אגדה מוזרה: איך נולד קליפ חדש לזכרו של סמ"ר מקסים אנטיס ז"ל שנפל לפני כחודש בדרום לבנון

הדרך שעבר השיר "אגדה מוזרה", במקור של ויקטור צוי ולהקת קינו, כמעט 40 שנה לאחר צאתו לאור, משיר רוק רוסי מחאתי לקליפ הנצחה לחייל בישראל, מקסים אנטיס ז"ל, שנפל בדרום לבנון | מאת: שיר אלוני

סמ"ר מקסים אנטיס ז"ל (צילום: TsikyG).

השבוע ראיתי שמישהו רכש מהאתר שלי את השיר "אגדה מוזרה", מאלבום הבכורה "בר" (2017). הייתי מופתעת לראות את הרכישה במייל, כי זה שיר מאלבום הבכורה שלי ואחד שלא קיבל הרבה תשומת לב בזמן הוצאתו לאור ולא פרסמתי אותו לאחרונה. אז מהסקרנות, שאלתי את הבחור שרכש, מיכאל, מה הוביל אותו דווקא לשיר הזה.

הוא שיתף אותי בכנות: "חיפשתי שיר להנצחת חלל, בן המשפחה מקסים אנטיס, שנפל בקרב בדרום לבנון לפני שבועיים. רציתי להכין קליפ קצר עם תמונות וסרטונים. חיפשתי שיר שיש בו תוכן, רגש וחיבור לשורשים של מוזיקת הרוק הרוסית, במיוחד עבור ההורים של מקס".

הדברים שלו ריגשו אותי וגרמו לי לצמרמורת. כששומעים את הסיפור של השיר המקורי, החיבור הופך למצמרר עוד יותר.

על השיר המקורי: Ckazka - אגדה, של להקת KINO (1989)

https://www.youtube.com/watch?v=AnA8CA9fXxU

"אגדה מוזרה" הוא עיבוד לעברית של השיר "Skazka" (ברוסית: Сказка - סיפור או אגדה), המוכר גם בשורה "Strannaya Skazka". זהו אחד השירים הקודרים של להקת הרוק הסובייטית "קינו" (Kino) והסולן ויקטור צוי.

השיר הופיע באלבום "Zvezda po imeni Solntse" (כוכב ששמו שמש) שיצא ב-1989. זהו האלבום האחרון שיצא בחייו של צוי, לפני שנהרג בתאונת דרכים טראגית ב-1990. מבחינה מוזיקלית, השיר משתייך לסגנון הפוסט-פאנק והגל החדש, עם אווירה מלנכולית שמזכירה להקות כמו The Cure.

המילים עוסקות בבדידות וביאוש קיומי. צוי מתאר עולם שבו היום מתחיל מחדש אך השמש היא רק חלום, והגשם דופק בחוץ כמו מכונת ירייה. הפזמון שחוזר על המשפט "סיפור עם סוף לא מאושר, סיפור מוזר", מדגיש את התחושה של חיים כנרטיב טרגי, שבו לגוף לא ניתן מספיק אהבה לפני שהמוות מגיע. בברית המועצות של אותן שנים, השיר נתפס כשיקוף של הקדרות והקיפאון החברתי, בדיעבד- רגע לפני שברית המועצות נפלה והכל השתנה. להקת קינו הייתה משמעותית מאוד לבני אותו דור, כלהקת רוק מחתרתית שפעלה מסוף שנות ה-70 עד מותו של צוי כאמור, הקלטות שלהם הועברו כמו שמועה מפה לאוזן, והטקסטים המחתרתיים היו חידתיים על מנת להצליח גם תחת השלטון הסובייטי הדיקטטורי של התקופה. כך גם המילים בשיר הזה, הן מילים שמשקפות את הכאב והצער על מה שקורה במדינה, דרך הדימויים הטעונים.

