✨ על מנגנון הריצוי (Fawning): למה אנחנו נחמדות לפוגעים שלנו?

הם קוראים לזה "הוכחה שלא הייתה פגיעה", המדע קורא לזה הישרדות. פוסט חובה על פסיכולוגיית הריצוי והסיבה האמיתית לכך שנפגעות נאלצות לשתף פעולה כדי להציל את עצמן. | פוסט אורחת מאת: מיכל בן זקן (ועם תוספת של שיר אלוני)

תמונה מתוך האירוע שעל שמו הוגדרה "תסמונת שטוקהולם", אירוע בו בני הערובה הפכו נאמנים לחוטף שלהם.

הקדמה מאת שיר אלוני, עורכת המיוזלטר: אחד הדברים המבלבלים, השוחקים והכואבים ביותר בחוויות של פגיעה, הטרדה או תקיפה, הוא השאלה שמופנית שוב ושוב כלפי נפגעות (ולפעמים הן מפנות אותה בעצב כלפי עצמן): "אבל למה המשכת לדבר איתו? למה שלחת לו סמסים עם לבבות? למה היית כל כך נחמדה?" השאלה הזו משמשת לעיתים קרובות ככלי נשק כדי להטיל ספק בפגיעה. מדובר במנגנון הישרדותי עתיק וגאוני של מערכת העצבים שלנו, אחד מ-5 המצבים הידועים של התמודדות עם מצב טראומטי לגוף ולנפש בזמן אמת: המנגנון של התמודדות עם טראומה על ידי נחמדות, נקרא FAWN (ריצוי). שאר המצבים- Fight (להילחם), Flight (לברוח), Freeze, (לקפוא) ו- Faint או Flop (להתעלף).

אני מארחת השבוע את מיכל בן זקן, שמשתפת באומץ לב יוצא דופן בסיפור אישי ונוקב משירותה הצבאי, ומפרקת לגורמים את הפסיכולוגיה והמנגנונים הלא-מודעים שעומדים מאחורי אחת החידות המורכבות ביותר של הטראומה. מאמר חובה לקריאה ולהפצה:

---

בגיל 20 עברתי הטרדה מינית קשה.

הייתי קצינה ביחידת חימוש ולמרבה האירוניה הייתי גם אמונה על כל ההטרדות המיניות בבסיס. יעני, כל הטרדה או התנהגות בלתי הולמת הייתה אמורה להיות מטופלת על ידי.

עזבו ששירתתי בסדום, שלטפל באירוע הזה היה כמו לרוקן את הים בכפית, שנורמות השיח והתקשורת שם היו כמו הנורמות באסקימו לימון או במציצים ושעברנו החפצה על בסיס שעתי, אבל אפשר לישון טוב בלילה: יש ילדה בת 20 שלא מבינה כלום מהחיים שלה שתציל את כולן מציפורני הפטריארכיה והגריז.

הקיצר, אותו נגד בגיל של אבא שלי החליט לקחת את האירוע צעד אחד קדימה. לא אלאה אתכם בפרטים, רק אגיד שלמזלו ולמזלי הצלחתי לומר משפט מגומגם ומקוטע של: "לא כדאי, זה יפריע לנו בעבודה" והוא היה מספיק חכם כדי להבין ברגע האמת שהוא דקה לפני פרישה ושלא כדאי לו לדפוק את הפנסיה ואת המסיבה שלו, ועצר לפני שיהיה מאוחר מדי.

לא הייתי מיוחדת בשום צורה בתגובה שלי. היה שם הכל: קיפאון משתק, אלם, מחשבות על בריחה מהרכב שלו באמצע נסיעה בכביש מהיר, משפטים ממולמלים שלי, ולבסוף חיוך נבוך, הזזת שיער חיננית לצד ואמירת תודה מתוקה על הטרמפ.

מה קורה ביום שאחרי?

עד כאן דו"ח אירוע חריג. מה שמעניין באירוע הזה זה מה שקרה אחר כך.

נותרו לי עשרה חודשים עד השחרור ובמסגרת תפקידי הייתי חייבת לעבוד איתו באופן שוטף. ההתנהגות המצופה מאדם שנפגע בצורה כזו היא לקחת צעד אחורה, לשמור על יחסים קורקטיים וענייניים ועל משנה זהירות במקרה הפחות טוב, ובמקרה הטוב ללכת להתלונן על האדם ולהציב גבול ברור שאת לא מוכנה לעבוד איתו.

