בלקאאוט על הבמה? הנה כמה טיפים להתמודדות

השבוע בקהילת "מוזיקאים ומוזיקאיות" בפייסבוק זמר שאל מה עושים כדי להתמודד עם המצב שהוא שוכח הכל כשהוא עולה לבמה, לא משנה כמה הוא מתאמן. אז עניתי לו על השאלה ומרחיבה על זה כאן. | מאת: שיר אלוני

אחד הדברים המיידיים שעלו בתגובות, אלה טיפים טכניים משהו על לשים טאבלט עם סטנד מיקרופון, לא להתבייש להיות עם דפים על הבמה בסטנד תווים, הצעות לטלפרומפטרים חדשניים ועוד כהנה עצות מהסוג. אבל בהיותי יועצת ליוצרים ומוזיקאית מופיעה עם ניסיון בדיוק במה שקורה לזמר הזה, עניתי תשובה שהוא שמח מאוד לקרוא והודה לי עליה, עם קצת טיפים שיש לי לתת, וכאן בכתבה, ארחיב. זו התשובה שעניתי לו: "הגיוני שהעלייה לבמה וההתרגשות גורמים לך לבלאקאאוט, אצל המון אמנים המוח חווה את הבמה כמצב מאיים, ולכן כל הגוף מתגייס להתמודד עם הסכנה. מהסיבה הזו, הייתי עובדת אתך על תרגילים שיעזרו לך להתמודד עם הרגע של העלייה לבמה. אפשר גם לתרגל זכירה של המילים על אותה במה לפני ההופעה. לעשות לך שליף של רק המילים הראשונות כדי שהרצף יעלה שוב בראש. תרגילים של קרקוע ברגע, שיורידו את מפלס החרדה."

מה זאת אומרת, שהמוח חווה את הבמה כמצב מאיים?

עמידה גלויה וחשופה, מעל ומול כולם, בלי משהו שיגן עליך, לעתים יכול לגרום לתגובה גופנית של רצון להתחבא מאחורי משהו. זוכרים איך כשהיינו ילדים קטנים וההורים שלנו הציגו אותנו לאנשים זרים, התחבאנו להם מאחורי הרגליים? כזה. זה אחד הבסיסים לפחד במה. זה יכול להיות גם מטראומות עבר של חוויות דומות, של חשיפה ציבורית שאולי נגמרה לא טוב והגוף זוכר עדיין את המבוכה. בדרך כלל יש לזה גורמים מנטרלים שעוזרים בהתמודדות: להחזיק כלי נגינה, פודיום, שולחן, כל מיני אלמנטים שאנשים המציאו כדי לא להיות חשופים לגמרי. אלה אלמנטים שלרוב לא מחמיאים לזמרים ולכן, הם נאלצים להיות חשופים פיזית בלי משהו להתחבא מאחוריו. יש זמרים שהנוכחות של רקדני רקע או להיות עם להקה, עוזרת להם להרגיש שהחשיפה שלהם קצת פחות קשה, מעצם זה שיש עוד אנשים על הבמה שגם אותם רואים. לא כל תשומת הלב עליהם. התגובה הפיזית של בלאקאאוט, היא ממש חלק מהמנגנון שמשרת את מכונת ההישרדות הקדמונית של המוח מול סכנות: כל משאבי הגוף הולכים להתמודדות עם הסכנה. הריכוז שעוזר לנו לזכור מילים? לא יהיה אותו, כי כל תשומת הלב הגופנית הולכת אל הלב שידפוק מהר יותר ויזרים דם לאיברים שאמורים להיות מוכנים לבריחה (מכאן, הדופק המואץ, הרעידות שמרגישים ברגליים , ההזעה ובמיוחד בהופעות הראשונות ממש). למעשה, חווית העליה לבמה בפעמים הראשונות יכולה להיחוות כטראומה של ממש עבור אנשים רבים. בדיוק בדומה למצב טראומטי, הגוף מגייס לפחות אחת מ-5 תגובות מנגנון הטראומה: לחימה, בריחה, קיפאון, ריצוי או עילפון. לא לחינם, אמנים רבים מתמכרים לחומרים משככים, מאלחשים, אלכוהול, סמים, כל דבר שיעזור להם להתמודד עם הבמה ולצבור את האומץ שהם צריכים. הצד השני של זה, אחרי שהתמודדנו עם החרדה האיומה והמשתקת, אלה הרגעים הקדושים והקסומים שאפשר להגיע אליהם, מהרגע שנכנסת למצב של שחרור מוחלט על הבמה, הזרימה הטבעית כאילו מישהו מחזיק אותך כמריונטה מהשמיים, שופך לך לתוך ההוויה את כל מה שקורה, מעין חוויה חוץ גופית שיכולה לקרות. היי מוחלט. יש מי שמופיעים שאומרים שלרדת מהמצב הזה, מרגיש כאילו התנתקת ולא זכור לך בכלל מה זה היה מרוב שזה מצב אלוהי (באנגלית קוראים לזה "The Zone"). בשני המצבים, אנחנו לא לגמרי נוכחים ומרוכזים, יכולים לשכוח מידע חשוב כמו, מילים, אקורדים, דברים שרצינו לעשות.