על הגרסה המתורגמת לעברית- "אגדה מוזרה"

בעלי, אלכס מורוזוב, שהוא הלום קרב מימי "חומת מגן" והשיר הזה נוגע אצלו בכאב עמוק, השמיע לי את השיר המקורי והסביר לי את משמעותו. היופי של היצירה גרם לי לבקש ממנו לתרגם את המילים במלואן. אחרי התרגום, ביצעתי עיבוד טקסטואלי כדי שהמילים בעברית ישבו על הלחן המקורי בתוך המבנה הפזמונאי. הקלטנו את השיר לאלבום הבכורה שלי "בר" שיצא ב-2017. עם עיבוד ולחן נאמנים למקור.

סיפורו של מקס

https://video.wixstatic.com/video/a12824_d95f8bede1c34d92961930ad833a79f6/1080p/mp4/file.mp4

הקליפ שהוכן לזכרו של מקסים אנטיס ז"ל, עם השיר "אגדה מוזרה" ברקע

סמ"ר מקסים אנטיס, בן 21 מבת ים, היה לוחם בסיירת נח"ל (גדוד 934). הוא נפל בקרב בדרום לבנון ב-31 במרץ 2026, במהלך היתקלות עם מחבלי חיזבאללה באזור הכפר בית ליף.

מקסים היה בחור מרשים: 1.90 מטר, עיניים כחולות, שיער בלונדיני וחיוך שלא ירד מהפנים. אחיו, אדי, מספר שהמשפט הקבוע שלו היה "הכול טוב". הוא היה אדם של אופטימיות ונתינה, כזה ששם את האחר לפניו. לפני הגיוס, הוא התאמן בדיונות של בת ים כדי להגשים את החלום ולהתקבל לסיירת.

הוא נפל כשהסתער כדי להציל את חברו לצוות, גלעד הראל ז"ל. שניהם נהרגו באותו אירוע, יחד עם סרן נועם מדמוני וסמ"ר בן כהן. אדי אחיו אומר בגאווה: "ידעתי שמקס יפעל כפי שפעל. הוא גילה אומץ בלתי נתפס". מקס ליווה בני נוער משכונות קשות וסייע להם להתרחק מעולם הפשיעה ולצאת לשירות משמעותי. הוא היה אומר לאביו: "אתם לא באמת יודעים מי אני", והתכוון לכל אותם אנשים שעזר להם בסתר.

בשיחה האחרונה שלו בזום, שבוע לפני שנפל, הוא הראה למשפחה את הציוד הארוז לכניסה ללבנון. לאחיינית שלו בת ה-7 אמר משפט שמהדהד עכשיו אחרת: "אני הולך לעשות היסטוריה, את עוד תלמדי על זה בבית הספר".

החיבור דרך המוזיקה

מיכאל הסביר שבחירת השיר "אגדה מוזרה" לקליפ הזיכרון לא הייתה מקרית. הוא רצה לחבר בין הזיכרון של מקס לבין השורשים של הוריו, שעלו מברית המועצות וגדלו על המוזיקה של ויקטור צוי. העיבוד של השיר לעברית יצר גשר בין הדורות ובין התרבויות, בין הרוק הרוסי הקלאסי לבין המציאות הישראלית הכואבת.

הקליפ מנציח אדם שהיה שמש עבור הסובבים אותו. אמו, לריסה, נפרדה ממנו בבכי: "תקום מקס, תבוא הביתה, החדר שלך ריק". חבריו לצוות 400 הבטיחו להמשיך להילחם בראש מורם בשמו.

הסיפור של השיר הזה, שהתחיל במוסקבה בסוף שנות ה-80 והגיע למשפחה בבת ים ב-2026, הוא באמת אגדה מוזרה עם סוף עצוב מאוד. סיפור על שיר שמצא את דרכו ברגע הנכון כדי לתת מילים לכאב שאין לו מילים.

אדי, אחיו של מקס, ביקש להעביר מסר ביום הזיכרון: "אם מקס היה מוכן להקריב את חייו למעננו, עלינו להיות ראויים לו ולכל חללי צה"ל. תחייכו, תיהנו מהחיים, תאהבו את היקרים לכם. תשחררו מהדאגות". עמוד ההנצחה לזכרו של מקסים אנטיס ז"ל באינסטגרם

לפרויקט גיוס התרומות להנצחתו דרך פרויקטים למען נוער בסיכון

לעמוד היזכור * לתכנים נוספים מוזמנים למיוזלטר השבועי להרשמה חינם