דיפ דייב: צלילה לתוך פסיכדליה, דיסקו ופ'אנק תאילנדי מה-70' בעקבות להקת קרונגבין

אחרי ששמעתי שהשבוע חוגגים עשור לאלבום הבכורה של להקת קרונגבין Khruangbin, שהושפע מאוד ממוזיקה תאילנדית, החלטתי לעשות את הדיפ דייב על הסאונד התאילנדי שהפך לתבלין הסודי של הלהקה. הטור מוקדש לחטוף החלל, סותטיסאק רינטלאק. בתקווה שיימצא וישוב לביתו בקרוב.คอลัมน์นี้อุทิศแด่ สุทธิศักดิ์ รินทลักษณ์ ผู้ก่อการร้ายอวกาศ ด้วยความหวังว่าจะพบตัวเขาและกลับบ้านในเร็ววัน

/ מאת: שיר אלוני

כששמעתי שהשבוע להקת קרונגבין חוגגת עשור (!) לאלבום הבכורה שלה, זה שלח אותי בזיכרון ישר לאותן משמרות שהייתי עובדת בסינמטק, עם ענבר שעבדה אתי והשמיעה אותם, וכמה נגנבתי מהם. סגנון הנגינה על הגיטרה היה לי מאוד מיוחד, גם אם קצת רפטטיבי, זה היה מושלם להעביר עם זה את המשמרות. מוזיקה אינסטרומנטלית, גרובית, עם טעם של פעם (אגב, לכל מי ששוברים את השיניים על איך הוגים את שם הלהקה: Kroong-bin. הכי פשוט, לא להסתבך. משמעות השם, מטוס בתאילנדית).

ההבנה המאוחרת יותר, עד כמה הלהקה הזו הושפעה מפ'אנק תאילנדי, גרמה להבין את הבחירות שלהם בסאונד והייחודיות שלהם. השבוע, בגלל שיש לי את המדור הזה, אמרתי לעצמי יאללה, למה לא לנסות ולצלול גם לבריכה הזו של פ'אנק תאילנדי, פסיכדליה ודיסקו ולראות מה אני מגלה. קודם כל היה לי משעשע ממש במהלך הצלילה להיתקל בשיר הראשון המופיע בפלייליסט, לא אעשה לכם ספוילר.אבל כן אגיד, ככל הנראה, שבשנות ה-60-70, המון להיטים מרחבי העולם, ולא רק להיטים אמריקאיים ובריטיים, קיבלו גרסאות מקומיות, בעידן שבו צריך לזכור שלא היה אינטרנט, להיטים לא בהכרח הגיעו לכל הארצות ולכן יודעי דבר יכלו ליצור גרסאות מתורגמות לשפה המקומית ושהמון אנשים יחשבו שזה אסלי שלהם וחדש. אז התופעה של להיטים מוכרים בשפה המקומית קורה גם כאן. אבל הפעם קצת הסתכלתי על עצמי מהצד בתוך החיפוש הזה, ותהיתי: האם אני בעצם לא עושה עוול למוזיקה התאילנדית המקומית, בזה שאני נמשכת ומחפשת בעיקר את מה שקצת מוכר לי? ביטים מערביים, שימושים באפקטים וגיטרות חשמליות, שירים שכיף לצחוק על הגרסה המקומית שלהם… אולי אני מפספסת את הסאונדים הייחודיים לתאילנד ככה, את התבלין הספציפי שלהם? מצד שני, דווקא דרך מה שמוכר, אפשר להבין את ההבדלים. את הקשיים שכנראה היו להם, טכנית, להקליט מוזיקה ולכן הייתה לא מעט מוזיקה שנאלצתי לוותר עליה מסיבות של איכות סאונד מבאסת. או המון דברים שאין למצוא בספוטיפיי, אבל ראיתי אצל דיג'יים שיצרו מיקסים ביוטיוב. אחד הדברים הבולטים ממש, מעבר לשפה עצמה, זה סגנון הגיטרה, הליינים שיש להם התחלה מהירה והם מפותלים וכמעט כמו חתימה שלהם על הכל. בדומה למוזיקה היוונית/ ערבית שיש לה את החזרה על צליל אחד במהירות, גם כאן זה מופיע אבל זה לגמרי מרגיש שלהם. אפשר לשמוע את זה גם דרך המרימבה או כלים אחרים שמופיעים ונותנים את הטעם התאילנדי הזה. והנה קצת העמקה לשורשים של התבלין התאילנדי:

Thai Funk: כשמוזיקת נשמה אמריקאית פוגשת את איסאן הכפרית

תאי פ'אנק זו נקודת מפגש בין שני עולמות: הפ’אנק, הסול והפסיכדליה האמריקאית של שנות ה-60 וה-70, לבין המוזיקה המסורתית של תאילנד ובמיוחד של אזור איסאן (Isan) בצפון-מזרח המדינה.

