דיפ דייב על תופעת היה-יה גירלז Yé‑Yé Girls– הפופ הצרפתי בשנות ה-60

על תנועת ה-Yé-Yé בצרפת של שנות השישים, גל פופ צעיר, גרובי וסקסי, בהובלת זמרות כמו פרנסואז הארדי, פראנס גל וסילבי ורטאן, שביצעו שירים שנכתבו ברובם על ידי גברים והפכו לסמל של תרבות נעורים מודרנית אך גם שיקפו את יחסי הכוח המגדריים בתעשיית המוזיקה הצרפתית.

/ מאת: שיר אלוני

בזמן שהלהקה The Beatles שרה באנגליה: “She loves you, yeah, yeah, yeah”, בצרפת נוצרה תופעה מוזיקלית ייחודית. הצרפתים כינו אותה Yé‑Yé – קיצור שמגיע מה”yeah! yeah!” של רוקנ'רול בריטי ואמריקאי.

בהשראת ההצלחה של הפופ דובר האנגלית, תנועת ה-יה-יה העניקה להיטים בשפה הצרפתית, עם אמניות כמו Françoise Hardy, France Gall ו-Sylvie Vartan.

אבל המוזיקה של יה-יה לא הסתכמה ב”תרגום” של להיטי הפופ והרוקנ'רול לשוק האירופאי, היא גם הרחיבה את הסגנון מבחינת הצליל, שילבה ז’אנרים שונים כגון בארוק, ג’אז ושאנסון– סגנון שירה צרפתי עם המון עוצמה ורגש. התוצאה הייתה שירים שמצד אחד הם מאוד פופיים וקליטים אבל עם אלמנטים של סאונד והפקה שהם מיוחדים ולא צפויים.

בניגוד לתופעה שכונתה ”הפלישה הבריטית” (British Invasion) שהייתה בעיקר גברית, תנועת היה-יה איפשרה לכוכבות רבות, נשים צעירות וליברליות, לבלוט, ולהגיע לקהלים ברחבי העולם.

אחת הבמות המרכזיות בה התחילו אמניות יה-יה הייתה התוכנית השבועית ברדיו Salut les Copains

(בדומה ל‑“Top of the Pops” בבריטניה או ל‑“American Bandstand” בארה״ב).

המוזיקה הייתה מחוברת היטב לסאונד האופייני של שנות ה-60, שאבה השראה מ”קיר-הצליל” (Wall of Sound) שהגה המפיק הנודע פיל ספקטור, ממכונת הלהיטים של בניין בריל והלייבל מוטאון וגם מהרוק הבריטי והאמריקאי.

עם זאת, היה פער לא קטן בין היוצרים-גברים שהלחינו או כתבו את שירי ה‑יה-יה  (כמו Serge Gainsbourg) לבין הנשים הצעירות ששרו אותם.

פראנס גל, למשל, בת 17 בלבד, ניצחה באירוויזיון בלוקסמבורג עם שיר שנכתב על‑ידי סרז' גינזבורג (עם הלהיט הענק "בובת שעווה, בובת קש"). שנה לאחר מכן היא ביצעה את “Les Sucettes” ("הסוכריות"), שנשמע תמים לכאורה אך היה טעון ברמזים מיניים, דבר שגרם לה מבוכה גדולה במשך שנים רבות.

פרנסואה הארדי, מהדמויות הבולטות, לא רק שרה אלא גם כתבה את שיריה.

בשנת 1962 יצא השיר “Tous les Garçons et les Filles”, שמכר מעל שני מיליון עותקים, במשך 18 שנים.

הארדי נודעה גם במראה האנדרוגיני ובסגנון הלבוש הבוהמייני שלה, והיא מהווה השראה למעצבים ולאמנים רבים עד היום.

סילבי וארטן, ממוצא ארמני‑בולגרי, בלטה בטלוויזיה הצרפתית והאיטלקית. היא נישאה לג'וני האלידיי, והוציאה להיטים בצרפתית ובאנגלית כמו “La Plus Belle Pour Aller Danser” ו‑“I’m Watching You”.

למרות הצלחתן, זמרות ה‑יה-יה ספגו לעיתים ביקורת על היותן שטחיות, בעוד הגברים סביבן – כמו גינזבורג– נחשבו לגאונים.

בסופו של דבר, תופעת ה‑Yé‑Yé סימנה שינוי תרבותי עמוק: דור של נערות צעירות מצא קול עצמאי, רך אך חצוף,

בין רומנטיקה למרד. היא שילבה תום עם חושניות, אופנה עם אמירה חברתית והשאירה חותם נצחי על התרבות הצרפתית והפופ בכלל.

בפלייליסט כללתי גם שירים מהתקופה שהם גרסאות פופ צרפתיות מגברים ללהיטי ענק של התקופה.

לינק לפלייליסט: https://open.spotify.com/playlist/3T7cdZ1zpqz7WclZDYKwor?si=36adc3158c5c4ce4 

מקווה שתהנו.

שיר אלוני.

כאן למטה בעמוד אפשר לכתוב תגובות, מוזמנים גם להירשם חינם למיוזלטר השבועי שם אני מרכזת עוד דברים כיפיים: www.shiralony.com/join