכם, שאני הולכת לשיר עבורכם, זה מרים אותי. ואני רואה, גם איך זה מרים אתכם- לא רק לשמוע אותי שרה, אלא המפגש, ההזדמנות להשמיע את

פגישה השבוע עם המפיק הענק חיים שמש, שגרמה לי לחשוב על הרצון האמיתי שלי, שיחת ייעוץ ללקוחה שעשתה פריצת דרך ביכולת שלה להיות בחמלה לשלב שבו היא נמצאת, שיחה עם לקוח פוטנציאלי שהראתה לי שיותר איכפת לו להשיג עוקבים מאשר להבין מי הוא כיוצר... “להיות מרוצה ולא רק מרצה”- זו תובנה שאני מודה- עדיין לא קל לי ליישם, אבל אני מנסה: *להיות בקשב למה שאני רוצה לעשות- ולא למה שהחברה מצפה ממני לעשות. *ליצור את התוכן שאני רוצה ולא את התוכן שאני מקווה שאנשים יאהבו ויעקבו אחריו. *לא להסכים לדברי

לולא החלומות היצירתיים שלי, לא הייתי מצליחה לקום מכל הטרגדיות שעברתי. החלימה היא גם קריטית להיותנו יוצרים פוריים. אז איך אני עושה את הלוליינות הנדרשת הזו, בין החלומות והאינסוף, לבין העולם הפרקטי שדורש ממני להיות אחראית למסגרות הקיימות? #החלמה #החלמהרגשית #יועצתליוצרים #מוזיקה #טראומה ספציפית היום, יום חמישי, אני מודה שאני כותבת את הדברים קצת כבויה ומותשת. לא היה לי קל להרים את עצמי בכלל להצליח להתחיל לעבוד על המיוזלטר. קשה לי עם הצורך הזה, להוכיח לעצמי ולאחרים, שאני מסוגלת לה

אומרים המון אנשים, להיות בנוכחות, לאנשים שעברו טראומות זה לא קל בכלל כי המוח תופס אותנו המון פעמים, למחשבות לא רצויות. אז היכולת להיות כאן ועכשיו, להתחבר למה שקורה ולהיתפס על זה בכל הכוח, עוזר גם ליצירתיות וגם להחלמה. לזכור שאנחנו כאן, לא בעבר, אלא בהווה. ואם כבר להיות בהווה אז עם מילקשייק מושחת ביד וחברה טובה מולך. / מאת: שיר אלוני, מתוך המיוזלטר 8.8.24 אני מדברת אתכם על נוכחות כשכרגע כותרות העיתונים ממשיכות להפחיד מפני מתקפה איראנית צפויה, בלי שממש קורה משהו. בעיניי חלק מהח

צריכים לתפקד, להתקדם ולנוע גם עם הכאב. אבל מה עושים כשהכאב לא מניח לנו? כשהכאב ממש מפריע לתפקוד וכבר בלתי נסבל? כדאי, לעצור, לשאול שאלות, לח

כשאני יוצאת להופעה חיה במקום רחוק בארץ, הרבה פעמים זה מסע אל הלא נודע, משהו מפתיע כמעט תמיד קורה. השבוע ההופעה במודיעין הייתה הפתעה מעולה ומרגשת. אבל גם, מאתגרת. ותכף תבינו למה. על הבמה עם יוסי מארגון "קול נפשי", בשיחה עם הקהל על המופע, שיחה שיצרה מרחב בטוח לביטויים חשובים. אחד ממנגנוני ההישרדות ש(עלולים) להיות פעילים מאוד חזק אצל פוסט טראומטיים, זו הנטייה להיות על טורבו, “פורמולה 1”, לא לעצור לרגע ולנוח. הקושי להוריד את הנשקים, יהיו אלו אשר יהיו. השבוע אחרי ההופעה, התארחתי

לקראת יציאתו לאור של הסינגל, אני רוצה לשתף אתכם את התהליך של יצירת השיר, בתקווה שמשהו מזה יהיה לכם להשראה ליצירת שירים עמוקים משלכם | מאת: שיר אלוני השיר נולד מתוך רגש של סולידריות והזדהות עם חברה ולקוחה שעושה איתי את התהליך של "הדרך", שעברה כמוני טראומות בילדות, הרצון לומר לה שאני איתה ושיש לה מרחב בטוח להבעת הרגשות שלה, להרגיש עד הסוף ולהשתחרר מהמועקה שמלווה אותה כל חייה. הרעיון המילולי הראשוני שעלה לי היה "תני לגשם לרדת", והתחלתי לחקור את הרעיון הזה . מה יש בביטוי הזה שמצ