פרידה מהילד המשורר יהודה אטלס ז"ל- הזווית של כתיבה לילדים בסיכון
קצר, פשוט, אמיתי. ככה כתב יהודה אטלס את שיריו, מתוך נקודת המבט של הילדים, שמביעה את התחושות שלהם מול העולם שאינו מובן להם עדיין, עולם שלפעמים הוא מעצבן, לפעמים משעמם, ובשנים האחרונות הוא גם יצר את הספר "ילדים של אף אחד" שמתייחס גם למי שהעולם גם היה אכזרי אליהם. מבט אל הפרויקט החשוב והכואב של יהודה אטלס, שהבין ילדים כי הוא בעצמו נשאר ילד לכל חייו, עד לכתו ב-24.9.26, בן 89. יהי זכרו ברוך.
| מאת: שיר אלוני
כמו רבים ורבות, גדלתי על סדרת הספרים שלו "הילד הזה הוא אני", עם האיורים של דני קרמן.
השירים שלו העזו לומר דברים אמיתיים שילדים לא תמיד אומרים בקול רם, שלפעמים מפחדים לומר,
ובגלל זה לפעמים זה גם היה מצחיק ומשעשע, לפעמים עצוב ונוגע.
כשצפיתי בריאיון שקיים עם יואב קוטנר לפרויקט תיעוד היוצרים של מפעל הפיס, התפלאתי לגלות על הפרויקט שיצר בערוב ימיו, "ילדים של אף אחד". הוא מספר בריאיוןכיצד הגיע לכנס שעסק בילדים בסיכון, ושעובדת סוציאלית שם אמרה- שהילדים שהיא פוגשת אין להם שירים שמדברים את המצוקות שלהם, שהצרות הקטנות כמו דודה שלא הביאה לי מתנה- הן צרות של ילדים פריבילגיים.
האמירה הזו טלטלה את אטלס והוא עשה עבודה רגישה ועמוקה, לשוחח ולהכיר סיפורים של ילדים שעברו טראומות במשפחה, לאסוף את שברי החיים שלהם ולעשות מהם את השירים הקטנים- גדולים, בסגנון הכתיבה הייחודי שלו, כדי לעזור להם להרגיש שהם לא לבד בתוך הטראומה, ושגם להם יש מקום בתוך העולם הילדותי שלו.
במשך יותר מעשור שוחח אטלס עם אנשי ונשות מקצוע, הקשיב לסיפוריהם של ילדים וילדים־לשעבר בסיכון ותרגם אותם לאסופה של כ־170 שירים הכתובים בסגנונו הייחודי – לעיתים הומוריסטי, לעיתים כואב, תמיד אמיתי.
דרך השירים מחבק אטלס ילדים וילדות במצוקה, היום ובעבר, כאלה שהמערכת איתרה וכאלה שלא, ואומר להם שאינם אשמים, שאינם חייבים להסתיר את שעבר עליהם, שמגיע להם תיקון.
תגובות