כתבתי את השיר על אחת הטראומות הגדולות של חיי- התאבדותו של אחי אורי אלוני ז"ל במהלך שירותו הצבאי, באוגוסט 1994. הזיכרון האחרון שלי ממנו היה ששיחקנו ביחד במשחק DUNE 2 , הוא היה מלמד אותי כל מיני משחקי מחשב של התקופה. השיר שלי מספר לו, איך לאורך השנים יש משחקים חדשים שבעלי אלכס מורוזוב (שגם משתתף בקליפ) מראה לי, אבל אני עדיין משחקת את המשחק שלנו, חוזרת אליו. השיר טווה גם את הזיכרון עצמו, אבל גם משחק עם משמעות המילה "זיכרון" שכן קרתה תת- טראומה נוספת: אחי אורי השביע אותי לעולם ל

לכבוד הוצאת הסינגל החדש "הקול שלי", המוזיקאית שיר אלוני בטור אישי על ההתמודדות עם השתיקה וההשתקה- גם בהקשר הפוליטי במיוחד בתקופה הזו של...

במשך שנים, בתחילת כל שנה עברית, הייתי מתבעסת על עצמי שלא יצרתי עדיין יומן שנתי, כמו זה שהייתי אוהבת לקנות כשהייתי ילדה, לבית הספר. כזה שיכלול דברים כיפיים חוץ מהתאריכים. ידע, טיפים, דברים חשובים.  עם השנים יצא לי לפגוש יומנים של אחרים, כאלה שהשתמשתי בהם בעצמי וקיבלתי מהם השראה.  הדברים שאהבתי ביומנים ההם, היה הרעיון שאפשר כל יום לכתוב לא רק את המשימות או הפגישות אלא דברים יותר עמוקים שעוזרים לי להתחבר לעצמי. עם זאת הרגשתי שלפעמים משהו חסר לי בהם. אז ביומן שלי, הקפדתי להכניס

לומר שכדאי לסמוך על עצמנו זה כמעט מובן מאליו אבל לא בשבילי. יש פה משהו עמוק.  השבוע נחתה עליי חזק התובנה הזו- שאני יכולה לשחרר כל מיני...

השבוע חגגנו יומולדת לבעלי האהוב אלכס מורוזוב ,  שהוא גיטריסט חובב ומוכשר, בשלן על, צלם סטילס בחסד,  ובעיקר אהוב לבי. השיר נולד ברגע של לעשות כביסה ביחד  ושהוא אמר לי את המשפט שפותח את השיר.  זה לא בדיוק סינגל, יותר דאחקה מוזיקלית  שהפכה להפקונת מהירה וספונטנית.  מסוג שהדברים שיום אחד מישהו יזכיר  כאנקדוטה משעשעת לגביי, בין כל השירים הרציניים יותר.  עם זאת, יש פה הרבה לב. להאזנה והורדה

רק לפני כשעה-שעתיים (בוקר חמישי) ראיתי פוסט על זה שלכה לעולמה אחת מדמויות המופת שלפיהן ולאורן התפתחתי כיוצרת. יוצרת ענקית, שלרגע כמעט...

למי שיאזינו לסינגל אחרי שכבר שמעו ממני שירים בעבר, זו הולכת להיות הפתעה.  כי הסינגל הזה מאוד מאוד שונה מכל מה שהוצאתי עד היום, מעין ניסוי.  האם ואיך אני יכולה לשלב יותר אלקטרוניקה/דיסקו/פ’אנק במוזיקה שלי.  הגרסאות הראשונות שיצאו לשיר היו אקוסטיות יותר, במקסימום גרסת ההופעה החיה עם להקת הכותרות בבית היוצר (מה שיצא באלבום הלייב). רועי בן אורי, ששמע את השיר, הגה את הרעיון לקחת את השיר לכיוון שיש בו המון סינת’ים, להפיק את הכל לכיוון הזה. ויחד עם המפיק הקבוע שלי אורי ורטהיים התמונ

עברתי השבוע המון עליות ומורדות- העליות במיוחד קרו סביב ההשקה של יומן שיר השנה והפגישות אתכם ברחבי הארץ, עוד 2 השקות שהופעתי בהן- של דנה...

על תובנת השבוע- “להרשות לעצמנו לשחק”- שהתחדדה בעקבות הסשן האישי שעשיתי עם נועה פרידמן היקרה, כוכבת תמונת השער | על הדברים הפסיכיים שמתקדמים מאחורי הקלעים | הזמנה מחודדת לתקשורת בינינו אחרי כל השינויים שאני עוברת. זה כל כך חשוב לאפשר לעצמנו לשחק, כמו ילדים שמונחת מולם קופסת הצבעים והם יכולים לצייר כל מה שבא להם על הדף, וכך- לנתק את המלל שעושה לנו רעש בראש, להסתכל על החיים והעשייה יותר בפשטות וישירות, עם בטחון עצמי שמגיע מהתמימות השלמה- שהכל בסדר, ככה גם ליצור, לנגן ולהיות על ה

השבוע נפרדתי מהטייטל של “יועצת ליוצרים” ואני מתמקדת מהיום בהיותי  “מוזיקאית בדרך להחלמה”. המיקוד הזה הוא מכמה סיבות וחשוב לי להסביר לכם...