"אנחנו רק צריכים אוויר": צלילה לאלבום "מגילת העצמאות" של שלום גד וכוכבי האינדי הישראלי

פרויקט מוזיקלי מיוחד שבו שלום גד, יחד עם הרבה מוזיקאים ומוזיקאיות אורחים, יוצרים פסיפס של מטא-אמירות על מה זה אומר להיות מוזיקאים בישראל |מאת: שיר אלוני

ב-25 בפברואר 2026, שחרר שלום גד, מיוצרי האינדי הבולטים בישראל, את פרויקט הקונספט "מגילת העצמאות של המוזיקאים/ות". מדובר באלבום רחב יריעה הכולל 24 רצועות, המבוצעות על ידי שורה ארוכה של אמנים ואמניות מהסצנה העצמאית.

מבנה האלבום ותמות מרכזיות

האלבום בוחן את חיי היומיום של המוזיקאים בישראל, תוך התמקדות בפרקטיקה של היצירה, בהתמודדות עם קשיים כלכליים ומערכתיים ובחשיבותה של הקהילה האמנותית. מילות האלבום כוללות התייחסויות נרחבות למציאות הכלכלית ולמצב החברתי-פוליטי בישראל, בעיקר מתוך נקודת המבט של האמן העצמאי בשוליים.

• הצהרת כוונות: שיר הנושא, "מגילת העצמאות" (בביצוע אולי דנון, שלום גד, שרי עציץ וטל סולימן), מגדיר את האמנות כאקט שאינו תלוי באדמה או בלאומיות, אלא ב-"אוויר"- במחשבות ובצלילים. עצם ההתייחסות למוזיקאים ומוזיקאיות כאל מדינה שיש לה מגילת עצמאות, יוצרת הפרדה ממגילת העצמאות של המדינה ואומרת בזה למעשה שלמוזיקאים ולמוזיקאיות נוצרה מציאות נפרדת הדורשת הכרזת ערכים שונים ממה שקורה במדינה. שמירה על הערכים האלה בבועה מוגנת ונפרדת מהמתרחש במקביל לצעקה שמבקשת מקום, על הדברים שחייבים להשתנות, על הדברים שחווים בתעשיית המוזיקה, הקריעה בין הרצון ליצור לבין הקשיים הכלכליים שגובלים בדיכוי, במיוחד של אמני האינדי והשוליים.
  

• השיר שהכי התחברתי אליו כאן הוא "זה לא פשוט", גם ברמת ההפקה וגם ברמת הטקסט, הביצוע הנוגע והרגיש של שרי עציץ עושה הרבה חסד לאמירות על כל הדברים שעלינו לעשות כמוזיקאים- ערבוב של הדברים היומיומיים, הערכיים, האנושיים והביצועיים שמרכיבים את האלמנטים שבסופו של דבר הופכים להיות המוזיקה שלנו. למרות, שאלה דברים שקורים לכל העוסקים העצמאיים ובעיקר היצירתיים, לא רק המוזיקאים. זה דור שלם של יוצרים ויוצרות שצריכים לעשות הכל מהכל, לרוב כשאין תקציב להאצלת סמכויות שהייתה מקלה עלינו ליצור תוצרים יותר איכותיים.
  

• הכתיבה כפעולה קיומית: השיר "אני כותב" (בהשתתפות ערן צור, אולי דנון וניר שלמה) מתאר את הכתיבה כפעולה רציפה המתרחשת בכל מקום ובכל מצב (תחנות רכבת, אתרי בנייה, הפסקות בעבודה), ככלי להתמודדות ולשימור הזהות האישית.
  

• היבטים טכניים וקהילתיים: האלבום נוגע בפרטים הטכניים של חיי המוזיקאי, החל מניהול אולפן ביתי ("מקום לקרוא לו אולפן"- נומקה), דרך עבודות החלטורה הצדדיות של התעשייה ("דני מצלמת" בשתי בגרסאות של רם אוריון ואור אדרי) ועד לכלכלת הברטר בין אמנים ("אמנות הברטר"). השירים משקפים את האלמנטים הכלכליים שמאלצים את המוזיקאים לעשות את המיטב שלהם בתנאים של יוקר המחייה, לשתף פעולה ולעשות עבודות חלטורה של התעשייה כדי שיהיה כסף ליצור.

  
  

• כלכלת הברטר: השיר "אמנות הברטר" מציג מערכת כלכלית אלטרנטיבית המבוססת על החלפת שירותים (שיעור פסנתר תמורת עזרה במילים, עריכת וידאו תמורת קולות) כמענה לחוסר במשאבים כספיים.
  

