טור אישי 1.3.26: על הניצחון, על הבלבול ועל הטרנספורמציה

זה היה שבוע עם המון נסיעות בין הערים, להכין ולכתוב כתבות עבורכם. זו גם הזדמנות לחוות חוויות עשירות. להגיד יותר כן לעולם. להרשות לעצמי להיות נוכחת כמו מצלמה שמקליטה את מה שקורה. 

עוזי רמירז הקליט לי השבוע גיטרות לשיר "תבלו". עם אורי ורטהיים על ההקלטות, באולפנו הביתי.

הבלבול

הייתי בטוחה ש-"נקבים נקבים" יוצא לאור ב-22.2 או שמשהו בתת מודע שלי רצה שזה יהיה ככה כדי שאוכל סוף סוף לשחרר את כל מה שהשיר הזה כולל עבורי. חשיפה עצומה של אחת הטראומות היותר מודחקות של חיי. הסכמה שלי להצביע על עצמי ולומר שגם לי זה קרה. 

הבוקר של מה שחשבתי שהיה יום יציאת הסינגל היה רצוף דמעות וחנק. היה לי קשה. שלחתי אותו לכל מי שתומכים קבועים שלי בווטספ. ואז… הודעה ועוד הודעה אומרות לי שמנסים להיכנס לשמוע את השיר ולא מצליחים. לא הבנתי. ועוד בתוך כזה מצב רגיש זה ממש היה קשה לקלוט מה קורה.

נכנסתי ללינק שבנו לי בלייבל שלי קמ"ע וראיתי… שהתאריך הנכון הוא 8.3, יום האישה. שזה לטובה, כן? זה מושלם. אז בתחושות מאוד מעורבות ומבולבלות מחקתי מהר את כל ההודעות ששלחתי לכולם, את כל השיווק שהתחלתי לעשות. קרסתי לכמה שעות מרוב תשישות נפשית. 

אבל אחרי יום יומיים קיבלתי את זה בברכה. הרגשתי שעם השחרור המדומה הזה, קיבלתי פידבקים ראשונים חשובים שאמרו לי שהשיר לא כזה טריגרי בפני עצמו, אלא רק מה שאני אומרת עליו ומרגישה לגביו. גם הצלחתי כיצד להרגיע את החרדות האיומות סביב השחרור שלו. 

אולי זה טריק טוב למי שחרדים לפני הוצאה של פרויקט חדש לאור. לעשות הוצאה מדומה לאור רק לכמה מעטים ונבחרים. להרגיש את מה שזה עושה לנו ולקבל פידבקים. 

בכל אופן, 8.3 איט איז אבל בינתיים אחיעד לוק כבר הספיק לפרק אותי במילים הכי חמות שאי פעם אמרו עליי ברדיו, ומאיר הוברמן גם הוא השמיע אותי ותודה לשניהם.

*

הניצחון

רגע של בדיקת מצב החשבון גילתה לי שסופית, ניצחתי במשפט בירושלים בו תבעתי את התאגיד העירוני שסירב לשלם לי בזמן על הופעה בפסטיבל עירוני. אז לא ויתרתי על זכויותיי, תבעתי אותם בתביעות קטנות, העליתי את סכום התביעה כשהם סירבו לשלם את הסכום שהיה אמור להיות מההתחלה והשופט פסק בעדי. מ-1500 ש"ח על ההופעה קיבלתי בסוף 7300 ש"ח כולל הוצאות המשפט שנוספו.

איך להימנע מהמצב שנקלעתי אליו? ו/או, להיות סולידריים ולדרוש מהפקות פסטיבלים לעשות חוזים הוגנים?

לוודא שאתם חותמים על חוזה ישיר מול מי שמשלם לכם ולא איזה משהו עקיף ומוזר (במקרה שלי חוזה אחיד דרקוני שהתאגיד חתם רק מול הפאב שאירח אותי, שקבע בסעיפיו שאין לי זכות לפנות אליהם בדרישות כספיות למרות שהם הלקוח המשלם. זה חוזה עבדות וטוב שהשופט ראה וסגר את הדלת הזו לניצול מוזיקאים).

היה שווה כל המאמץ ולו רק בשביל לוודא שכזה ניצול לא יקרה שוב למוזיקאים. 

*

הטרנספורמציה

עשיתי תרגיל כתיבה בו התחלתי להתעמת עם הצד בי שנוטה להתלונן ולהתמסכן. הרגשתי שבא לי להפסיק להרגיש כמו קורבן. לשחרר את המסכנות הזו. 

כתבתי על זה כאן בהרחבה- אבל אגיד בקצרה שברגע שהתחלתי לתרגל ולעבוד על ההפך- לחפש איך אני מתפנקת, נהנית מהחיים ופועלת מתוך הודיה, הדברים קרו לי הרבה יותר בקלות, הצעות מחיר ששלחתי החלו לחזור עם תשובות מעניינות וטובות, הזדמנויות חדשות הגיעו. 

אני עדיין עובדת על זה כי… 

*

המחנק

כשהגעתי לתיכון שלי בויאר להרצות ביום הבוגר, נתקלתי שוב בכל הדברים שמטרגרים את הצד המתלונן שבי למרות שעשיתי עם עצמי כל הכנה אפשרית כדי להיות בוייב גבוה יותר. 

אני מנסה להסתכל על רגעים כאלה כעל עוד דרך והזדמנות לשחרר את משקעי העבר. לשחרר את מה שתוקע אותי שם. להתקדם. 

בשורה התחתונה ואחרי שיחות עם הצוות שם הבנתי שאני לא היחידה שבקושי הגיעו לה תלמידים של שכבת י"ב כי הם בגדול באווירת סוף קורס ועושים טובה שהם מגיעים בכלל למשהו כזה. סיכמתי לעצמי שלמרות שהיו רק 6 תלמידים, הם התנהגו יפה, ממש מעט השתתפו אבל זה לא מעט יחסית בשבילם, שאולי יש לי מה לשפר להבא ולגיטימי שיהיה לי מה ללמוד מזה. 

לחיי המטמורפוזות הבאות. 

שלכם,

שיר

לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם להצטרפות כחברים באתר