העיתונאית

​

השבוע הזה במיוחד הרגשתי שיותר מהכל אני עיתונאית.
משהו שתמיד היה לי, זה לא חדש.
אבל השבוע היה יותר מקום לנטייה הזו, להתבונן, להיות נוכחת, לצאת לעולם, לספר מה אני רואה,
לשמח או לרגש או לומר את נקודת המבט שלי על מה שקורה,
ולא בהכרח דרך כתיבה של עוד שיר חדש-
אלא צורה הרבה יותר מיידית ומהירה, כתבה.

​

אני שמחה ממש לחזור לסקר הופעות. זה מאפשר לי לפגוש חברים ולהיות בעולם.
זה מאפשר לי להכיר המון אנשים חדשים. גם פותח לי דלתות חדשות.
למה לא סתם ללכת לראות הופעה? 
או. כאן נכנסת העיתונאית, זו שרוצה לתעד, רוצה גם להתחדש בדברים לא מוכרים,
אם הייתי רק באה להופעה של אור אדרי בפסטיבל המגבר,
לא הייתי מעמיקה לתוך להקת גיאגיא שהופיעה לפניה ולא ממש הכרתי מעבר לשמם.
אם לא היה לי את המיוזלטר, לורן מילק לא הייתה מזמינה אותי לתעד את יהודה מסס הנפלא,
וככל הנראה לא הייתי יודעת על קיומו. איזה מזל, הא?

עצם זה שיש לי את המיוזלטר, זה נותן לי את הדרך להעמיק את ההיכרויות עם כולם.
שלא לדבר על זה שיש מי שגם ממש מזמינים אותי להיכנס בחינם שזה מהמם :-)
​
הגן העיתונאי היה אצלי לאורך כל השנים. לצד העשייה המוזיקלית,
תמיד הייתי באיזושהי עבודה בכלי תקשורת כלשהו:
בתיכון יצרתי את העלון של השכבה שלי בפנימיית בויאר והייתי העורכת שלו. 
(כשכולם נלחמו בבחירות על מי יהיה במועצה השכבתית, אני היחידה שעשתה קמפיין "אלוני לעלון". אמיתי). 

ידיעות אחרונות תיכון גייסו אותי להיות כתבת שלהם.
הייתי עוזרת הפקה ברדיו ירושלים בכמה תכניות, בכיתה י"א.
במהלך ואחרי שלמדתי תקשורת וקולנוע בסמינר הקיבוצים, 
הייתי בשלל עבודות עריכת וידיאו, כתיבה וסיקור לערוצי חדשות עצמאיים/אזרחיים.
במשך הרבה מאוד זמן כתבתי לבלוג של יובל אראל(במיוזלטר הפעם אני זו שמארחת אותו). 
הייתי אפילו אחראית דסק חדשות ראשי במעריב, הארצי. 

זה תפקיד שבהקשר ההתמודדות הפוסט טראומטית שלי, הוא שיחזור של מנגנון האמון שלי בעולם. 
כשאני עיתונאית- אני נותנת אישור וקיום לילדה הקטנה שבי, לומר מה היא מרגישה וחושבת,
בתוך עולם שנטה רק להזיז אותה ממקום למקום בלי שלרגשות שלה יהיו חשיבות.
שלא לדבר על כמויות גזלייטינג מסחריות שנאלצתי לספוג, שקרים וסיפורים,
שבתוכם- הייתי צריכה להיות העיתונאית לעצמי שנצמדת לעובדות ולזכרונות בשיניים.

למה אני כותבת לכם את כל זה? 
כי אני שמחה על העיתונאית שנהייתי, בתחום שלי,
שאני יכולה לכתוב לכם את הכתבה הבאה כאן למטה. 
לקראת היציאה בשבוע הבא של הסינגל הכי אמיץ שלי עד היום. "נקבים נקבים".
אזהרת טריגר, זה קשור גם למסמכי אפשטיין שהופצו השבוע.