• הישרדות ודיור: שירים כמו "שעון החול", "379" ו-"מיטה" מתארים חיים של "אגירת חשבונות", עבודה ב-"מיליון עבודות" (מלצרות, ניקיון, פינוי פחים) והתמודדות עם "מיצוי האשראי" וכיסים ריקים בסוף החודש.

  
  

• מסחור האמנות: בשיר "הקרביים האלה לא למכירה" ישנה אמירה ביקורתית על התעשייה ועל הדרישה מהאמן למכור את עולמו הפנימי כחומר גלם לעיתונות או לטלוויזיה.

  
  

• פוליטיקה וחברה: האמירה הפוליטית באלבום היא לעיתים ישירה ולעיתים סמלית, ומדגישה את הניתוק מהערכים הממלכתיים, כאמור, בשיר "מגילת העצמאות", הפרדה מערכי המדינה מול ערכי היצירה המוזיקלית.
  

• ביקורת על השלטון: בשיר "המילון המוזיקלי הראשון" מופיעה משאלה פוליטית מובהקת על העתיד, שבו "אף פושע לא יזכה למלוך" ואיש לא יוכל לשקר ברגע שהתקשורת תהיה מוזיקלית וטהורה.
  

• מתח לאומי: בשיר "אני כותב" מוזכר במפורש המתח שבין ה-"אישי" ל-"לאומי".
  

• הד המלחמה: השיר "בדרך לבלאנס" עושה שימוש בדימויים קשים של מציאות אלימה: "גשם של עופרת נופל מהאוויר", "כלבים מתים" ו-"קרבות לאור השמש", המשקפים את השפעת המצב הביטחוני/פוליטי על השגרה של היוצר.
  

• אמירה פמיניסטית: בשיר "נזכור" שמגישות נומקה, טל סולימן ושרי עציץ. טקסט שמפרט וחוגג יוצרות במיוחד מהז'אנר של מוזיקה אלקטרונית, שתרומתן ליצירה, לפיתוחים הטכנולוגיים ולהתפתחויות המוזיקליות לעתים קרובות נשכח. השיר נחתם במשפט "עכשיו הזמן לטובתנו", שאולי משמעותו שכעת יש לנו היכולת להנכיח את הנשים בתחום הסאונד יותר מבדורות הקודמים.
  

• הדים חוזרים: יש שירים וטקסטים שחוזרים כמה פעמים או בגרסאות הפקה שונות, במיוחד "חסר לי עוד X שירים לאלבום", לפעמים הזמרים שרים קרוב לסגנון השירה הקצת קברטי של גד ולעתים שרים בסגנון שלהם ונשמע שהמשחק הזה מכוון.
  

משתתפים וקרדיטים

האלבום הופק, הוקלט ועורבב (Mix & Master) על ידי שלום גד באופן עצמאי. בין המבצעים באלבום:

• שירה: ערן צור, רם אוריון, אור אדרי, אדם בן אמיתי, דניאל רובין, ניר שלמה, נומקה, אולי דנון, טל סולימן, שרי עציץ ואלי דראי.

• נגינה: שלום גד ברוב הכלים, עם תרומות של רם אוריון (גיטרה ב"דני מצלמת א'") ונויה פוקס (אלקטרוניקה ב"נזכור").

• הפצה: לייבל "קמ"ע – קבוצת מוזיקה עצמאית".

היצירה נחתמת בשירים המדגישים את החיפוש אחר ה-"חסד המופלא" שבמוזיקה ואת השאיפה לייצור "משהו יפה בעולם" למרות הנסיבות. האלבום משלב סגנונות של רוק, פולק ואלמנטים אלקטרוניים, ומהווה תיעוד של קהילה מוזיקלית הפועלת בשוליים התרבותיים. איסוף של הערכים שלנו כמוזיקאים ומוזיקאיות, הקושי לשמר את הערכים האלה מול המערכת הכלכלית והפוליטית. האלבום מציג את קיום האמן כפעולה פוליטית של הישרדות אל מול מערכת כלכלית דוחקת ומציאות לאומית רועשת, תוך ניסיון ליצור מרחב עצמאי שחוקיו שונים. בתור מי שבעצמה פועלת שנים בשולי השוליים של המוזיקה הישראלית, רואה שומעת ומכירה את היוצרים, עובדת ויוצרת בתחומים שונים שיחזיקו את המוזיקה- התחברתי להרבה מהשירים כאן. זה פרויקט חשוב שנותן קול לקשיים מאחורי הקלעים של היצירה המוזיקלית, שלרוב נתפסת בחברה כמובנת מאליה ונעשית בקלות פייתית וקסומה, כפי שהיא נשמעת. * לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם להצטרפות כחברים באתר