אבל לא. מה שקרה בפועל זה שבמשך כמעט עשרה חודשים הייתי נחמדה אליו בצורה לא מוסברת, שלחתי לו הודעות חבריות ולבביות ב-VPN והתנהגתי לגמרי כרגיל ואפילו בחיבה יתרה.

חברה שלי שהכירה את הסיפור וידעה כמה הייתי מבועתת ומבוהלת באותו ערב לא הצליחה להבין את פשר הדברים. "למה את נחמדה אל הסוטה הזה?", "את מבלבלת אותו בהתנהגות שלך", "בחיים לא תעשי לזה סוף אם תמשיכי להתנהג כרגיל"- היא הייתה נוזפת בי, ספק רוצה לעזור לי ספק מזלזלת בי ובבחירות שלי. רק ביום השחרור שלי שיתפתי את המפקד שלי והגשתי תלונה במצ"ח שנסגרה כי לא היה לי כוח לתהליך המתיש הזה.

שנים ניסיתי להבין מה גרם לי לנהוג כך. תמיד חוויתי את עצמי כאדם חזק, רציונלי עם כוחות בריאים. גדלתי בבית שהרים לי כל היום וכל הלילה, לא נחשפתי למציאויות טראומטיות וידעתי לזהות די בקלות דברים שלא אמורים לקרות. ובכל זאת, זה מה שקרה לי.

למה אני משתפת את פיסת החיים המביכה והכואבת הזו? כי אני נתקלת במיליון פוסטים שמבקרים את הסמסים של נעמה שחר ומגנים בחירוף נפש על יובל וילנר, וכי גם בפרטי שואלים אותי חברים וחברות על פשר הדברים ומרימים גבה על אופן השתלשלות האירועים.

אז הנה תשובה מרוכזת ומסוכמת לכל הסיבות הרבות ללמה אנחנו נחמדות או משתפות פעולה עם פוגעים: 📌 1. מנגנון ה-F החמישי: FAWN (ריצוי הישרדותי)

מכירים את חמשת ה-F של הטראומה? במצב של סכנה ממשית לקיומנו הפיזי או הנפשי, הגוף מפעיל אוטומטים הישרדותיים ללא מחשבה: בריחה (Flight), לחימה (Fight), קיפאון (Freeze) או התעלפות (Faint או Flop).

אבל ישנו גם F חמישי, פחות מוכר אך נפוץ ביותר: FAWN - ריצוי. זהו מנגנון של התחנפות, ריצוי, חיוך והקטנה עצמית כדי להפחית את רמת הסכנה מול התוקף. אלה מנגנונים אבולוציוניים בלתי נשלטים שתפקידם להגן עלינו. המון נפגעות תיארו שבזמן הפגיעה הן צחקו, זרמו, ניסו לא לעשות דרמה, הרגיעו את הפוגע ואפילו דאגו לרגשות שלו כדי שלא יתפרץ עליהן.

📌 2. ניסיון להשיב שליטה ואינסטינקט (Agency)

לפעמים "להיות נחמדה" הוא ניסיון לא מודע להפוך את האירוע למשהו שנשלט על ידי הנפגעת. אם אני בוחרת לחייך, לדבר ולהמשיך בקשר, המוח מנסה לספר לעצמו סיפור שאני לא קורבן חסר אונים, אלא שחקנית פעילה בסיטואציה. באופן פרדוקסלי, המשך קשר מנוהל עם הפוגע יכול להרגיש פחות מפחיד מאשר להכיר בעוצמת חוסר האונים המוחלט שהיה שם באותו הרגע.

📌 3. נורמות חברתיות ומגדריות ("נשים נחמדות")

נשים מחונכות מגיל אפס להיות נחמדות, לא לפגוע באווירה, לא להביך, לא לבאס ולא להרוס את הערב. לשים גבולות נוקשים ל-"זכר אלפא" זה דבר שמעורר חרדה עצומה של "אי נעימות". נשים רבות נכנסות לסיטואציות שהן לא רוצות בהן, או מנרמלות פגיעות לאחר מכן, רק כדי להימנע מהעימות, מהתוקפנות או מהאשמה עצמית של "אולי הגזמתי והוא נעלב".

📌 4. הזדהות עם התוקף (Identification with the Aggressor)

הפסיכואנליטיקאי שנדור פרנצי המשיג את המנגנון האכזרי והלא-מודע הזה. במצבי חוסר אונים קיצוניים, הנפש מתקרבת לעמדת הפוגע כדי להפחית את האימה המשתקת. לעיתים, להבין את הפוגע, להצדיק אותו או לאמץ את נקודת המבט שלו מרגיש בטוח יותר מאשר להבין שאנו נתונים לחסדיו של תוקף אכזרי.

