השיר "היימנוט" יוצא למלחמה באדישות הציבורית: אברי ג'י בריאיון חשוף על הפצע הלאומי הפתוח
- שיר אלוני
- 4 ביוני
- זמן קריאה 5 דקות
עודכן: 5 ביוני
למעלה משנתיים חלפו מאז שהיימנוט קסאו בת ה-9 נעלמה כלא הייתה ממרכז הקליטה בצפת, והלב הלאומי מסרב להחלים מול המחדל, האדישות ושתיקת המערכות. כעת, אברי ג'י ואורית טשומה משחררים את שיר המחאה המצמרר "היימנוט", שבועט באדישות הציבורית ומסרב לתת לפרשה המושתקת הזו להיקבר. מסע עומק מוזיקלי, פוליטי ונפשי אל תוך המאבק הכואב והמתמשך. ריאיון מיוחד עם אברי ג'י מיוצרי השיר | מאת: שיר אלוני
ב-25 בפברואר 2024, בשעה 19:30 בערב, תועדה היימנוט קסאו בת ה-9 בפעם האחרונה במצלמות האבטחה של מרכז הקליטה "צה"ל" בצפת, כשהיא מחלקת פליירים של בחירות מקומיות יחד עם חברותיה. מאז אותו ערב, שקט מחריד. למעלה מ-830 ימים חלפו, הימים עודם נוקפים (אנחנו כבר עמוק בתוך שנת 2026), והילדה שהייתה צריכה לחגוג את יום הולדתה ה-11 בחיק משפחתה, עדיין נעדרת. עקבותיה נעלמו בתוך ואקום חקירתי וממסדי בלתי נתפס, שבו 14 דקות קריטיות ממצלמות האבטחה של מרכז הקליטה, הדקות המדויקות שבהן ככל הנראה נחטפה, נמחקו באורח מסתורי ונותרו ללא פתרון.
המחדל החקירתי וצעקתה של משפחה אצילית
במשך שנתיים התנהלה החקירה תחת ערפל כבד, ללא קצה חוט ובאדישות ציבורית צורמת. רק לאחרונה, בעקבות ניסיון חטיפה של ילדה אחרת בבאר שבע שהעלה מחדש את רמת הכוננות, ובלחץ בלתי פוסק של המשפחה והפעילים, הועבר תיק החקירה לצוות חקירה מיוחד (צח"מ) ביחידה העילית להב 433. הצוות, המונה כיום שישה חוקרים (ובהם חוקר דובר שפה אמהרית), מנסה כעת לפענח את הררי החומרים שנאספו.
אך עבור המשפחה, מדובר במעט מדי ובמאוחר מדי. אביה של היימנוט, טספאי קסאו, שעלה לדיונים סוערים בוועדת העלייה והקליטה של הכנסת בראשות ח"כ גלעד קריב (הדמוקרטים), זעק מול חברי הוועדה: "הבת שלי חטופה כבר שנתיים ואין שום מידע חדש לגביה. הדמעות בעיניים נגמרו והלב שלנו שותת דם. אנחנו מבקשים להעביר את התיק לשב"כ שיש לו יותר אמצעים ויכולות". אימה, באנצ'י קסאו, התחננה בדמעות באחד הדיונים הקשים ביותר שידעה הכנסת: "היימנוט בת 11 היום. עזרו לנו כדי שנוכל לחגוג איתה את בת המצווה שלה".
השבר הזה הכה גם בחברי הכנסת עצמם. חברת הכנסת צגה מלאקו (הליכוד) ביטאה את הבושה הלאומית ואמרה בקול חנוק: "שנתיים עברו והיימנוט עדיין לא איתנו. אני מתביישת לשבת פה ומבקשת ממשפחת קסאו סליחה שלא מצאנו את הבת שלכם עד עכשיו". בעוד משרד העלייה והקליטה נאלץ להבטיח רק עכשיו, באיחור משווע, קמפיין מודעות בשווי מאות אלפי שקלים, הפעילים בשטח מתקשים להכיל את הזעם. "אנחנו מגיעים לכאן כבר שנתיים וזה לא נתפס", אמרו הפעילים בכנסת, "היינו רוצים לצאת במאבק חריף בהרבה, אבל המשפחה האצילית הזו מחזיקה אותנו".
הבעיטה הישירה בבטן של כולנו: אברי ג'י ואורית טשומה
מתוך הבוץ הלאומי הזה, מתוך התסכול של קהילה שלמה שחשה שדמה מותר, נולד השיר "היימנוט (תחזרי הביתה)". השיר, פרי שיתוף פעולה של הראפר והמפיק אברי ג'י (חבר הרכב ההיפ-הופ האגדי "פלא אוזן") והראפרית המוערכת אורית טשומה, הוא לא סתם יצירה מוזיקלית, הוא כתב אישום חריף, זועם, חסר רחמים ומדויק להפליא נגד מנגנוני הכוח, האדישות התקשורתית וההבדל הגזעני והמעמדי ביחס לחיי אדם בישראל.
