8 עובדות מדהימות ש(אולי) לא ידעתם על פסטיבל וודסטוק, שהתקיים השבוע בשנת 1969

נראה לי שבגלגול הקודם שלי בדוק הייתי בסיקסטיז, אחרת אין להסביר את המשיכה שלי לעשות המופלא הזה וכל מה שקרה בו ובמיוחד! פסטיבל וודסטוק האייקוני, שהיה גם אחד הפסטיבלים הגדולים הראשונים (היו לפניו עוד כמה אבל לא בסדר גודל הזה ובהשפעה התרבותית שלו). אז חיפשתי כמה עובדות שאולי גם אתם לא ידעתם על הפסטיבל ומה שקרה בו | מאת: שיר אלוני

עטיפת אלבום הפסטיבל.

השבוע, לפני 57 שנים, התקיים אחד הפסטיבלים המפורסמים ביותר בכל הזמנים. פסטיבל וודסטוק המקורי נולד מתוך חזון של ארבעה צעירים: ג'ון רוברטס, ג'ואל רוזנמן, ארטי קורנפלד ומייקל לאנג. המטרה הראשונית שלהם הייתה להפיק אירוע כדי לגייס כסף לבניית אולפן הקלטות באזור. המארגנים הצליחו להחתים את השמות הגדולים ביותר של עולם הרוק באותה התקופה. על הבמה עלו אגדות כמו ג'ימי הנדריקס, ג'ניס ג'ופלין, סנטנה, להקת המי, קרידנס קלירווטר רבייבל, ג'ו קוקר, ג'ואן באאז, ראווי שנקר ועוד. מה שהתחיל כאירוע בתשלום הפך במהרה לחינמי לחלוטין כשהמונים נהרו לשטח ופרצו את הגדרות שטרם הושלמו. יותר מ-400,000 צעירים הגיעו לחגוג "שלושה ימים של שלום ומוזיקה". כולנו מכירים את התמונות של ההמונים בבוץ, את מוזיקת הרוק המיתולוגית ואת אווירת שנות ה-60, אבל מאחורי הקלעים של הפסטיבל הסתתרו לא מעט סיפורים משעשעים שפחות נכנסו לספרי ההיסטוריה.

1. הוא בכלל לא התקיים בוודסטוק (וכמעט בוטל בגלל שירותים)

המארגנים תכננו בהתחלה לקיים את הפסטיבל בפארק תעשייתי בעיירה וולקיל, ניו יורק. אלא שהתושבים המקומיים התנגדו, בטענה שהשירותים הניידים לא עומדים בתקן, והעיירה אסרה על קיום האירוע חודש בלבד לפני התאריך המתוכנן. בסופו של דבר, האירוע ניצל בזכות חקלאי בשם מקס יסגור, שהשכיר להם את חוות החלב שלו בעיירה בית אל תמורת 50,000 דולר – במרחק של כ-70 קילומטרים מהעיירה וודסטוק.

getty images

2. הפרות היו חלק מהקהל

מכיוון שהפסטיבל נערך בחוות חלב פעילה, ציפו להמוני פרות להסתובב בשטח. העובדים ניסו תחילה לרכז את הפרות באזור מגודר, אבל כשההמונים פרצו את הגדרות והקימו אוהלים בכל פינה, הוחלט פשוט לתת לפרות להסתובב חופשי בין החוגגים. לפי אחד מעובדי החווה, הפרות וחובבי המוזיקה "הסתדרו יחד מצוין".

3. אימהות יהודיות (וצבא ארה"ב) הצילו את הקהל מרעב

מארגני הפסטיבל ציפו ל-50,000 איש, אבל מצאו את עצמם עם כמעט חצי מיליון חוגגים. האוכל אזל במהירות, ודוכן אחד שניצל את המצב והקפיץ את מחיר הנקניקייה מ-25 סנט לדולר אחד, נשרף עד היסוד על ידי קהל זועם (זו הייתה אחת מתקריות האלימות היחידות בפסטיבל). מי שנרתמו להציל את המצב היו מתנדבים ממרכז קהילתי יהודי סמוך, שהכינו וחילקו אלפי כריכים באמצעות 200 כיכרות לחם, 40 פאונד של בשר ושני גלונים של חמוצים. במקביל, צבא ארה"ב נאלץ להצניח מהאוויר אלפי פאונדים של מזון, מים וציוד רפואי להמונים שנתקעו.