📌 5. דיסוננס קוגניטיבי והכחשת הטראומה (Trauma Denial)

הכחשת טראומה היא מנגנון הגנה פסיכולוגי שבו המוח נמנע מלהכיר בעוצמת הפגיעה כדי להגן על הנפש מקריסה. המוח מספר לעצמו: "אם אני נחמדה אליו ומתנהגת כרגיל, סימן שלא באמת קרה משהו נורא והכל סבבה לגמרי".

זהו מנגנון גאוני להגנה עצמית בטווח הקצר, אך אכזרי בטווח הארוך, מכיוון שהחברה משתמשת בדיוק במנגנון הזה נגד הנפגעת מאוחר יותר: "הרי חייכת אליו, הרי שלחת לו הודעות, אז איך זו פגיעה?"

למען הסר ספק:

אם יצאת עם בחורה לדייט, היא לא הרגישה טוב, הייתה שיכורה או עם הכרה מעורפלת, לא הביעה שום רצון והסכמה מפורשת, ועדיין שכבת איתה? אנסת אותה. גם אם למחרת היא שלחה לך אימוג'י של לבבות, בונבוניירה ויין. ואם הגדלת לעשות וחשפת את הראיות האלה כדי להתגונן בפני כל עם ישראל - אתה ביב השופכין של האנושות.

---

תודה ענקית למיכל בן זקן על המילים החשופות, האמיצות והכל כך חיוניות האלו. להבין את מנגנוני ההישרדות של הנפש שלנו זו הדרך היחידה להפסיק להאשים את עצמנו, להתחיל להחלים באמת, ולדרוש מהחברה להפסיק להשתמש בהישרדות שלנו כראיה נגדנו. ברצוני להוסיף כי יש גם את המצב המתמשך של Fawning כמו שמיכל מתארת, שקורה במצבים רבים של טראומה מורכבת או מתמשכת לאורך זמן (במקרה של מיכל, שהות לא רצויה לאורך זמן בקרבת הפוגע), וכדוגמא יש את המקרה שעל שמו נודעה תסמונת שטוקהולם- שייתכן שהוא מיתוס ועדיין- דובר אז על בני ערובה שהזדהו על החוטף והגנו על מניעיו. בפסיכולוגיה של הטראומה המודרנית (במיוחד בגישות של פוסט-טראומה מורכבת CPTSD, כמו אלו של חוקר הטראומה הנודע פיט ווקר), תסמונת שטוקהולם מוגדרת בדיוק כגרסה המוקצנת, הממושכת והמערכתית ביותר של מנגנון ה-FAWN (ריצוי)!

📌 1. כשה-Fawn הופך לדרך חיים (מיקרו מול מקרו):

בעוד שמנגנון ה-FAWN הרגיל יכול לקרות ברגע נקודתי (כמו לחייך לפוגע ברכב או להסכים לדייט לא רצוי), תסמונת שטוקהולם מתפתחת כשהאדם נמצא בתוך מלכודת מתמשכת (שבי, מערכת יחסים מתעללת לאורך שנים, או ילדות בצל הורה פוגעני). כשהמוח קולט שאי אפשר להילחם (Fight) ואי אפשר לברוח (Flight) לאורך זמן, הדרך היחידה לשרוד פיזית ונפשית היא להפעיל מנגנון FAWN קבוע.

📌 2. המנגנון ההישרדותי: "כדי שלא תפגע בי, אני אגרום לך לאהוב אותי"

בבסיס של תסמונת שטוקהולם ושל Fawning נמצא אותו היגיון הישרדותי תת-מודע: כדי לשרוד מול תוקף בעל כוח מוחלט עליי, אני חייבת לרצות אותו, לצפות את הצרכים שלו ולהזדהות איתו.

אם אני אהיה נחמדה אליו, אם אני אבין אותו ואגרום לו להרגיש שאני בצד שלו, הסיכויים שלו לפגוע בי פיזית יורדים פלאים. המוח עושה "עסקה" פנימית: הוא מייצר אמפתיה ואהבה כלפי התוקף פשוט כדי להחזיק אותנו בחיים.