אורית טשומה יורקת את המילים כמו אש חורכת:
"התסריט היה שונה אם היא הייתה נראית אחרת / יכולת כלכלית או משפחה מקושרת. במדינה שמחסלת לאויבים את הצמרת / אין כוחות לילדה שנחטפה מחוץ לדלת".
המילים הללו חושפות את הניגוד הבלתי נתפס: איך מדינה שיכולה להגיע לכל נקודה במזרח התיכון בדיוק כירורגי, מרימה ידיים מול ילדה בת 9 שנעלמה מתוך מרכז קליטה ממשלתי מוגן? השיר לא מהסס להפנות אצבע מאשימה גם לעבר תעשיית הסלבס, הרייטינג והרשתות החברתיות:
"איפה התקשורת? אין פה כסף צף לפרסומת. איפה הסלב? אין פה קוד קופון. ונבחרי הציבור, את מפריעה להם לישון".
השדרן והמבקר סער גמזו פרסם פוסט נוקב ב-"ג'וזי" תחת הכותרת המהדהדת "הכישלון של כולנו", ובו ניתח את הריקבון החברתי שמאפשר לילדה נעדרת להישכח רק משום שאין לה כוח פוליטי או הון כלכלי. אייל פרידמן (קוואמי) לקח על עצמו לתת לשיר הזה בית קבוע בגלגל"צ, כשהוא משמיע אותו שוב ושוב בתוכניתו לאורך כל השבוע, בנסיון עיקש להחדיר את הצעקה הזו לפלייליסט של המיינסטרים הישראלי, שמסרב להתעורר.
מימין: אברי ג'י צפנת, צילום: אבישג שאר ישוב | משמאל: אורית טשומה, צילום: זוהר איזנמן
ראיון עם אברי ג'י: "אם אתה לא נאבק למען הצדק - אל תתפלא שהוא איננו"
כדי לצלול אל מאחורי הקלעים של היצירה הטעונה הזו, שוחחתי עם אברי ג'י. הנה התשובות שלו, מדממות וחשופות, על היצירה ועל הפצע שמסרב להגליד:
הסינגל "היימנוט" שיצרת יחד עם אורית טשומה הוא בעיטה ישירה, כואבת וחשופה בבטן של כולנו. מה היה הרגע המדויק או הטריגר שגרם לכם להגיד: "אנחנו חייבים להוציא את השיר הזה עכשיו לעולם, אי אפשר להמשיך לשתוק יותר"?
"העבודה על השיר לקחה כמה חודשים. ברגע שסיימנו את תהליך ההפקה היה לנו ברור שאין זמן לחכות ושצריך לשחרר אותו עכשיו על מנת להשיג תהודה רחבה באופן מיידי".
השיר משתמש במוזיקה ובספוקן-וורד ככלי הנשק האחרון מול האדישות של הממסד. איך אתה חווה, כיוצר וכגבר, את הניגוד הבלתי נתפס בין היחס והרעש הציבורי שפרשת היעלמותה של היימנוט מקבלת, לבין מקרים אחרים בחברה הישראלית?
"המקרה של היימנוט מעורר סימני שאלה רבים לגבי התנהלותה של המשטרה והממסד. חטיפתה התרחשה במקום שיש בו מצלמות אבטחה ו-14 דקות נעלמו באופן מסתורי מהקלטות, בדיוק הדקות בהן היא נחטפה. אמורים לתת פה דין וחשבון: הסוכנות היהודית שאחראית על מרכז הקליטה בו שהתה, חברת האבטחה שאחראית על המצלמות והמשטרה שלא מצליחה לחבר שתי נקודות ביחד כדי למתוח קו ולמצוא את האשמים. אני מחכה לתשובות משלושת הגופים הללו, ולהקצאת כוח אדם ומשאבים על מנת למצוא את היימנוט מיידית".
איך תהליך הכתיבה וההקלטה של שיר כל כך טעון, כואב ושובר לב פגש אותך ברמה האישית והנפשית? האם יצירה כזו היא מקום של ריפוי ופריקה, או שהיא נשארת פצע פתוח?
"הפצע פתוח כל עוד היימנוט לא בבית".
אם יש מסר אחד, צעקה אחת, שהיית רוצה שכל קורא וקוראת של המיוזלטר ייקחו איתם מהשיר הזה ומהמאבק הבלתי פוסק למציאתה של היימנוט קסאו הקטנה - מהו המסר הזה?
"אם אתה לא נאבק למען הצדק אל תתפלא שהוא איננו נראה באופק".
תגובות