פוסטר הפסטיבל

4. אפילו קוביות הקרח היו ממולאות ב-LSD השימוש בסמים פסיכדליים היה שכיח במיוחד וגרם ללא מעט אירועים חריגים. ג'ון אנטוויסל, בסיסט להקת המי (The Who), סיפר שרצה בסך הכל לשתות בורבון עם קולה, וגילה שמישהו החדיר אסיד לתוך קוביות הקרח. לא פלא שכרוז הפסטיבל נאלץ להכריז ברמקולים ולהזהיר את הקהל להתרחק מ-"האסיד החום" שמסתובב בשטח.

5. ההתחשמלות הכמעט-קטלנית של להקת גרייטפול דד הופעתה של להקת הגרייטפול דד נערכה במוצאי שבת תחת גשם שוטף, מה שהפך את הבמה הרטובה למלכודת מוות של ממש. הגיטריסט בוב וויר סיפר שבכל פעם שנגע בכלי הנגינה שלו או במיקרופון, הוא חטף מכת חשמל עזה. הוא תיאר כי ראה ניצוץ כחול בגודל של כדור בייסבול שהעיף אותו באוויר אחורה למרחק של כמה מטרים היישר למגבר שלו.

https://youtu.be/JaaT_HRb4GU?si=bYTMg1WvUKbpK4-L

אחד הקטעים הכי אהובים עליי מהפסטיבל: "Soul Sacrifice" של סנטנה

6. גיטרה בראש הופעת להקת המי (The Who) חוותה גם היא רגעים בלתי צפויים, כשפעיל המחאה הפוליטי אבי הופמן התפרץ לפתע לבמה. הוא ניסה למחות במיקרופון על מאסרו של מנהיג מפלגת הפנתרים הלבנים. הגיטריסט פיט טאונסנד לא התבלבל, הניף את הגיטרה שלו, היכה את הופמן וסילק אותו מהבמה במהירות.

7. להקת חובבי שנות ה-50 שחיממה את ג'ימי הנדריקס ג'ימי הנדריקס היה האמן שהרוויח הכי הרבה בפסטיבל - 18,000 דולר. הוא היה אמור לנעול את הפסטיבל ביום ראשון בלילה, אבל בגלל עיכובים בלתי פוסקים, הוא עלה לנגן רק ביום שני ב-9:00 בבוקר! בשלב הזה רוב הקהל כבר עזב, ונותרו בו רק כ-30,000 איש. אבל משעשע קצת לחשוב על המופע שחימם אותו: ב-7:30 בבוקר, רגע לפני שאגדת הרוק עלתה לבמה, הופיעה להקת "שה נה נה" (Sha Na Na) – חבורה של צעירים שהתלבשו ושרו בסגנון הדו-וופ של שנות ה-50, ולמעשה אפילו לא היה להם חוזה הקלטות באותו זמן.

Photo by Daniel Wolf/The Boston Globe via Getty Images

8. הזבל של הפסטיבל הפך ליצירת אמנות כולם בטוחים שחצי מיליון צעירים השאירו אחריהם אזור אסון אקולוגי מטונף, אך מתברר שמבצע הניקיון היה יעיל בצורה יוצאת דופן. מתנדבים אספו את האשפה לתוך שקיות, וטרקטורים אפילו גירדו את השכבה העליונה של האדמה המלוכלכת. כשארכיאולוגים ערכו חפירות באתר 50 שנה מאוחר יותר ב-2019, הם היו בטוחים שימצאו אוצרות, אך מצאו בקושי זבל (בעיקר מעט לשוניות פחיות וזכוכיות שבורות). רגע הקסם האמיתי של הניקיון התרחש ביום שני אחר הצהריים: כשמייקל לאנג, ממפיקי הפסטיבל, המריא במסוק מעל השטח המתרוקן, הוא הביט למטה וראה שצוות הניקיון סידר את האשפה בצורת סמל שלום ענקי על האדמה.

לאורך השנים נעשו ניסיונות לשחזר את הקסם דרך פסטיבלי המשך, אך רובם הסתיימו בטונים צורמים. פסטיבל וודסטוק 1994 משך קהל עצום לתוך סוף שבוע בוצי במיוחד, אירועי 1999 הסתיימו במהומות קשות, ופסטיבל שתוכנן לחגיגות החמישים בשנת 2019 בוטל לחלוטין עקב כשלים ארגוניים. אבל ההשפעה של אותו סוף שבוע קסום באוגוסט 1969 הדהדה הרבה מעבר למוזיקה. וודסטוק הפך לסמל התרבותי הבולט ביותר של דור הצעירים ושנות השישים, והסרט התיעודי שיצא שנה לאחר מכן זכה בפרס האוסקר וקיבע את מעמדו המיתולוגי של האירוע.

*

לעוד תכנים היכנסו למיוזלטר השבועי להרשמה חינם