לזכרה של איבון מיקלוש: חלוצה בתחום צילום הקולנוע והמוזיקה בישראל
- שיר אלוני
- לפני 4 ימים
- זמן קריאה 4 דקות
מעבר להיותה המרצה שלי לצילום וידיאו במסגרת התואר בסמינר הקיבוצים, היא גם כיכבה בסרט "יוצאים קבוע" מסדרת אסקימו לימון, התקדמה בתעשיית הקולנוע כצלמת וידיאו יצירתית ובעלת חזון יוצא דופן, ויצרה כמה מהקליפים ועטיפות האלבומים הכי זכורים ואהובים. יהי זכרה ברוך | מאת: שיר אלוני
מותה של איבון מיקלוש בגיל 67 מותיר חלל כואב בעולם הקולנוע והיצירה הישראלי. מיקלוש נולדה בהונגריה בשנת 1958, עלתה לישראל בגיל שש והייתה פעילה פוליטית עוד מימי התיכון. מיקלוש, שהחלה את דרכה מול המצלמה כשחקנית בסרט "יוצאים קבוע" מסדרת אסקימו לימון, הקדישה את רוב חייה המקצועיים לעבודה מאחוריה כצלמת קולנוע ומוזיקה, כשהיא סוללת דרך לנשים בתחום שנחשב במשך שנים רבות לנחלתם של גברים. היא הייתה דמות יוצאת דופן בנוף התרבות הישראלי, אישיות צבעונית ומאתגרת שסירבה להישאר בתוך התבניות שהוקצו לה. מיקלוש הייתה מהנשים הבודדות שעסקו בצילום קולנוע בישראל, ובשנות ה-2000 עברה להוראה ולימדה במספר מוסדות אקדמיים. כמרצה לצילום וידיאו, היא לא רק העבירה ידע טכני, היא אתגרה את אופן ההתבוננות של הסטודנטים שלה (ביניהם, כותבת שורות אלה) ודחפה אותם לחשיבה עצמאית. מיקלוש דגלה בצורך להגדיל את מספר הנשים הצלמות בתעשייה. בראיונות שנתנה, הצביעה על כך שהסיבות למיעוט הנשים במקצוע זה נבעו מיוהרה ולא משיקולים מקצועיים. היא תיארה את ההתמודדות עם הובלת צוותים גבריים של תאורנים ואנשי גריפ, תחת מבטים בוחנים וציפיות מחמירות. עבור דורות של סטודנטיות, היא שימשה הוכחה לכך שניתן לנפץ תקרות זכוכית ולהיות דמות סמכותית ויוצרת בתוך המערכת. היא ראתה במעבר שלה להוראה שליחות, במטרה לגדל דורות של יוצרים ויוצרות שיודעים לפרק את המבט הקולנועי המסורתי.
הזווית של המוזיקה: בימאית קליפים וצלמת לעטיפות אייקוניות
הקשר של מיקלוש לעולם המוזיקה הישראלי הוליד שיתופי פעולה ויזואליים אייקוניים וזכורים. העבודה שלה עם להקת אבטיפוס הייתה עמוקה במיוחד. היא צילמה את עטיפת אלבום הבכורה של הלהקה, "מה החזאי מבין".
נוכחותה כבמאית קליפים באה לידי ביטוי כבר בשנת 1988, כשביימה את הקליפ הראשון של להקת טאטו לשיר "מריה הקדושה". בשנות התשעים, ביימה כמה מהקליפים המשמעותיים של העשור, בהם "פרדי על הבוקר" של החברים של נטאשה בשנת 1994 ו-"ערב ב' כסלו" של ערן צור בשנת 1995. עבודות אלו הדגימו את היכולת שלה לתרגם טקסטים מוזיקליים לתמונות קולנועיות בעלות נוכחות. עבודותיה התאפיינו ביכולת ללכוד רגעים אנושיים בתוך סיטואציות מורכבות. היא גם תיעדה הופעות חיות, כמו הקליפ לשיר "ממשיך לנסוע" של אהוד בנאי, תוך שהיא משלבת בין עבודה תיעודית לפרשנות אמנותית.
המאבק על הגוף והזכות להסכמה
הקריירה המקצועית שלה החלה דווקא מול המצלמה. לאחר שענת עצמון סירבה להשתתף בסרט ההמשך של "אסקימו לימון", יצאו יוצרי הסדרה לחפש "נערת אסקימו לימון חדשה". ידיד של מיקלוש הציע אותה לתפקיד, ולאחר שתחילה סירבה, נענתה. כשהייתה בת 20, תחת השם איבון מיכאלי, היא נבחרה לגלם את תמי ב-"יוצאים קבוע". כבר בשלב הצילומים הבהירה את גבולותיה: החוזה עליו חתמה הגביל את צילומי העירום שלה למבט מהגב ומצד הפרופיל בלבד.
עם סיום העריכה, גילתה מיקלוש כי המפיקים מנחם גולן ויורם גלובוס והבמאי בועז דוידזון שילבו בסרט צילומי עירום חזיתיים ללא הגבלה, תוך הפרה בוטה של הסיכום ביניהם. מיקלוש לא נכנעה ללחצי התעשייה ופנתה לבית המשפט, במאבק שהגיע עד לבית המשפט העליון.
במאי 1979 קיבלה צו מניעה נגד הפצת הסרט, אך המאבק לא היה פשוט. בבית המשפט המחוזי קיבל השופט שלמה לובנברג את עמדת המפיקים, בטענה שהנזק הכספי שייגרם להם מאי-הפצת הסרט גדול יותר מאי-הנעימות האישית של מיקלוש.
היא בחרה להמשיך לערער, ובבית המשפט העליון קיבל השופט מנחם אלון את תביעתה. פסק הדין קבע כי זכותה של שחקנית על גופה וההסכמים עליהם חתמה גוברים על האינטרסים הכלכליים של ההפקה. הסרט נערך מחדש וקטעי העירום הוסרו.
המאבק הזה היה תקדימי; הוא הגדיר לראשונה בשיח המשפטי והתרבותי בישראל את גבולות ההסכמה של שחקניות מול חברות הפקה עוצמתיות. עבור מיקלוש, זו הייתה הנקודה שבה הבינה כי מקומה אינו לפני העדשה כ-"מושא אהבה" של אחרים, אלא מאחוריה, כמי ששולטת במבט.
במקביל לסרט "יוצאים קבוע" היא השתתפה עם שותפה לכוכבות, יפתח קצור, בפרסומת לנעלי גלי.
תגובות