האריה שאהב שקט: רשמים ותובנות מההרצאה של יואב קוטנר על אריק איינשטיין ז"ל
- שיר אלוני
- לפני יומיים (2)
- זמן קריאה 3 דקות
על המפגש המרתק שהתקיים בשישי האחרון במרכז פרס לשלום ביפו, שבו פרטים קטנים וסיפורים נדירים החזירו לרגע את האדם שמאחורי הדמות המיתולוגית של הזמר הלאומי. על הבחירה שלו לפרוש מהבמה בעקבות הטראומה האישית שעבר, המעידה על נאמנות לעצמו ולמה שטוב לו. | מאת: שיר אלוני
הקסם שבפרטים הקטנים
בתוך הרעש של החיים והחדשות הלא פשוטות שמציפות אותנו מכל עבר, כולל הידיעה הכואבת על סמ"ר נגב דגן שנפל באותו הבוקר בלבנון, להיפגש ביום שישי באולם עם חלון ענק המשקיף אל הים התיכון וכמעט טובל בו, זה עושה את החיים לקצת יותר נסבלים.
כשמוסיפים לזה שהפגישה היא עם יואב קוטנר, המספר על חייו של אריק איינשטיין ז"ל, מלווה בשירה ובגיטרות של כפיר בן ליש ושחר מינץ, הנוסטלגיה, הגעגוע והשירה של כולם ביחד, הופכים לחיבוק מנחם שהיה נחוץ מאוד.
קוטנר לא מסתפק בסיפורים המוכרים לציבור הרחב. הוא דולה מהארכיון זוויות מעניינות ומפתיעות, כאלו שגם חובבי מוזיקה מושבעים עשויים לגלות בהן חידוש. היכולת שלו לאצור תוכן שמרגיש טרי ורלוונטי בכל מפגש מחדש הופכת את ההרצאות שלו לחוויה תרבותית שאסור להחמיץ. נראה לי שבכל הרצאה שלו שהייתי בה, גם אם בפעם השנייה והשלישית- תמיד זכיתי לשמוע זוויות שונות, עוד פרטים חדשים, קטנים ומיוחדים שנגלים. פשוט אוצר טעים ובלתי נגמר שעושה חשק לעוד. כשזה מתחבר לקסם האישי וההומור שאפיין את איינשטיין, אפילו מבלי להתכוון לכך מפורשות, הכל מתחבר ביחד לכדי מפה אפשרית עבורנו, איך אנחנו יכולים לחזור להיות ישראל אחרת ובריאה יותר.
למשל כששרנו כולנו ביחד את "שיר של אחרי מלחמה"...
הבחירה בבית על פני הבמה: נאמנות עצמית כדרך חיים
ההרצאה אמנם עברה דרך תחנות שונות בחייו של איינשטיין, בעיקר בתחילת הדרך, אבל אני רוצה להתמקד כאן
בהחלטה של אריק להפסיק להופיע, החל מראשית שנות השמונים.
למרות שהיה האמן האהוב ביותר בישראל, והוצעו לו סכומי עתק של מיליוני שקלים עבור הופעות ענק בפארקים, הוא בחר לסרב. הבחירה הזו הייתה תוצאה של חרדת במה קשה שהלכה והחמירה במהלך שנות ה-70, בשילוב עם היותו קצר רואי.
אריק העיד על עצמו שהפחד פשוט שיתק אותו, והוא העדיף את המרחב המוגן של הבית והאולפן על פני הרעש והלחץ של הבמות הגדולות. המקום שבו הרגיש הכי טבעי היה לצד חבריו המוזיקאים הקרובים, שם יכול היה ליצור בחופשיות בלי לשלם מחיר רגשי כבד.
הנקודה המכרעת התרחשה באוגוסט 1982, כשתאונת דרכים קשה בלב תל אביב הייתה לטראומה שחיזקה את ההחלטה להפסיק להופיע. הרכב בו נסע התנגש באוטובוס שלא עצר באדום. התאונה גבתה את חייה של ידידתו, רבקה רובינשטיין ז"ל, פצעה קשה את בת זוגו סימה אליהו, והותירה את איינשטיין עם פגיעות ראש קשות, שבירת צלעות ופגיעה בעינו. המפגש הישיר עם השבריריות של הקיום והאפשרות המוחשית של המוות, הובילו אותו להחלטות משמעותיות לגבי הדרך שבה הוא רוצה לנהל את המשך חייו. מתוך השיקום הממושך נולד האלבום "שביר" בשנת 1983 (יחד עם יצחק קלפטר ז"ל).
הבחירה הזו היא נאמנות מוחלטת לעצמו. הוא הסביר בפתיחות שפשוט לא היה בנוי למעמד הזה, ובחר להציב גבול ברור ששמר על מה שטוב ונעים לו. הוויתור על הרווח הכלכלי ועל מחיאות הכפיים, לטובת שלווה פנימית, משקף גם את האדם שהוא היה וגם נתיב התמודדות טוב וראוי. התובנה החשובה כל כך, שגם אם אתה זמר ענק ומצליח ואהוב וכולם רוצים שתופיע, אתה לא חייב כלום לאף אחד חוץ מלעצמך. שלא חייבים לשחק את המשחק שכולם משחקים רק כי זה מה שרוצים ממך.
תגובות