התכוננות לפני ההופעה

1. קודם כל חזרות. ככל שאנחנו יותר עושים חזרות, הסיכוי שנשכח את המידע ברגע האמת פוחת. קל יותר לחזור ולהיזכר אם חווינו בלאקאאוט כי כמו התיקיות במחשב, תיקייה שהיא יותר בשימוש, יותר על "שולחן העבודה" של המוח, יותר קל למוח לגשת אליה ולשלוף ממנה מידע. שיר שלא עבדת עליו הרבה זמן או בכלל, סיכוי נמוך שיהיה לך קל "לשלוף". כמובן שזה כולל גם את מה שהופך לזיכרון שרירי והרגלים אוטומטיים, מניירות ודברים קבועים שפשוט מופעלים בלי שנחשוב בכלל, ברגע שעלינו לבמה. מומלץ בחזרה גם לדמיין את עצמנו על הבמה או ממש לארגן את החלל שיהיה הכי קרוב פיזית לחוויית במה: מיקרופון עם סטנד, כיסא ברים אם זה הקטע שלכם וכן הלאה.
   

2. לצבור שעות טיסה על במות קטנות. בשביל זה בדיוק הומצאו הבמות הפתוחות וכל הזדמנות קטנה שיש לכם- גם אם זה לנגן למשפחה ולחברים בחצר הבית או בסלון. להרגיש את מה שקורה לגוף, להיות מודעים לזה ולהתמודד עם זה, הרבה יותר קל אחרי שעברתם דרך המון במות קטנות כאלה, לאט לאט יהיה קל לעבוד ולהגיע לבמות משמעותיות יותר.
   

3. זמן הבאלנס. לעלות לבמה ולחוות אותה לפני שהקהל נכנס. מומלץ בחום לנסות ולעשות חזרה על השירים שהכי מאתגרים אותך, בזמן הזה, לנסות להיזכר. ההזדמנות הזו מעולה, כי זה גם משדר לגוף ולמוח- הבמה בטוחה לי. אנחנו בסדר, הכל טוב כאן.

4. חימום פיזי ותרגילי נשימה לפני ההופעה. חלק ממה שיכול לעזור- יש מי שיותר עובד להם לעשות פעילות גופנית לא מאוד עצימה, כמו סיבוב הליכה מחוץ למועדון ולחזור לחדר האמנים כשהקהל כבר באולם, לקפוץ במקום, לרקוד, יש מי שהפוך- יותר עובד להם לשבת, להירגע, להתרכז בפלאפון בדום סקרולינג, לדבר עם החבר'ה של הלהקה, לעשות נשימות ומתיחות- כל דבר שמאפשר לגוף לשחרר את המתח לפני העלייה לבמה, זה מעולה. זם גם מאפשר לגוף להיות חם ומחומם בדיוק כמו אתלטים שעומדים לפני ריצה.
   

