🎸 30 שנה ל-Everything Must Go: תעלומת היעלמותו של ריצ'י אדוארדס והבחירה של המאניק סטריט פריצ'רז בחיים
- שיר אלוני
- לפני 21 שעות
- זמן קריאה 6 דקות
כשהכוח הרעיוני והנפש הפצועה של הלהקה נעלם ללא עקבות בפברואר 1995, חבריו לילדות נאלצו להתמודד עם התהום הכי מפחידה שיש: חוסר הידיעה. 30 שנה אחרי, צלילה לתוך סיפורו המטלטל של ריצ'י אדוארדס - הילד הרגיש מוויילס שרק רצה להיעלם, והאלבום המופלא שמלמד אותנו כיצד לבחור בחיים ולהיוולד מתוך השברים.
| מאת: שיר אלוני
את להקת Manic Street Preachers הכרתי ואהבתי מסוף שנות ה-90' כשנחשפתי לקליפ הדיסטופי של If You Tolerate This, ולא ידעתי דבר על מה שקרה להם לפני כן. עם השנים שמעתי את הסיפור על חבר להקתם שנעלם באופן מסתורי, ספק התאבד, ספק העלים את עצמו.
בפברואר 1995, ריצ'י אדוארדס, הגיטריסט, הכותב והכוח הרעיוני והאסתטי של להקת Manic Street Preachers, נעלם כאילו בלעה אותו האדמה.
המכונית שלו נמצאה נטושה ליד גשר סוורן (Severn Bridge), אתר המזוהה בבריטניה עם מקרי התאבדות רבים. אולם, גופתו מעולם לא נמצאה, ותשובה חד-משמעית לשאלה מה עלה בגורלו מעולם לא התגלתה. במשך שנים ארוכות, חברי הלהקה שנותרו מאחור המשיכו להתקיים בתוך חלל מוזר, כמעט בלתי אפשרי: בלי לדעת אם להתאבל, להמתין, או פשוט להמשיך הלאה. רק בשנת 2008, שלוש-עשרה שנים אחרי שנראה לאחרונה, הוכרז אדוארדס רשמית כמת מבחינה משפטית.
אבל האלבום הראשון שהלהקה הוציאה בלעדיו, Everything Must Go, שהשבוע חגג 30 שנים לצאתו, איננו אלבום אבל. והוא גם לא באמת אלבום שמתמקד בריצ'י. זהו אלבום של להקה שנאלצה לקבל החלטה גורלית: האם להיעלם ולהיקבר יחד איתו, או לבחור בחיים ולהיוולד מחדש מתוך השברים.
---
🏘️ ארבעה ילדים מעיירת כורים אחת
כדי להבין את עוצמת השבר, צריך לחזור לראשית הדרך. חברי הלהקה לא היו סתם מוזיקאים שנפגשו דרך מודעה בעיתון. הם גדלו יחד מגיל חמש בבלקווד (Blackwood),עיירת כורים קטנה ומוכת אבטלה בדרום קארדיף שבדרום וויילס. באותן שנים, בעקבות שביתות הכורים הגדולות בבריטניה, מקומות עבודה רבים נעלמו והעיירה חוותה משבר כלכלי קשה (אביו של ריצ'י, שעבד ככורה, נאלץ להפוך לספר נשים כדי להתפרנס).
"הרומנטיקה שלנו מבוססת על המקום שממנו באנו ועל הרצון לברוח", הסביר בסיסט הלהקה ניקי וייר. "גדלנו עם התחושה שהוולשים תמיד מדוכאים בבריטניה... מוזיקה הייתה הכל בחיים שלנו. אפילו לא היה לנו קולנוע בעיירה, אז מוזיקה הייתה הדבר הכי חשוב שהיה לנו אי פעם."
ריצ'י אדוארדס בכלל לא תכנן להיות מוזיקאי. הוא למד היסטוריה פוליטית ושקל להיות מורה. כשחבריו ללימודים הקימו את הלהקה, ריצ'י, שלא ידע לנגן על שום כלי, הצטרף אליהם בתור נהג ורואדי (טכנאי במה). הוא זה שצילם את העטיפה לסינגל הראשון שלהם, "Suicide Alley". חברי הלהקה הרגישו שהוא פשוט חושב בדיוק כמוהם, והציעו לו להצטרף רשמית.
אדוארדס הפך לגיטריסט הקצב של הלהקה, אך תפקידו האמיתי היה הרבה מעבר למוזיק (בהקלטות האולפן ג'יימס הסולן ניגן את כל חלקי הגיטרות, ובהופעות חיות המגבר של ריצ'י לעיתים קרובות היה מונמך כמעט לחלוטין). ריצ'י היה הפילוסוף, המשורר, המעצב הוויזואלי והלב הפצוע של הלהקה. הוא הביא איתו מטען אינטלקטואלי ופוליטי עצום, לצד פגיעות נפשית חשופה וקיצונית.
🩸 החתימה המדממת: "4 Real"
במאי 1991, בעקבות הופעה בנורוויץ', התראיינה הלהקה לכתב מגזין המוזיקה הנחשב ה-NME, סטיב לאמאק (Steve Lamacq). לאמאק פקפק באותנטיות של הלהקה ושאל את ריצ'י עד כמה הם באמת מחויבים לאמנות שלהם ולמה שהם מייצגים.
בתגובה שקטה ומצמררת, בעודו ממשיך לדבר, שלף ריצ'י להב גילוח וחרט על זרועו לעיני העיתונאי ההמום את המילים: "4 REAL" (אמיתי לחלוטין). החתך היה עמוק כל כך שהוא נזקק ל-17 תפרים בבית החולים.
"זה היה מתוך תסכול מוחלט ומוחלט מכך שאנשים לא לקחו את הלהקה ברצינות", סיפרו חבריו לאחר מכן. "זה היה כמו להגיד: 'מה אני צריך לעשות? לחתוך את היד שלי כדי שתאמינו למה שאנחנו אומרים?'". האקט ההרסני והקיצוני הזה הפך את ריצ'י מיידית לאייקון עבור דור שלם של בני נוער שחשו מנוכרים ושקופים.
---
🖤 הסדקים בנפש: "לקחת נתיב לא נכון"
ריצ'י סבל במשך שנים מדיכאון קליני קשה, הפרעות אכילה חמורות (הוא הגיע למשקל קיצוני של 28 קילו בלבד, חוויה שהולידה את השיר המצמרר "4st 7lb"), אלכוהוליזם ונדודי שינה כרוניים.
"שתייה הייתה דרך יעילה מאוד עבורי לסגור את היום", סיפר ריצ'י בראיון חשוף. "כשהדברים נהיו יותר מדי, שתיתי מהר וכמה שיכולתי עד שהתעלפתי. עבורי, שינה היא חלק בסיסי מהיום שלי. היא מעצבת את היום שלי."
הוא נהג להתבונן בילדותו בגעגועים תהומיים, וראה בגיל ההתבגרות את נקודת השבר שבה הכל השתנה: "עד גיל 13 הייתי מאושר בצורה בלתי רגילה. אנשים התייחסו אליי טוב מאוד, הכלב שלי היה יפהפה, גרתי עם סבתא שלי והיא הייתה יפהפייה... ואז עברתי מסבתא שלי והתחלתי את בית הספר המקיף והכל התחיל להשתבש. בשנות העשרים שלי, לא היה שום דבר כל כך מרהיב מאז."
בקיץ 1994 שוחרר ריצ'י מבית חולים פסיכיאטרי שבו אושפז בשל פגיעה עצמית ואנורקסיה. חברי הלהקה הציעו לו לשבת בצד, לכתוב מילים ולא לצאת לסיבוב הופעות, אך הוא התחנן בבכי שלא ירחיקו אותו.
התוצאה של אותה תקופה חשוכה הייתה האלבום השלישי של הלהקה, The Holy Bible (1994).
ריצ'י כתב כ-75% ממילות השירים באלבום, שהפך לאחת היצירות הכי אפלות, כואבות ונטולות רחמים בהיסטוריה של הרוק. ניקי וייר תיאר זאת בכאב: "זה פשוט עצוב שהיה אדם שהתפרק לאט, והיה לו את היכולת לעשות משהו בנידון, ואת האינטליגנציה והכל, אבל מסיבה כלשהי פשוט לא הצליח."
---
🌉 היעלמות, גשר ורמזים מסתוריים
ב-1 בפברואר 1995, בבוקר שבו היה אמור לטוס יחד עם הסולן ג'יימס דין בראדפילד לסיבוב יחסי ציבור בארה"ב, ריצ'י צעד מחוץ לחדרו במלון "אמבסי" בלונדון בשעה 7:00 בבוקר. הוא לקח איתו את המפתחות, הדרכון, התרופות שלו (פרוזאק) והארנק, ונעלם.
בחדרו נמצאה קופסה מסודרת ועליה מכתב "I Love You" וקולאז'ים ספרותיים, מיועדת לחברתו לשעבר ג'ו. כמה שבועות לאחר מכן נמצאה מכוניתו נטושה ליד גשר סוורן. בתוך הרכב היו עדויות לכך שהוא ישן בו, ותמונת משפחה טרייה.
במשך שנים, ציר הזמן הרשמי של המשטרה נשען על קבלה מתא המעבר של הגשר, שהייתה חתומה לשעה 2:55. המשטרה הניחה שמדובר ב-2:55 בצהריים. אולם, בספר שנכתב בשיתוף עם אחותו רייצ'ל בשנת 2019, "Withdrawn Traces", התגלה שהמערכת של הגשר השתמשה בשעון של 24 שעות, מה שאומר שריצ'י חצה את הגשר בשעה 2:55 לפנות בוקר, פחות משלוש שעות אחרי שיצא מהמלון בלונדון.
בשל היעדר הגופה, תיאוריות קונספירציה רבות נפוצו. מעריצים טענו שריצ'י תכנן את היעלמותו כדי "למחוק" את עצמו, בהשראת סופרים אהובים עליו כמו ג'יי. די. סלינג'ר. היו דיווחים על כך שנראה בגואה שבהודו, באיים הקנריים, ואפילו שמועה עקשנית שהגיעה מאחת המספרות בוויילס, לפיה ריצ'י ברח וחי בקיבוץ בארץ ישראל (פרט שהתחבר לכך שבקיץ 1994, בעת אשפוזו בבית החולים, התיידד ריצ'י עם מתמודדת שעלתה מאוחר יותר לישראל, והוא עצמו הביע עניין רב לבקר בארץ).
למרות השמועות, משפחתו וחבריו השלימו עם מותו, אם כי אחותו רייצ'ל ממשיכה להילחם למען העלאת המודעות לנעדרים. ריצ'י עצמו שלל בעבר את האפשרות של התאבדות בראיונות: "במונחים של מילת ה-S (התאבדות), זה לא נכנס לראש שלי וזה מעולם לא קרה... כי אני חזק מזה. אני אולי אדם חלש, אבל אני יכול לשאת כאב."
---
תגובות