כדי להבין את זה, צריך להבין את מרכיבי הקרקע:

לוק תונג (Luk Thung)

תופעת פופ בכפרים של מרכז תאילנד, שנולדה בשנות ה-50 וה-60 לאחר מלחמת העולם השנייה, ושילבה שירה עממית, תזמורים עשירים, מקצבים איטיים יותר וטקסטים של חיי יום-יום. תופעה זו הגיעה בעקבות שתי תופעות מוקדמות יותר של שילוב עם מוזיקה מערבית: האחת, "פלנג תאי סקון", שחיברה בין כלים וחשיבת עיבודית מערבית לבין אלמנטים מסורתיים, זו הייתה המוזיקה ששימשה את הממשל ככלי תעמולתי לחזק את הקידמה והקירבה לערכים מערביים. התופעה השנייה והמאוחרת יותר, רמוונג RAMVONG, היוותה איזון בחזרה לריקודים ולשפה השורשית יותר. שתי התופעות יחד הביאו ליצירה של הבסיס לתאי פ'אנק.

מור לאם (Mor Lam)

הצד היותר פראי. מקצבים מהירים, שירה עם קפיצות טונאליות, כלי נשיפה ומיתרים מסורתיים, ודפוסי מקצב שאין בשום מקום אחר.

וכל זה התחבר עם הגיטרה החשמלית של סרף-רוק. עם גרוב פ’אנקי כמו של ג’יימס בראון. עם מכונות אולפן מוקדמות, אורגנים, אפקטים של פסיכדליה.

ככה נולדו Thai Funk וה- T-POP.

איך אמריקה נכנסה פנימה? תודות למלחמת וייטנאם

בשנות ה-60 וה-70 נכחו חיילים אמריקאים בתאילנד. הם הביאו איתם תקליטים, גיטרות ומערכות הגברה. המקומיים אימצו את ההשפעות האלה, אבל לא ניסו “להישמע כמו אמריקאים”, הם לקחו את זה למקום משלהם.

התוצאה הייתה חיבור מיוחד:  פ’אנק עם חליל מסורתי, פסיכדליה עם מבטא תאילנדי, רוק בהשראת מור-לאם.  זו אחת הסיבות שהז’אנר נשמע עד היום כאילו הוא מקורי מתאילנד ולא רק חיקוי חיוור של המערב.

קרונגבין: להקה אמריקאית עם נשמה תאילנדית

1. באס מינימליסטי שמזכיר לוק תונג

קווים פשוטים, בהירים, נשענים על תחושת חזרתיות ומעגליות.

2. גיטרות מלודיות עם וייב של סרף-רוק

בדיוק כמו הגיטרות ב-Thai Funk, כמעט ללא דיסטורשן. משהו מאוד נעים ומלטף על גבול המהפנט.

3. קצבים רפיטטיביים וטרנסיים, כמעט כמו מור לאם

4. הפקה שמרגישה כמו קלטות ישנות

ההפקה נשמעת עם סאונד אנלוגי במכוון, אפילו ממש לכיוון רמת ההפקה של שנות ה-70.

5. העיקרון התאילנדי: מלודיה היא סיפור

המלודיה היא מה שעומד בלב הכתיבה של Khruangbin - ובגלל זה האלבום הראשון שלהם נשמע כמו גלגול מחודש של Thai Funk, גם אם הם אמריקאים מטקסס. עם כל זה, חשוב לומר- ברבות השנים הלהקה התפתחה, יצרה עוד כמה אלבומים ודי לא אוהבים שמכניסים אותם להגדרות כלשהן, הם נעים בין עוד מקומות אקזוטיים בסאונד שלהם, למשל אפשר לשמוע גם מעט וייב לטיני אצלם לפעמים. שווה להאזין להם במיוחד בזמן עבודה. 

*** אז לסיכום, את הכל הכיף הזה ריכזתי לפלייליסט שלפניכם, מוזמנים לפתוח אוזניים…

ורק הערה אחת טכנית וקטנה לפני שאתם צוללים: השיר הראשון ששמתי כאן, יש לו באג שהשיר בעצם מופיע פעמיים באותו הקובץ… הוא בפועל נגמר ב- 3:00 דקות, אז תרגישו חופשי ללחוץ על כפתור המעבר לשיר הבא בנקודה הזו. אלא אם כן סבבה לכם להקשיב שוב לקטע המשעשע הזה. כאן לינק לפלייליסט: https://open.spotify.com/playlist/27dk8D8P2ZqWeB0XYNxZia?si=abJb7iaWTVu-6Hv0vdHybw

כאן למטה בעמוד אפשר לכתוב תגובות, אני ממש רוצה לשמוע מה חשבתם! מוזמנים גם להירשם חינם למיוזלטר השבועי שם אני מרכזת עוד דברים כיפיים: www.shiralony.com/join