דיפ דייב: דמעות לפחדים- הלהיטים מהחדר של אחותי שרית אייטיז טוב ואפל

אחים גדולים הם מקור נפלא להכיר מוזיקה. אחותי שרית, אחותי השנייה, הייתה אחראית עיקרית לעיצוב הטעם שלי במוזיקה, מינקות. גדלתי עם המוזיקה מהחדר שלה, בשנות ה-80 וה-90. משתפת אתכם את הזכרונות מהמוזיקה שבקעה כל בוקר מהחדר שלה. קפסולת זמן מתוקה.

/ מאת: שיר אלוני

נולדתי ב־1984, למשפחה שכללה גם את אחותי השנייה, שרית.  היה לה חדר קטן, ובו הייתי רוב הזמן, עוד מהינקות.  שם היא שמעה את המצעדים, הקליטה בקלטות את השירים שאהבה, ניגנה תקליטים בלי סוף.  שם גם היה לה מקום להתחבא מהמציאות הלא פשוטה של הבית שלנו.

מחביאה את הצעקה הפנימית, שהופיעה בדמויות החרס שפיסלה, הצעקה שלא יכלה לצעוק. ככה, להקה כמו Tears for Fears הייתה בדיוק התרופה הנכונה בשביל האסקפיזם הרצוי. אמנם היא שמעה גם המון פופ אבל בפלייליסט הזה שמתי דגש על שירים שאני זוכרת ואוהבת עוד מאז, שירים שבאמת מייצגים גם במידה מסוימת את התחושה של איך זה היה להתעורר אל המוזיקה הזו כל בוקר לאורך ילדותי ונעוריי (כשהייתי בחופשות מהמשפחה האומנת או הפנימייה). בחרתי להתחיל את הפלייליסט עם השיר שלהם Pale Shelter  גם כי היא שמעה אותו המון וגם, כי החדר שלה היה סוג של מקלט שקוף בשבילי, מוגן ולא מוגן מהאלימות שהייתה בבית. בועה, שבה המוזיקה עושה טוב בלב, יש בה העצמה מסוימת, מותר להיות עם כל קשת הרגשות, מותר להיות קודרים ואחרים ושחורים. לא חייבים להיות הצבעוני הזה WHAM! היו מהחדר שלה עוד המון זכרונות, גם בניינטיז, גם פסקולים של סרטים ובמיוחד הפסקול של "פורסט גאמפ" שדורש דיפ דייב משל עצמו. כאן בחרתי באמת את השירים שהכי היו שם בשבילנו.

לינק להאזנה: https://open.spotify.com/playlist/4VigTYfSq2NM1XpwaBvmjZ?si=92b609adbaa94a4f

כאן למטה בעמוד אפשר לכתוב תגובות, אני ממש רוצה לשמוע מה חשבתם! מוזמנים גם להירשם חינם למיוזלטר השבועי שם אני מרכזת עוד דברים כיפיים: www.shiralony.com/join