5. הכנת אמצעים שיעזרו לך לזכור- כאמור, שליפים, דפים, טאבלט, פלאפון, לכתוב על היד, לשים את השליף אצל הגיטריסט ולבוא כאילו לשיר אליו ועל הדרך להציץ בשליף שלכם שנמצא מולו כמו דף תווים... גם לטרוח לזכור בעיקר את המילים הראשונות של כל בית, אפשר גם עם ראשי תיבות (כמו דצ"ך עד"ש באח"ב מליל הסדר), מה שיעזור לכם לזכור, הולך.

   
   

   בזמן ההופעה

   1. לא להתחיל לשיר לפני שוידאת שנוח לך ומוכן לך הכל. זה בסדר לקחת לך רגע לנשום ולא למהר להתחיל. להרגיע את הגוף על הבמה ולאפשר לו להתרגל למצב. להיות בתשומת לב למה שקורה בגוף ולהרגיע אותו כמו שהיינו מרגיעים את הילד הקטן שרוצה להתחבא מאחורי הרגליים של אימא. 2. לוודא שהמיקרופון נוח לך מבחינת הזווית של הסטנד או מוחזק ביד בנוחות. 3. לתקשר קצת עם הקהל לפני ההתחלה של השיר. זו ההזדמנות לחייך, למצוא בעיניים אדם אהוב או נעים שכיף לנו לשיר אליו. או כמה כאלה שנוכל להקדיש להם את השיר, בלב או על אמת. ואם זה פחות עובד בשבילנו, אפשר למצוא נקודה או כמה נקודות בחלל שאפשר להביט אליה כאילו היא בנאדם. לרוב זה עובד על הקהל שמבחינתם שרת למישהו בקהל על אמת. 4. לזכור שזה ממש לגיטימי וסבבה לעצום לפעמים עיניים או לא להיות בקשר עין עם הקהל. גם זה יכול להרגיע קצת את המתח ולעזור למוח להתרכז. 5. להסתכל על השליף שלך כשעולה הצורך. זה ממש ממש ממש לגיטימי. ומותר להודות, לפני השיר, שאולי זו הפעם הראשונה שלך עם השיר הזה, או שהשיר הזה מציף בך המון רגשות, אז שיסלחו לך שהעיניים הולכות אל הדף לפעמים כדי להתרכז. 6. טריק כשהשיר מפורסם מספיק- להפנות את המיקרופון לקהל שישירו הם אם הם זוכרים את המילים. קלאסי. 7. לאלתר/ לג'ברש/ לשחק- אם זה לא אירוע שממש דורש דיוק ברמה מקצועית, כמו טקס יום הזיכרון נגיד... או משהו ממש קריטי, לגיטימי לשחק, להמציא, לאלתר לרגע, אולי לומר משהו בכלל שמחבר את השיר לאקטואליה שחשובה לך, לפעמים זה יכול לעזור ברגע שהמילים נשכחות. או לומר משהו על מה שהשיר עושה לך, מה שזה עושה לך לשיר את זה לקהל כמה שזה מרגש אותך. טריקים ושטיקים, נו. זה חלק מהעניין. אף אחד לא מצפה ממך להיות בדיוק כמו באלבום. להיפך. זו הסיבה שאנשים באים לראות הופעה חיה. שכל הופעה תהיה חוויה אחרת. 8. לנצל רגעים חסרי מילים בשיר, כדי לנסות להיזכר מה המילים הבאות- יש פתיח? סולו? מעבר? זמן מעולה רגע להזכיר לעצמך מה הבית הבא. כשנעשים מיומנים מספיק, אפשר להיזכר כבר תוך כדי ההגשה של שורה אחת, מה השורה הבאה, כאילו יש לך "לחשן" בתוך הראש שמגלה לך מה הדבר הבא ומכין אותך. אני כאן לעזור לך ואפשר לתאם אתי פגישה אישית לעבודת עומק על פחד הבמה- שאתן לך עוד כלים להתמודדות, בזום או באולפן שלי בחדרה. * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם