לומר שכדאי לסמוך על עצמנו זה כמעט מובן מאליו אבל לא בשבילי. יש פה משהו עמוק. השבוע נחתה עליי חזק התובנה הזו- שאני יכולה לשחרר כל מיני...

השבוע חגגנו יומולדת לבעלי האהוב אלכס מורוזוב , שהוא גיטריסט חובב ומוכשר, בשלן על, צלם סטילס בחסד, ובעיקר אהוב לבי. השיר נולד ברגע של לעשות כביסה ביחד ושהוא אמר לי את המשפט שפותח את השיר. זה לא בדיוק סינגל, יותר דאחקה מוזיקלית שהפכה להפקונת מהירה וספונטנית. מסוג שהדברים שיום אחד מישהו יזכיר כאנקדוטה משעשעת לגביי, בין כל השירים הרציניים יותר. עם זאת, יש פה הרבה לב. להאזנה והורדה

רק לפני כשעה-שעתיים (בוקר חמישי) ראיתי פוסט על זה שלכה לעולמה אחת מדמויות המופת שלפיהן ולאורן התפתחתי כיוצרת. יוצרת ענקית, שלרגע כמעט...

למי שיאזינו לסינגל אחרי שכבר שמעו ממני שירים בעבר, זו הולכת להיות הפתעה. כי הסינגל הזה מאוד מאוד שונה מכל מה שהוצאתי עד היום, מעין ניסוי. האם ואיך אני יכולה לשלב יותר אלקטרוניקה/דיסקו/פ’אנק במוזיקה שלי. הגרסאות הראשונות שיצאו לשיר היו אקוסטיות יותר, במקסימום גרסת ההופעה החיה עם להקת הכותרות בבית היוצר (מה שיצא באלבום הלייב). רועי בן אורי, ששמע את השיר, הגה את הרעיון לקחת את השיר לכיוון שיש בו המון סינת’ים, להפיק את הכל לכיוון הזה. ויחד עם המפיק הקבוע שלי אורי ורטהיים התמונ

עברתי השבוע המון עליות ומורדות- העליות במיוחד קרו סביב ההשקה של יומן שיר השנה והפגישות אתכם ברחבי הארץ, עוד 2 השקות שהופעתי בהן- של דנה...

על תובנת השבוע- “להרשות לעצמנו לשחק”- שהתחדדה בעקבות הסשן האישי שעשיתי עם נועה פרידמן היקרה, כוכבת תמונת השער | על הדברים הפסיכיים שמתקדמים מאחורי הקלעים | הזמנה מחודדת לתקשורת בינינו אחרי כל השינויים שאני עוברת. זה כל כך חשוב לאפשר לעצמנו לשחק, כמו ילדים שמונחת מולם קופסת הצבעים והם יכולים לצייר כל מה שבא להם על הדף, וכך- לנתק את המלל שעושה לנו רעש בראש, להסתכל על החיים והעשייה יותר בפשטות וישירות, עם בטחון עצמי שמגיע מהתמימות השלמה- שהכל בסדר, ככה גם ליצור, לנגן ולהיות על ה

השבוע נפרדתי מהטייטל של “יועצת ליוצרים” ואני מתמקדת מהיום בהיותי “מוזיקאית בדרך להחלמה”. המיקוד הזה הוא מכמה סיבות וחשוב לי להסביר לכם...

בין הבמה הפתוחה לזכרו של אחי ביום שני, להופעת הרחוב ביום חמישי ושיחות אישיות שהיו לי עם חלק מכם, שיחות קפה או שיחות של הדרך, הבנתי משהו ממש חשוב. אני רואה יותר ויותר איך עצם העשייה הזו, של להרים במה פתוחה, של לעשות אתכם פגישות אישיות של יצירה, של לצאת להופיע, זה ההבדל בין להיות בדיכאון לבין לצאת מזה . כי עצם זה שיש לי משהו ביומן, שאני הולכת להיפגש איתכם, שאני הולכת לשיר עבורכם, זה מרים אותי. ואני רואה, גם איך זה מרים אתכם- לא רק לשמוע אותי שרה, אלא המפגש, ההזדמנות להשמיע את

פגישה השבוע עם המפיק הענק חיים שמש, שגרמה לי לחשוב על הרצון האמיתי שלי, שיחת ייעוץ ללקוחה שעשתה פריצת דרך ביכולת שלה להיות בחמלה לשלב שבו היא נמצאת, שיחה עם לקוח פוטנציאלי שהראתה לי שיותר איכפת לו להשיג עוקבים מאשר להבין מי הוא כיוצר... “להיות מרוצה ולא רק מרצה”- זו תובנה שאני מודה- עדיין לא קל לי ליישם, אבל אני מנסה: *להיות בקשב למה שאני רוצה לעשות- ולא למה שהחברה מצפה ממני לעשות. *ליצור את התוכן שאני רוצה ולא את התוכן שאני מקווה שאנשים יאהבו ויעקבו אחריו. *לא להסכים לדברי

לולא החלומות היצירתיים שלי, לא הייתי מצליחה לקום מכל הטרגדיות שעברתי. החלימה היא גם קריטית להיותנו יוצרים פוריים. אז איך אני עושה את הלוליינות הנדרשת הזו, בין החלומות והאינסוף, לבין העולם הפרקטי שדורש ממני להיות אחראית למסגרות הקיימות? #החלמה #החלמהרגשית #יועצתליוצרים #מוזיקה #טראומה ספציפית היום, יום חמישי, אני מודה שאני כותבת את הדברים קצת כבויה ומותשת. לא היה לי קל להרים את עצמי בכלל להצליח להתחיל לעבוד על המיוזלטר. קשה לי עם הצורך הזה, להוכיח לעצמי ולאחרים, שאני מסוגלת לה