📌 3. החיבור לפרנצי והזדהות עם התוקף:

מיכל בן זקן הזכירה את המושג של שנדור פרנצי: "הזדהות עם התוקף". זהו בדיוק הגשר התיאורטי שמחבר בין Fawning לתסמונת שטוקהולם. במצבי חוסר אונים קיצוניים, הנפש מעדיפה "להתמזג" עם הפוגע ולהצדיק אותו, כי להרגיש כעס או פחד מולו זה פשוט מציף ומסוכן מדי. במיוחד כשמדובר בדמויות הוריות או סמכותיות, כשיש יחסי מרות. הצורך שלנו בבטחון בסביבה הזו מחייב שנצליח להגן על עצמנו ולעתים זה בדרך של Fawning.

איך זה פוגש אותנו בחיים הרגילים?

זה קורה המון במערכות יחסים זוגיות רעילות (Trauma Bonding) או אצל ילדים להורים מתעללים: הילד או בת הזוג יגנו בחירוף נפש על הפוגע שלהם, יסבירו "כמה הוא מסכן" וירצו אותו ללא הרף. זה לא חוסר שפיות, זה פשוט מנגנון FAWN שעבר אדפטציה לטווח ארוך.

🌱 הדרך חזרה לעצמנו: איך מתחילים להחלים ממנגנון הריצוי?

כשמבינים לעומק את מנגנון ה-FAWN (ריצוי), קל לשקוע לתסכול, להרגיש שבגדנו בעצמנו או לכעוס על עצמנו על כך שהיינו נחמדות, שזרמנו, או שלא עמדנו על שלנו בזמן אמת. אבל החלמה אמיתית מתחילה בהבנה שהגוף שלנו פעל מתוך אהבה מטורפת אלינו, ועשה הכל כדי להשאיר אותנו בחיים.

הנה הצעדים הקטנים והחומלים שיעזרו לנו לאט לאט לשחרר את הריצוי ההישרדותי, להחזיר לעצמנו את השליטה (Agency) ולמצוא את הקול שלנו מחדש:

1. להחליף את האשמה בהכרת תודה לגוף 🤍

במקום לשאול "למה הייתי נחמדה אליו?", אמרי לעצמך: "הגוף שלי היה מבריק. הוא זיהה סכנה, והוא השתמש בנחמדות וברגישות שלי כמגן הגנה כדי לשמור עליי מפגיעה קשה יותר. אני מודה לגוף שלי שהציל אותי" . הסליחה העצמית הזו היא המפתח הראשון לפתיחת המנעול.

2. לתרגל "אי-נעימות בריאה" בצעדים קטנים 🤏

מערכת העצבים שלנו למדה ש-"לא להיות נחמדה" שווה מוות או סכנה. כדי ללמד אותה מחדש שהיום אנחנו בטוחות, כדאי להתחיל להתאמן ב"אי-נעימות" בסיטואציות קטנות ובטוחות לחלוטין: להגיד לא למוכרת בחנות, להחזיר מנה לא טעימה במסעדה, או להגיד לחברה שפחות מתאים לנו להיפגש היום. כל "לא" קטן כזה בונה מחדש את השריר שנתקע בקיפאון.

3. להפריד בין אכזבה של האחר לבין ביטחון 🛡️

כשאנחנו אומרות "לא", לפעמים הצד השני יתאכזב, יתעצבן או ייעלב. מותר לו. החלמה מה-Fawning פירושה להזכיר לעצמנו: "זה שהוא מאוכזב או כועס, לא אומר שאני נמצאת בסכנה. אני בטוחה ומותר לי להחזיק בגבול שלי גם אם הוא לא מרוצה".

4. להקיף את עצמנו במערכות יחסים בטוחות 👭

הריפוי לריצוי קורה בתוך קשרים שבהם מותר לנו להיות מלוכלכות, כועסות, לא נחמדות, עייפות ו"לא זורמות" - ועדיין להישאר אהובות ובטוחות. חפשו את האנשים שמאפשרים לכם להניח את מסיכת הנחמדות ולהיות פשוט אתם.

מנגנון הריצוי הוא עדות לכוח ההישרדות המופלא שלנו. הוא שמר עלינו אז, אבל היום אנחנו כבר לא חסרי האונים שהיינו. היום יש לנו קול, יש לנו כוח, ויש לנו את הזכות המלאה להחזיר לעצמנו את השליטה על החיים, על הגוף ועל הגבולות שלנו. בקצב שלנו, צעד אחר צעד. 🌸🕊️✨ * מיכל בן זקן היא מנהלת מערך הסיוע של עמותת "לא עומדות מנגד" המסייעת לגברים ונשים במעגל הזנות. * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם