מתי כספי דרך הזכרונות של יואב קוטנר, עם "שלוש הציפורים" בהופעה חיה במרכז פרס, יפו
- שיר אלוני
- לפני 5 שעות
- זמן קריאה 4 דקות
רשמים מהאירוע המרגש שהיה היום ויהיה גם מחר בשבת בבוקר בשעה 11:00 (21.2) במרכז פרס ביפו, הרצאה של יואב קוטנר עם מופע חי של להקת "שלוש הציפורים", הרצאה שמדלגת בין תחנות חיים, קטעי ארכיון ושירים שנוגעים מחדש. בין "אני מת" ל-"ברית עולם", בין להקת פיקוד דרום לאהוד מנור ושלמה גרוניך, בין צחוק לגעגוע. |מאת: שיר אלוני
מצד אחד היו המון רגעים שרשמתי לעצמי, מצד שני- אני לא רוצה לעשות ספוילר למי שאולי יגיעו מחר, או יגיעו לצפות בהרצאות עתידיות של יואב קוטנר על מתי כספי. זה היה מופע מאוד עשיר, מהנה, סך הכל שעה וחצי אבל כולם הרגישו שבא להם לפחות עוד יום. המון אנקדוטות קטנות ומשעשעות, רגעים של צחוק והתרגשות.
קוטנר פתח ואמר שההרצאה תהיה קפיצה אסוציאטיבית בין תחנות בזמן של כספי, כך היה ונראה שהייתה בחירה בין רגעים בחייו כיוצר, רגעים של התפתחות אבל עם המון דגש על השותפים העיקריים שהיו לו, במיוחד אהוד מנור, שהפרידה ממנו התקיימה גם דרך הנאום שכספי נשא בלוויתו (ורואים בוידיאו את אסופת הפוליטיקאים שעד היום יש לנו, מכל הקצוות) והסיום שסוגר מעגל עם הביצוע לשיר "ברית עולם", שאותו הקדיש מנור לאשתו עפרה פוקס.
הרגשתי שכבחירה מבנית להרצאה הזו, זה העביר מסר תת קרקעי של- הדרך של קוטנר להיפרד מכספי, דרך מילות הפרידה של כספי ממנור. ובכך לאפשר לכולנו עוד רגע של פרידה קצת יותר עמוקה ומסודרת.
במהלך ההרצאה הפליאו בביצועים מרשימים מאוד, "שלוש הציפורים"- מורן מייזלס על הקלידים, סמדר רונן בשירה, רוני וגנר על כלי ההקשה ושחקנית החיזוק יעל פלדהיים שהייתה מדהימה על המפוחית. הן הביאו עוד אור, שמש ואוויר לתוך השירים.
לאורך המופע הוקרנו קטעי ריאיונות של קוטנר עם כספי מכל השנים, הקלטות של שירים וביצועים משלל התחנות והאלבומים שיצר, רגעים חשובים כמו ההופעות לחיילים במלחמת יום הכיפורים עם לאונרד כהן או הזמר המסתורי שגילה לו שגם הוא יכול להיות זמר.
"הייתי סגור בתוך עצמי, מתוך טראומות ילדות. בעיקר הטראומה של להיות ילד חולה פוליו ברגל השמאלית. סחבתי כל חיי קושי בתנועה לכן היה לי צורך להיות מרוכז מול המיקרופון ולא לזוז הרבה. התאמנתי חזק מאוד כדי שיקבלו אותי לצבא למרות הקושי" כך העיד מתי כספי באחד הריאיונות לקוטנר שהוקרנו. אנחנו עוברים דרך התחנות של להקת פיקוד דרום, שלישיית לא איכפת להם, האלבומים הראשונים שהפיק לזמרים אחרים, הפקת המחזמר "עיר הגברים" בה הכיר את שלמה גרוניך, התקליט "בן גוריון" ולאחר מכן "מאחורי הצלילים" שיצרו יחד. רגע רגשי ומיוחד היה כשדובר על ההשפעה של מלחמת יום הכיפורים על היצירה של כספי באותה תקופה, הפער בין השירים לבין המראות הקשים שראה עם מצבם של החיילים החוזרים מהקרבות, פוסט טראומה בפני עצמה, שעימה התמודד דרך השירים שכתב בעת ההיא. מוקרן הביצוע המצמרר של "אלוהים לא מרחם על ילדי הגן", שכספי וגרוניך שרו לחיילים המופיעים בוידיאו, שלימים נודע כי לא שבו מן הקרב.
אנחנו ממשיכים דרך השירים לפסטיבלי הזמר, עשרות להיטים שנכתבו בתחילת שנות ה-70.
אלבום הסולו הראשון והסיפור של כספי כיצד הלחין את השיר "כשאלוהים אמר בפעם הראשונה" למילותיו של נתן זך, אני נפעמת לשמוע ולראות אותו מדגים על הגיטרה את ההחלטות שעשה כדי לשקף את הכוח המניע של הטקסט, את הדחיפות שבו, דרך המקצב הנוסע והרפטטיבי.
על אלבום הפעמון, קוטנר מציין שכספי אמר שהרגיש עד אותה תקופה כי עדיין חיפש מה הסאונד שלו ורק באלבום הזה הרגיש שמצא. קלידי הוכנר בביצוע הבלוזי-סולפול של "לא חלמתי שתלכי ממני" בהשפעת סטיבי וונדר.
ביצוע רגוע ומיוחד של "הנה הנה הנה" שכתב עם אהוד מנור, קוטנר אומר ששמע את השיר 30 פעם ובכל הופעה הוא ביצע אותו עם ג'מג'ום חי ומיוחד באמצע השיר כדי שכל הופעה תהיה אחרת. וכמה חבל בעיניו, שמעט מדי אמנים בימינו מעזים לאלתר ולג'מג'ם בלייב.
בשביל כספי, הרבה מהשירים הגיעו מהמקצבים. הוקרן קטע מריאיון שבו הם מדברים על הפער בין שירים קצביים לשירים מלודיים. על מה שזה אומר על הרגש שזה עושה לשיר. "לטובת השמחה שבמקצב". בשירים המלודיים הטקסט הוא העיקר וצריכים לשמוע אותו. "אני לא אשיר שיר עד שאני ארגיש שאני מתגעגע אליו." הוא הושפע מעוד מהשפות והסגנונות ששמע בתכנית הרדיו בילדותו "שירי עמים". ואז הדיבור על "ארץ טרופית יפה" שהושפע מאוד מאהבתו למוזיקה הברזילאית.
השירים שהלחין ליהודית רביץ, "מישהו" ו-"דברים שרואים משם לא רואים מכאן". מוקרן הביצוע האדיר עם הפרות ברפת, של "לא טוב היות האדם לבדו", ביצוע קורע מצחוק לשיר שהוא בתכל'ס עם טקסט מאוד כואב על בדידות ומוות.
המקום של שירי הילדים, "צד נוסף" ו-"בובה מתי".
האלבום "אחד לאחד" מ-1988 למילים של יענקלה רוטבליט. "היא חזרה בתשובה".
לסיום, כאמור, הביצוע של "ברית עולם" שאהוד מנור ז"ל מקדיש לאשתו עפרה פוקס, בביצוע תזמורתי.
זוגות בקהל מתרפקים האחד על השניה.
ואז כעוד סוג של סיום, קוטנר מבקש מהלהקה לאלתר יחד עם כספי את "מקום לדאגה", והן מאלתרות את הביצוע יחד עם מתי המוקרן, וזה מצמרר מאוד, יפה ומרגש. במיוחד האלתורים של פלדהיים על המפוחית.
יש עוד מועד מחר בבוקר שבת ב-11:00 כי הכרטיסים אזלו במהירות מסחררת. כאן כרטיסים
***
היו לי עוד כמה רשמים מהמקום עצמו, מרכז פרס, הנוף ממנו אל הים עוצר נשימה:
יש שם גם מיצג מעניין בקומת הכניסה, של נתן כספי- מיצג "בית משותף" שבו הוא מציג דרך מבנה של בניין ענק תמונות של דירות של יהודים וערבים מבלי לכתוב מי זה מי, ועל הצופים לתהות ולנחש, אם זה בכלל משנה. לי כל הדירות נראו של אנשים נורא עשירים עם סלונים שומטי לסתות:
רכשתי לי כמה אובייקטים כיפיים בחנות המרכז, ביניהם את "יומנה של מפגינה" מאת שושקה אנגלמאייר,
וכשהסתכלתי בין הדפים ראיתי את זה:
כתבה מקסימה